PROFILPELAJAR.COM

ז'אן קלוד
לידה	13 ביוני 1935; קזבלנקה, מדינת החסות הצרפתית במרוקו
פטירה	18 בנובמבר 2009 (בגיל 74); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Jeanne-Claude Denat de Guillebon

כריסטו יבשב
Христо Владимиров Явашев
לידה	13 ביוני 1935; גברובו, ממלכת בולגריה
פטירה	31 במאי 2020 (בגיל 84); ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	Христо Владимиров Явашев
מקום לימודים	האקדמיה הלאומית לאמנויות, סופיה (1956)
תקופת הפעילות	1953 – 31 במאי 2020 (כ־67 שנים)
פרסים והוקרה	מדליית תיאודור הויס (2014); פרס המהגרים הגדול (2011) ;
חתימה

כריסטו וז'אן-קלוד
תחום יצירה	אמנות אדמה
זרם באמנות	ריאליזם חדש
יצירות ידועות	Valley Curtain, The London Mastaba, L'Arc de Triomphe, Wrapped, Surrounded Islands, The Floating Piers, The Umbrellas, השערים, The Pont Neuf Wrapped, Wrapped Reichstag
פרסים והוקרה	פרימיום אימפריאל (1995); דב ברלין (1993) ;
	christojeanneclaude.net

כריסטו יבשב (Christo Javacheff;‏ 13 ביוני 1935 – 31 במאי 2020) וז'אן קלוד (נולדה כז'אן קלוד דנאט דה גוילבו, Jeanne-Claude Denat de Guillebon;‏ 13 ביוני 1935 – 18 בנובמבר 2009) היו זוג נשוי מארצות הברית שפעלו כאמני סביבה. החל משנות ה-60 יצרו השניים יחד ברחבי העולם, כאשר עד לשנת 1994 חתמו על עבודתם בשם "כריסטו".

הם הוכרו בזכות סגנון עבודתם הכוללת עטיפת חפצים ומבנים מפורסמים בכמויות אדירות של בד, בהם חוף באורך של 2.4 קילומטר באוסטרליה, בניין הרייכסטאג בברלין, גשר הפון נף בפריז, וכן פרויקט השערים בסנטרל פארק בניו יורק.

ביוגרפיה

שני בני הזוג נולדו באותו יום ובאותה שנה. כריסטו נולד בגברובו שבבולגריה והוא למד אמנות, פיסול ועיצוב תפאורה באקדמיה בסופיה (1956-1953) ובאקדמיה בווינה (1956). ז'אן קלוד נולדה בקזבלנקה שבמרוקו למשפחה צרפתית ולמדה פילוסופיה ולטינית באוניברסיטת תוניס^[1]. הם נפגשו לראשונה בפריז באוקטובר 1958 כאשר כריסטו קיבל הזמנה לצייר פורטרט של אמה של ז'אן קלוד. בשנת 1964 עבר הזוג להתגורר בניו יורק^[1].

ז'אן קלוד נפטרה בבית חולים בניו יורק מסיבוכים של מפרצת במוח, ב-18 בנובמבר 2009^[1]. כריסטו נפטר במאי 2020. בפברואר 2021 ערך בית מכירות האמנות סותבי'ס תערוכה ומכירה פומבית של היצירות שאספו במשך השנים^[2].

יצירות הזוג

במשך השנים סירבו הזוג לעסוק במשמעות התאורטית של עבודתם. עטיפת מבנים מפורסמים וגדולים גורמת לצופה לזווית מבט חדשה על הנופים היום-יומיים המקיפים אותו ועל הקשר שבין המבנים פרי יצירת האדם לבין הטבע המקיף אותם. הבדים שעוטפים את המבנים מציתים את הדמיון וגורמים לסקרנות לגבי מה נמצא מאחוריהם. כמו כן הבדים עושים שימוש במוטיבים כמו צל, אור ונפח^[3].

יצירות הנוף של הזוג קשורות לאמנות האדמה שהתפתחה בארצות הברית בשנות השישים. היצירות של הזוג לא יכולות היו להישאר במקומן מעבר לכמה ימים ולכן הן הופכות למופע (happening) שבו תהליך ההקמה, התיעוד והפירוק הוא חלק בלתי נפרד מהיצירה^[3].

הזוג החל לעסוק בעטיפת אובייקטים עוד בפריז כשהם עוטפים חפצים קטנים כמו זרי פרחים או שולחנות בבדים או בגיליונות פלסטיים.

עבודות בולטות

חוף עטוף

ערך מורחב – חוף עטוף

"חוף עטוף" הייתה יצירת הנוף הראשונה בקנה מידה גדול של כריסטו וז'אן קלוד, במסגרתה נעטפו החופים והמצוקים לאורך רצועת חוף באורך של כ-2.4 ק"מ בעיירה ליטל ביי (Little Bay), מדרום לסידני, אוסטרליה, בבד לבן שנקשר לסלעים עם חבלים. החוף היה עטוף החל מ-28 באוקטובר 1969 ולמשך 10 שבועות.

