בן זמנו של פוצ'יני, המלחין רוג'רו לאונקוואלו, חיבר אף הוא אופרה בשם "לה בוהם" המבוססת על אותו הסיפור, אך לליברית משלו. אופרה זו, המתמקדת יותר ביחסיהן של הדמויות מרצ'לו ומוזטה (בניגוד לזו של פוצ'יני המתמקדת ביחסי רודולפו ומימי), הועלתה לראשונה בשנת 1897. אף כי "לה בוהם" מאת לאונקוואלו זכתה בשעתה להצלחה, האפילה עליה יצירתו של פוצ'יני, ואכן כיום, בעוד ש"לה בוהם" מאת פוצ'יני היא אחת האופרות המבוצעות ביותר בעולם האופרה, את יצירתו של לאונקוואלו אין מבצעים כמעט כלל.
תקציר העלילה
מערכה ראשונה - בעליית הגג של ארבעת הבוהמיאנים, ערב חג המולד
הצייר מרצ'לו העסוק במלאכתו ורודולפו המביט החוצה מן החלון נמצאים בדירתם הקטנה ומתלוננים על הקור העז. לבסוף מחליט רודולפו כי על מנת להתחמם ישליכו לאש את המחזה שכתב. קולינה, ידידם הפילוסוף נכנס ומתרעם על כך שבערב חג המולד לא הסכימו לקבל ממנו ספרים כמשכון. נכנס אז שונאר, המוזיקאי שבחבורה, ובידו מאכלים ושאר מצרכים מכל טוב. שונאר מנסה לספר לחברים על מקור עושרו (עסקה מוזרה עם לורד אנגלי), אך אלה אינם שועים לסיפורו ומתנפלים על האוכל שהביא עמו. שונאר גוער בהם ואומר כי את האוכל ישמרו לימי מחסור וכעת ילכו לחגוג את חג המולד בבית הקפה "מומיס" שברובע הלטיני.
בעודם שותים נכנס בעל הבית בנואה, ודורש מהם לשלם את שכר הדירה שהבטיחו לו זה מכבר. בדברי חנופה ותוך מזיגת יין לבנואה כוס אחר כוס, משכרים החברים את בעל הבית וגורמים לו לפצוח בסיפורי כיבושיו הרומנטיים. משנודע לחבורה מפיו כי הוא אדם נשוי, הם מגרשים אותו מביתם, "מזועזעים" כביכול מחוסר מוסריותו, ובכך נמנעים פעם נוספת מתשלום שכר הדירה.
החברים מתכוננים לצאת לבית הקפה, אך רודולפו אומר כי עליו לסיים לכתוב עוד כמה שורות במאמר לעיתון, ומבטיח להצטרף אליהם תוך רגע קט. בעוד רודולפו מנסה להשלים את מלאכתו, נשמעת דפיקה בדלת, ונכנסת מימי, תופרת שגרה בסמוך אליהם. זו מספרת כי אין לה גפרורים וכי נרה כבה ומבקשת מרודולפו, שבינתיים שם לב כי אינה חשה בטוב, להדליק לה אותו. עוד לא מספיקה היא לצאת וכבר חוזרת בהיזכרה כי השאירה את מפתחותיה. בעוד השניים מחפשים אחר המפתחות, כבים שני הנרות, ובעלטה נתקלים רודולפו ומימי זה בזה. רודולפו אוחז בידה ופוצח באריה "Che gelida manina", ובה מספר למימי עליו ועל אורח חייו. באריה משלה ("Sì. Mi Chiamano Mimì") משיבה מימי ומספרת בתורה על חייה. קריאות החברים המחכים לרודולפו למטה קוטעות את האווירה האינטימית. רודולפו מציע למימי להישאר עמו בבית במקום לצאת, אך זו מעדיפה להתלוות אליהם. השניים פוצחים בדואט אהבה סוחף ("O soave fanciulla").
מערכה שנייה, ברובע הלטיני
הרחובות הומים מאדם. רוכלים מכריזים בקול על מרכולתם ("Aranci, datteri! Caldi i marroni" - "תפוזים, תמרים! ערמונים חמים!"). מופיעה החבורה המהלכת בין ההמון העליז. רודולפו קונה למימי מצנפת, אנשים מתמקחים על מחירי סחורות, ילדים רצים לראות מה הביא עמו פרפיניול, מוכר הצעצועים. החמישה נכנסים לבית הקפה "מומיס".
