הרב ישראל אריה ספיר (ה'תר"נ, 1890 - ל' באב ה'תשכ"א, 12 באוגוסט 1961) היה מרבני פתח תקווה ואב"ד בבית הדין הרבני האזורי בעיר.
תולדותיו
נולד ברוסיה לרב יעקב משה ספיר, שכיהן כרבה של סראטוב, ולאמו לאה. למד בישיבת וולוז'ין, וכונה בפי חבריו "לייב'ל מתמיד"[1]. הוסמך לרבנות על ידי ראש הישיבה הרב רפאל שפירא. במשך מספר שנים שהה בראדין, במחיצת החפץ חיים והיה ממקורביו.
כיהן כרב בעיר ליבוי שבלטביה. בשנת תרע"ז (1917) עלה לבדו לארץ ישראל. במשך שנה למד בישיבת מאה שערים. ראש הישיבה המליץ לרב זרח ברוורמן ולרבה של פתח תקווה הרב ישראל אבא ציטרון להציע לרב ספיר לכהן כרב בפתח תקווה. הוא נעתר להצעה, ואז גם העלה לארץ את רעייתו וארבעת ילדיהם.
באמצע שנות ה-20 העלה בסיועו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק את הוריו לארץ ישראל. הוא פינה את משרתו הרבנית בפ"ת לטובת אביו, שכיהן בה עד פטירתו, בשנת תרצ"ד (1934). באותן שנים שאביו כיהן ברבנות בפ"ת נסע הרב ספיר לארצות הברית כשד"ר של ישיבת ראדין. לאחר פטירת אביו שב לכהן כחבר הרבנות הראשית לפתח תקווה והמחוז, עד פטירתו בשנת תשכ"א. עם הקמת בית הדין הרבני האזורי בעיר החל לכהן גם כדיין[2] ולאחר מכן כאב"ד, כשלצידו כיהנו כדיינים הרבנים יצחק מאיר בן מנחם, עובדיה הדאיה, עובדיה יוסף, צבי ברוידא שמעון יוז'וק וישעיהו משורר.
נפטר בירושלים בליל שבת ל' באב (ראש חודש אלול) תשכ"א, ונקבר בבית הקברות סגולה בפתח תקווה[3]. ארבעה ימים לאחר מכן נפטרה רעייתו חנה, ונקברה לצדו[4]. בשנת תשנ"ז (1997) הנציחה עיריית פתח תקווה את זכרו בקריאת הסימטה הסמוכה לביתו "משעול הרב ספיר". בסמוך למקום מושבו בכותל המזרח בבית הכנסת הגדול "בית יעקב" בפתח תקווה הוצבה מצבת זיכרון ובה נכתבו תולדותיו בקצרה.
צאצאיו
הערות שוליים
- ^ עדות הרב יעקב אדלשטיין, ששמע מאביו הרב צבי יהודה אדלשטיין, תלמיד ישיבת וולוז'ין.
- ^ רבנות ראשית כרך א', באתר ארכיון המדינה, עמ' 53
- ^ הרב אריה ספיר ז"ל - למנוחות, הצופה, 14 באוגוסט 1961, עמ' 4; הרב א. ספיר ז"ל הובא למנוחות, חרות, 14 באוגוסט 1961, עמ' 4; הרב אריה ספיר, דבר, 14 באוגוסט 1961, עמ' 4
- ^ נפטרה הרבנית חנה ספיר, חרות, 17 באוגוסט 1961, עמ' 4; נפטרה הרבנית ספיר, על המשמר, 17 באוגוסט 1961, עמ' 3; נפטרה הרבנית ספיר, למרחב, 17 באוגוסט 1961, עמ' 3
