PROFILPELAJAR.COM

כאהינה
الملكة ديهيا
לידה	668; Aurès Mountains, אלג'יריה
פטירה	703 (בגיל 35 בערך); טברקה, תוניסיה
מקום קבורה	Baghai
תפקיד	מונרכית

אל-כאהינה (בערבית: الكاهنة; תעתיק מדויק: אלכאהנה; תרגום לעברית: אישה חוזה, בתרגום מילולי: כוהנת.) או בערבית צפון אפריקאית מודרנית l-Kahna, ידועה גם כדיחיא או קחיה. ידועה בערבית גם כ-الكاهنة ديهيا (אלכאהנה דיהיא) וגם בכינוי كاهنة البربر (הכאהנה של הברברים). הייתה מנהיגה דתית וצבאית של השבט הברברי מקבוצת הג'ארווה-זנטה במאה ה-7.

כאהינה הנהיגה את השבטים הברברים במאבקם נגד הכיבוש הערבי של אזור המגרב כולו, ואזור אלג'יריה בפרט. כאהינה נולדה ברבע הראשון של המאה ה-7 ומעריכים כי מתה בשנות ה-90 של אותה מאה.

השפעתה

לימים, האגדה על כאהינה שימשה כטיעון בפי הברברים באל-אנדלוס לגבי עליונותם האתנית, מול טענות הערבים.

בתקופה המודרנית שימשה אגדת כאהינה את כל הגורמים ששלטו - או חיו - במגרב: קולוניאליסטים צרפתיים, ברברים לאומיים, ערבים לאומיים, יהודים ציוניים, חוגים פמיניסטיים ולאומנים מוגרבים - כל קבוצה למטרותיה שלה.

דמותה של דהיה העניקה השראה ללוחמי המחתרת היהודית באלג'יריה, בראשה עמד ז'וזה אבולקר. אמו, היוצרת ברת בנישו אבולקר, כתבה עליה מחזה.^[1]

הפולמוס על דתה של כאהינה

שמה המקורי של כאהינה היה ככל הנראה דִחְיַה. הכינוי כאהינה ניתן לה על ידי יריביה המוסלמים בזכות יכולתה האגדית לחזות את העתיד. שם אביה של כאהינה משתנה בהתאם לגרסת האגדה הספציפית: גרסה אחת טוענת כי היא בתו של טאבט; על פי גרסה אחרת, שם אביה של כאהינה היה מתיה^[2], ראש שבט ברברי שנקרא ג'ארווה-זנטה, אשר נדד באזור הרי האטלס. אחרים גורסים שהייתה יהודיה, או שהשבט שלה כולו התגייר. חוקרי היסטוריה של צפון אפריקה חלוקים בדעותיהם בעניין זה.

מוחמד טלבי^[3] מצטט מפי הערבים כי כאהינה נשאה עמה איקונין, ככל הנראה של מריה, או קדוש נוצרי אחר, ואולם סביר שלא מדובר במנהג יהודי או אפילו ברברי. רעיון הגיור של בני הג'ארווה בא מההיסטוריון אבן חלדון, שמנה שבט זה בין אלה שייתכן והתגיירו. טלבי מציין שאבן חלדון מתייחס לתקופה שלפני הקיסרות הרומית וביזנטית וכן כי שבטים אלו התנצרו מאוחר יותר.

בקינה יהודית עתיקה מקונסטנטין שבאלג'יריה של ימינו, יש התייחסות למלכה בשם "כּהיא", דווקא בתור מי שהתאכזרה ליהודים:

בני ישורון, אל נא תשכחו את רודפיכם,
את הכשדים, את הקיסר, את הדריינוס ואת כהיא.
ארורה זו, אכזרית הייתה מכל אלה (שקדמו לה) יחד.
היא מסרה את בתולותינו לחייליה
ובדם עוללינו טבלה את רגליה.
ה' יצרה, כדי שנכפר את עוונותינו.
ה' שנא את המענים את עמו.
השיבו לי את בנַי, כדי שיתאבלו עלי,
השארתי אותם בידיה של כהיא.^[4]

המחקר העדכני ביותר בנושא הוא של מודראן, אשר תומך ומחזק את מסקנותיו של טלבי.^[5] ההיסטוריון אבן ח'לדון תיעד אגדות שונות אודות כאהינה, חלקן התייחסו לשיערה הארוך, או להיותה גדולה במידותיה - שתי תכונות האופייניות, כפי שהאמינו אז, למכשפים. כאהינה נחשבה לנביאה. אגדה אחרת טוענת שבצעירותה שחררה את עמה משלטונו של רודן עריץ, בכך שניאותה להתחתן איתו, או אז רצחה אותו בליל חתונתם. היו לה כנראה שלושה בנים, אולם מעבר לכך לא ידוע דבר על חייה הפרטיים.