לאחר שהחבורה מתיישבת בבית הקפה, נכנסת מוזטה, אהובתו לשעבר של מרצ'לו, בלוויית אלצ'ינדורו, קשיש עשיר. מוזטה מתגרה באלצ'ינדורו ומתייחסת אליו בחוסר כבוד. מוזטה למעשה רוצה להיפטר מחברתו של אלצ'ינדורו ולהשיג את תשומת לבו של מרצ'לו. לשם כך היא פוצחת בשיר נועז ("Quando m'en vo'"), בו היא מספרת כי היא מתענגת על כמיהת האנשים הבוהים בה כשהיא הולכת ברחוב. מוזטה השיגה את מטרתה: אלצ'ינדורו רותח מזעם ומרצ'לו בוער מקנאה. על מנת להיפטר מאלצ'ינדורו, היא מדמה כאב עז בכף הרגל ושולחת אותו אל הסנדלר, וכשזה הולך היא שבה לזרועותיו של מרצ'לו. החברים לפתע שמים לב כי אין להם די כסף לשלם על הארוחה. מוזטה מחליטה להשאיר את החשבון כולו לאלצ'ינדורו. החברים עוזבים לצלילי תהלוכת חיילים שעוברת בסך, וכשאלצ'ינדורו חוזר ומבחין בתעלול של מוזטה, הוא צונח על כסאו.
מערכה שלישית, ליד תחנת המכס במחסום ד'אנפר
סוחרים ורוכלים עוברים במחסום על מנת להיכנס לעיר. ביניהם גם מימי חולת השחפת, המשתעלת קשות. מימי מחפשת אחר מרצ'לו המתאכסן בפונדק סמוך שבו הוא מועסק לצורך ציור על חזיתו. מימי מספרת לו על חייה הקשים עם רודולפו, המאשים אותה ללא הרף בפלרטטנות ושעזב אותה הלילה בשל כך. מרצ'לו מספר לה כי רודולפו הגיע לפונדק בבוקר וכי הוא ישן. לאחר שמרצ'לו ממליץ לה להיפרד מרודולפו, מתעורר זה האחרון ומחפש אחר מרצ'לו. מימי מסתתרת בפינה ומאזינה לשיחת השניים. רודולפו בתחילה מספר על כך שעזב את מימי בשל פלירטים עם גברים אחרים, אך לאחר שמרצ'לו אומר כי אין הוא מאמין לכך, מודה רודולפו באמת: הוא חושש לחייה של מימי, אשר מצבה יחמיר מאוד אם תישאר לחיות עמו חיי עוני בדירתו העלובה. מימי, ששמעה את דבריו של רודולפו, פורצת בבכי ולאחר מכן נתקפת שיעול וכך מגלה רודולפו את מחבואה. השניים מחליטים כי מוטב ייפרדו בידידות. בינתיים מרצ'לו שומע את צחוקה של מוזטה במסבאה וחושד כי היא אינה נאמנה לו. בקווארטט מרגש שרים רודולפו ומימי כי ייפרדו עם בוא האביב, על רקע מריבתם של מרצ'לו ומוזטה.
מערכה רביעית, בעליית הגג
רודולפו ומרצ'לו מנסים לעבוד, אך הגעגועים לאהובות לבם אינם נותנים להם מנוח. השניים מביעים את רגשותיהם בדואט "O Mimì, tu più non torni". שונאר וקולינה נכנסים ובידם אוכל דל ביותר. ארבעת החברים מדמים כאילו ישבו הם במשתה מפואר ואף מפליגים בדמיונם לנשף ריקודים ולדו-קרב, כשלפתע מוזטה מגיעה ומודיעה כי מצאה את מימי ברחוב, מצבה חמור עקב מחלתה, ושהביאה אותה עמה לעליית הגג. מימי, כחושה וחיוורת, מגיעה לדירה והחברים דואגים לנוחותה. מרצ'לו ומוזטה עוזבים על מנת למכור את עגיליה של מוזטה ובכסף לקנות תרופות ולהזמין רופא. קולינה מנסה אף הוא לעזור והולך למשכן את מעילו (באריה "Vecchia zimarra"). שונאר עוזב אף הוא את המקום על מנת לתת למימי ולרודולפו פרטיות. משנותרו השניים לבדם, מעלים הם זכרונות של רגעי אושרם ביחד. מימי מתרגשת במיוחד למראה המצנפת שקנה לה רודולפו ביום פגישתם, ושאותה שמר כזיכרון מאהבתם. שאר החברים חוזרים ובידם תרופות בעבור מימי ואף ידונית על מנת שתוכל לחמם ידיה. הם מספרים לרודולפו שקראו לרופא ושזה אמור להגיע בקרוב, אך מאוחר מדי לכך; בעוד מוזטה מתפללת לשלומה, מימי מתה. משמבין זאת רודולפו, פורץ הוא בבכי מר.