פון נף עטוף

"פון נף עטוף" היה פרויקט עטיפתו של פון נף, גשר ידוע במרכז פריז מעל נהר הסן. הגשר נעטף ביריעות בד בצבע אבן חול זהובה, שנקשרו לגשר בחבלים שהבליטו את המבנה הארכיטקטוני מתחת ליריעות הבד. עטיפת הגשר הושלמה ב-22 בספטמבר 1985, והושארה למשך של כשבועיים. לפי ההערכות צפו בפון נף עטוף כ-3 מיליון איש^[4].

הרייכסטאג עטוף

ב-1995, לפני תחילת עבודות השיפוץ של בניין הרייכסטאג בברלין, נעטף הבניין ביריעות בצבע כסוף שנקשרו אל המבנה בחבלים כחולים. עטיפת הרייכסטאג הושלמה ב-24 ביוני 1995 והוצגה למשך כשבועיים. את תכנונו של הפרויקט החלו כבר ב-1971 אך השלימו אותו רק ב-1995, לאחר שנים של משא ומתן. חמישה מיליון בני אדם ביקרו במקום כדי לחזות ביצירה. על פי טענתה של ז'אן-קלוד, הם הוציא על הפרויקט יותר מ-13 מיליון דולר במשך השנים, מהם 150 אלף דולר דמי שכירות ששולמו לממשלת גרמניה^[5].

השערים

ערך מורחב – השערים

"השערים" היו סדרה של שערים שהוצבו לאורך שבילי סנטרל פארק בעיר ניו יורק למשך כשבועיים, מה-12 עד 27 בפברואר 2005^[6]. מכל שער נתלה בד ניילון בצבע זעפרן (גוון של כתום). בסך הכל הוצבו 7503 שערים לאורך כ-37 קילומטרים משבילי הפארק^[7].

המזחים הצפים

"המזחים הצפים" היו מבנה של מזח צף מכוסה בבד צהוב, ברוחב של כ-16 מטר ובאורך כולל של כ-3 ק"מ, שיצר מעבר להולכי רגל על פני אגם איזאו שבצפון איטליה, בין סולצאנו, מונטה איזולה והאי סאן פאולו^[8]. המזחים הצפים נפתחו לקהל למשך כ-שבועיים, מ-18 ביוני ועד 3 ביולי 2016. המזחים הצפים זכו לפופולריות רבה; הרשויות באיטליה העריכו שלפחות 1.2 מיליון איש ביקרו בהם במשך 16 הימים בהם היו פתוחים לקהל, הרבה מעבר לצפוי. זה היה הפרויקט המשמעותי הראשון של כריסטו מאז פטירתה של ז'אן-קלוד^[9].

מעל הנהר

בשנת 1994 הכריזו כריסטו וז'אן-קלוד על תוכניות לפרויקט עתידי, שכותרתו "מעל הנהר, שיוקם על נהר ארקנסו בין סלידה, קולורדו, וקניון סיטי, קולורדו, במדרון המזרחי של הרי הרוקי. תוכניות הפרויקט דורשות השעיה אופקית של 10.8 ק"מ (6.7 מייל) של לוחות בד מחזירי אור ושקופים גבוה מעל המים, על כבלי פלדה המעוגנים בגדות הנהר. תוכניות הפרויקט קראו להתקנתו למשך שבועיים, לכל המוקדם, ולהשאיר את הנהר פתוח לבילוי במהלך ההתקנה. התגובה בקרב תושבי האזור הייתה עזה, כאשר התומכים קיוו לפריחה תיירותית והמתנגדים חששו שהפרויקט יהרוס את הנוף ויגרום נזק למערכת האקולוגית של הנהר. מדריך רפטינג מקומי אחד השווה את הפרויקט ל"תליית פורנוגרפיה בכנסייה". תביעה נגד חטיבת הפארקים וחיות הבר של קולורדו הוגשה ב-22 ביולי 2011 על ידי קבוצה מקומית שהתנגדה לפרויקט. בנובמבר 2011הרשויות הפדרליות אישרו את הקמתו של המיצב^[10]. אך מאבקים משפטיים מנעו את הקמתו.

בינואר 2017, לאחר בחירתו של הנשיא טראמפ, כריסטו ביטל את הפרויקט השנוי במחלוקת תוך ציון מחאת הממשל החדש וכן עייף מהמאבק המשפטי הקשה שניהלו תושבים מקומיים^[11].

שער הניצחון עטוף

פרויקט עטיפתו של שער הניצחון בפריז הוא פרויקט שנהגה על ידי כריסטו וז'אן קלוד אך בוצע רק לאחר מותם^[12]. שער הניצחון נעטף בבד כחול-בסוף שנקשר אל שער הניצחון בחבלים, והושלם ב-18 בספטמבר 2021^[13].