אגדת חייה ומותה של כאהינה

כאהינה ירשה את קוסיילה, כמנהיגת השבטים הברברים המתנגדים לצבאות הכיבוש הערביים של בית אומייה. חסן אבן אל-נומאן צעד ממצרים וכבש את העיר הביזנטית קרתגו וערים נוספות. כאשר חיפש אויב נוסף להילחם בו, הגיעתהו השמועה אודות מלכה חזקה בצפון אפריקה ששמה כאהינה. הוא צעד לקראתה להרי האטלס; הצבאות התעמתו בסמוך למסקיאנה בפרובינציה אום אל-בואג'י, באלג'יריה של ימינו.

כאהינה הביסה את חסן שברח והתבצר בקירנאיקה במשך ארבע או חמש שנים. היא הבינה שהוא חזק ועתיד לחזור וללחום, לכן נקטה בטקטיקת אדמה חרוכה, שלא הפריעה לשבטי ההרים והמדבר, אך הרחיקה ממנה את תמיכתם של דרי נאות המדבר. במקום להתיש את הצבאות הערביים החלטתה קידמה את מפלתה.

חסן שב לבסוף לאחר שנעזר במודיעין שקיבל מקצין שבוי שכאהינה אימצה כבן. הוא הביס את כאהינה בקרב שהיה ככל הנראה בין סרטיף לטובנה. לפני הקרב, כאהינה חזתה את התוצאה ושלחה את שני בניה הביולוגיים לצבא הערבי תחת חסותו של הבן המאומץ. נאמר כי חסן נתן לאחד מבניה את השליטה בכוחותיו.

מקורות אחדים מספרים שכאהינה מתה מות לוחמים כאשר חרבה בידה והיא נלחמת עם אנשיה. אחרים גורסים כי היא בלעה רעל והתאבדה על מנת לא ליפול בידי האויב. חלק מהמקורות טוענים שהקרב התרחש ב-693, בעוד אחרים טוענים שהוא אירע ב-697. איבן חלדון טוען שבשנה זו הייתה כאהינה בת 127, מה שאומר שהיא נולדה בשנת 566 לספירה, הנחה שהיא כנראה מוגזמת. לפי מקורות אחרים היה שמה "כאהנה", שמשמעו בערבית "כוהנת", והיא נהרגה בקרב נגד המוסלמים בטברקה שבחוף הצפוני של תוניסיה, בשנת 702 או 703 לספירה.

האמפיתיאטרון באל ג'ם בעיר אל ג'ם בתוניסיה מכונה "ארמון אלכאהנה", ולפי המסורת המקומית שם התבצרה כאהינה עם תומכיה במשך ארבע שנים.

קיימת השערה שמקורם של הבחוצים הוא בתומכים של כאהינה.

לקריאה נוספת

נחום סלושץ, דהיה אל כהינה (יהודייה הכהנת) מלכת אפריקה : פרק גבורה מתולדות בני ישראל הנדחים בערבות היבשה השחורה
ח. ז. הירשברג, "ה"כאהנה" הברברית", תרביץ (תמוז ה'תשי"ז), עמ' 370-383.
Hannoum, Abdelmajid. (2001). Post-Colonial Memories: The Legend of the Kahina, a North African Heroine (Studies in African Literature). ISBN 0-325-00253-3. This is a study of the legend of the Kahina in the 19th century and later. The first chapter is a detailed critique of how the legend of the Kahina emerged after several transformations from the 9th century to the 14th.
Modéran, Yves. (2005?). Article on Kahena in vol. 27 of Encyclopédie Berbère, p. 4102-4111. The most recent critical study of the historical sources.
Talbi, Mohammed. (1971). Un nouveau fragment de l'histoire de l'Occident musulman (62-196/682-812) : l'épopée d'al Kahina'. (Cahiers de Tunisie vol. 19 p. 19-52). An important historiographical study.
Assaraf, R., & Abitbol, M. (1997). Relations judéo-musulmanes au Maroc: perceptions et réalités. Stavit.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא כאהינה בוויקישיתוף

אלי אשד, דהיה אל כהינה - המלכה הלוחמת; המלכה היהודיה, מאמרים לדמותה
מוזיאון העם היהודי בבית התפוצות, סיפורה המופלא של "חאליסי" היהודייה - מלכת המדבר, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2018
״הכוהנת המורדת״ - סיפורה של דהיה אל־כאהינה בפודקאסט ״מינהר הזמן״, ״כאן״, תאגיד השידור הישראלי
כאהינה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)

הערות שוליים

^ בית התפוצות, סיפורה המופלא של "חאליסי" היהודייה - מלכת המדבר, באתר הארץ, 9 באוקטובר 2018
^ ערביזציה של השם מתיו
^ מי זה?
^ חיים זאב הירשברג, תולדות היהודים באפריקה הצפונית: התפוצה היהודית בארצות המגרב מימי קדם ועד זמננו, כרך ראשון, הוצאת מוסד ביאליק, ה'תשכ"ה, עמ' 65-66.
^ Michel Abitbol, Relations judéo-musulmanes au Maroc: perceptions et réalités, Stavit, 1997, ISBN 978-2-911671-35-7. (בצרפתית)