לאיוש בלאו קיבל את הדוקטורט בשנת 1886 ואת הסמיכה לרבנות בשנת 1888. החל משנת 1887 היה מורה בבית המדרש לרבנים בבודפשט, בו הפך למנהל המוסד בשנת 1913, לאחר מותו של בנימין זאב בכר. בשנת 1926 חגג 65 שנה להולדתו ו-40 שנה לעבודתו כסופר. בהזדמנות זו, בהשתתפות תלמידיו, חבריו ומעריציו, פורסם "ספר הזיכרון ליובל" בהונגרית ובעברית בעריכה הביבליוגרפית של דינש פרידמן ששמו היה "יצירתו הספרותית של לאיוש בלאו". הוא נפטר בבודפשט בשנת 1936 בגיל 74.
עבודותיו
בלאו ניהל פעילות עניפה בחיים האינטלקטואליים והתרבותיים של יהדות הונגריה (נשיא משותף באגודה הספרותית היהודית-הונגרית - IMIT). במיוחד הוכרה סמכותו כחוקר תלמוד. בשנת 1891, יחד עם פרנץ מזאי, לקח על עצמו את עריכת הסקירה יהודית-הונגרית. הוא ערך אותו לבדו משנת 1896, לימים בשותפות עם שמעון הבשי ודינש פרידמן. במדור הספרותי בכתב העת הזה הוא פרסם לדיון ולביקורת כמעט 1,200 יצירות ספרות יהודיות חדשות, והן יצירות נוספות הקשורות ליהדות. הוא הזניק את כתב העת שלו בשפה העברית בשם "הצופה" בשנת 1911, עם שמעון הבשי ומיכאל גוטמן. בשנת 1928, יחד עם שמעון הבשי ודינש פרידמן התחיל את הנספח לסקירה יהודית הונגרית בשם "יבנה". הוא היה אחד מעורכי ומתרגמי התנ"ך לנוער של האגודה הספרותית היהודית-הונגרית - IMIT. מאמריו ומחקריו המדעיים (יותר מ-700) פורסמו בעברית, בגרמנית, בצרפתית, באנגלית, באיטלקית, בכתבי עת הונגריים וזרים. הוא היה חבר של האנציקלופדיה היהודית. תחום עבודותיו הספרותיות מכסה מגוון רחב של תחומים: תלמוד, חקר המקרא, פולקלור, היסטוריה ספרותית, היסטוריה תרבותית, בלשנות, משפטים, פדגוגיה וכו'.
דוד הלבני, יפיותו של יפת באהלי שם; תרומתו של ר' יהודה אריה בלוי ז"ל למחקר התלמודי, גבורות הרמח, ירושלים: מישרים, תשמ"ז, עמ' 309-317 (מידע בקטלוג רמב"י)
