כביש אגרה הוא כביש שהשימוש בו כרוך בתשלום. האגרה הנגבית מכלי הרכב העושים שימוש בכביש, משמשת, לבדה או ביחד עם אמצעי מימון אחרים, לתחזוקתו של הכביש ולפיתוחו, או לשם השבת ההשקעה שהשקיע מפעיל הכביש בהקמתו, במסגרת שיטת בנה-הפעל-העבר. בדומה לכבישי אגרה קיימים גם גשרים ומנהרות שהשימוש בהם כרוך באגרה, וכן אזורים, כמו מרכזי ערים, שהכניסה אליהם בכלי רכב מחייבת תשלום אגרה (לדוגמה בלונדון, סטוקהולם, בולוניה ובברגן). כביש אגרה הוא אחת השיטות למימון הקמתו ו/או הפעלתו של קטע כביש, בדרך כלל בעל איכויות של כביש מהיר, והרעיון העומד בבסיסה, הוא שנטל מימונו של הכביש מוטל באופן ישיר על אלה שעושים בו שימוש בפועל. שיטה אחרת למימון הקמתם ותחזוקתם של כבישים היא האגרה התקופתית הנוהגת במדינות מסוימות באירופה, לדוגמה באוסטריה, שווייץ ובצ'כיה, והמכונה וינייט (מצרפתית Vignette). אגרה זו נגבית מכל כלי הרכב הרשומים במדינה, או מחלקם, בין כחלק מאגרת הרישוי ובין כאגרה נפרדת, וכן מכלי רכב זרים הנכנסים אליה לראשונה דרך כביש מהיר או עושים בו שימוש. במדינות אחרות ממומנת הקמת כבישים מהירים ותחזוקם מהתקציב הכללי, בדומה לכל פעולה ממשלתית אחרת.

בישראל מופעלים מספר כבישי אגרה: כביש 6^[1], מנהרות הכרמל והנתיב המהיר בכביש 1.

גביית האגרה נעשית באופן אלקטרוני או ידני בנקודות הכניסה והיציאה אל הכביש המהיר ("השיטה הסגורה"), או במחסומים ו/או על ידי חיישנים אלקטרוניים המוקמים לשם כך לרוחבו של הכביש ("השיטה הפתוחה"). האגרה עשויה להיות מחושבת בהתאם למרחק הנסיעה ולסוג הרכב, או להיות מורכבת מתשלום קבוע שאינו מושפע מאחד משני נתונים אלה או משניהם, או מורכבת מסכום משתנה בהתאם לנתונים קבועים שונים - למשל שעות היום, או דינמית בהתאם לעומס בכביש. בכבישי אגרה מסוימים קיימים מסלולי תשלום שונים התלויים ברישום מוקדם, ולעיתים גם בהתחייבות כלשהי של בעל הרכב, כמו הנכונות להתקין ברכבו מכשיר משדר/מקלט אלקטרוני, רכישת כרטיס תשלום מיוחד הפועל ככרטיס אשראי, הסכמה מראש לחיובו באמצעות כרטיס אשראי רגיל או תשלום סכום מסוים מראש ("pre-paid"). בשיטת החיוב האלקטרוני הפועלת בכביש 6 ובמספר כבישים מהירים נוספים בעולם, נשלחת דרישת התשלום עבור השימוש בכביש, או אישור התשלום, אם ניתן מראש, לכתובתו הרשומה של בעל הרכב בשלב מאוחר יותר, דבר החוסך עיכובים בתנועה בכביש.

כבישי אגרה זכו גם לביקורת. בין היתר נטען^{[דרוש מקור]}, בעיקר כנגד גביית האגרה הידנית המסורתית, כי היא גורמת לבזבוז זמן ולהעלאת הוצאות תפעול כלי הרכב, וכן כי מנגנון הגבייה עצמו יקר ועשוי לכלות עד שליש משיעור האגרה. עוד נטען כי מנגנוני האכיפה אינם יעילים וכי ההשתמטות מתשלום האגרה קלה יחסית. בנוסף נטען כי כבישי אגרה מעודדים את השימוש בכלי רכב פרטיים, וכי הם גורמים לפערים חברתיים בגלל שהאגרה איננה פרוגרסיבית. עם זאת, בישראל קיימת מגמה של עידוד תחבורה ציבורית ולכן בכבישי אגרה חדשים, דוגמת הנתיב המהיר בכביש 1, תחבורה ציבורית פטורה מתשלום אגרה.

מדיה וקבצים בנושא כביש אגרה בוויקישיתוף