על האופרה
האופרה "לה בוהם" נחשבת לאחת משלוש האופרות הפופולריות ביותר של פוצ'יני (לצד טוסקה ומאדאם באטרפליי) ולאחת הפופולריות בעולם האופרה בכלל. לדוגמה: ברשימת "20 האופרות המבוצעות ביותר בצפון אמריקה" שפורסמה על ידי עמותת "אופרה אמריקה" הגיעה "לה בוהם" למקום השני ברשימה, שנייה רק ל"מאדאם באטרפליי". בנוסף להיותה מבוצעת תכופות, זכתה האופרה אף להקלטות רבות, ביניהן ראויה לציון במיוחד הקלטה של חברת "דֶקה" ובה משתתפים הזמרים לוצ'אנו פבארוטי (רודולפו), מירלה פרני (מימי), רולנדו פנראי (מרצ'לו), ניקולאי גיאורוב (קולינה) ואחרים, תחת שרביטו של הרברט פון קאראיין, המנצח על התזמורת הפילהרמונית של ברלין, מקהלת האופרה הגרמנית בברלין ומקהלת הילדים "שנברג".
אופרה זו, מתקופת היצירה האמצעית של פוצ'יני (תקופה שהניבה גם את "טוסקה" ואת "מאדאם באטרפליי"), נכתבה ברוח זרם הווריזמו ואכן אינה עוסקת במאבקים הרואיים של אבירים ושאר בני אצולה, כי אם ב"דרמות הקטנות של האנשים הפשוטים". דווקא כאן מתגלה גדולתו של פוצ'יני כמלחין אופרות, שהצליח ליצור מוזיקה מרגשת לסיפור שאין בו דרמות סוערות של ממש.
בנוסף לתזמור עשיר וססגוני, אפיון דמויות משכנע ושימוש מושכל במוטיבים מנחים, ניכר כישרונו של פוצ'יני באופרה זו באופן מיוחד בקטעי האנסמבל; פוצ'יני מחבר ביד אמן רגשות דומים של דמויות (כמו בדואט של מימי ורודולפו במערכה הראשונה ובדואט של רודולפו ומרצ'לו במערכה הרביעית) ואף רגשות שונים (כמו ברביעייה החותמת את המערכה השלישית ובה נפרדים מימי ורודולפו בעוד שמרצ'לו ומוזטה רבים מריבה קולנית). קטע האנסמבל המורכב ביותר באופרה הוא למעשה המערכה השנייה כולה: במערכה זו ניתן לשמוע בו זמנית את השיח של אחדים מחבורת הבוהמיאנים לצד מוזטה המתגרה באהובה לשעבר ובמחזרה הנוכחי ולצד מרצ'לו המקנא ואלצ'ינדורו הרוגז, ובכל אלה נשזרות הערות ההמון ברחוב ובבית הקפה הצופה בסצנה המשעשעת. כמו כן, בתחילת המערכה, טרם הכניסה לבית הקפה, מוצגים במלאכת מחשבת חיי הרחוב השוקקים בערב חג המולד.
אריית המענה של מימי לרודולפו "Sì. Mi Chiamano Mimì" ("כן. מכנים אותי מימי").
דואט האהבה של השניים החותם את המערכה הראשונה "O soave fanciulla".
"Quando m'en vo' soletta" ("כשאני הולכת לי לבדי"), אריית הוואלס של מוזטה במערכה השנייה.
"Donde lieta uscì al tuo grido d'amore" ("אל המקום שאותו עזבה בחפץ לב למשמע קריאת אהבתך") - אריית הפרידה ששרה מימי לרודולפו לקראת סוף המערכה השלישית.
"Addio, dolce svegliare alla mattina" ("היי שלום, יקיצה מתוקה בבוקר") - קוורטט המושר על ידי שני הזוגות (רודולפו ומימי נפרדים בעוד מרצ'לו ומוזטה רבים בלהט).
הדואט "O Mimì, tu più non torni" ("הו, מימי, הלא תשובי עוד?") המושר בתחילת המערכה הרביעית על ידי רודולפו ומרצ'לו המתגעגעים לאהובותיהם.
"Vecchia zimarra" ("מעיל ישן") - אריה של קולינֶה, הנפרד ממעילו שאותו מתכוון למשכן על מנת להשיג כסף בעבור מימי הגוססת.
"Sono andati? Fingevo di dormire" ("האם כולם הלכו? השמתי עצמי ישנה") - וידוי אהבה אחרון של מימי כלפי רודולפו.
תזמור
פרט לזמרים הסולנים ולמקהלה, כוללת הפרטיטורה את הכלים הבאים:
