כעבור שמונה שנים שבהן היה חולה בשחפת, נפטר בוורשה ב-1908, בן 36 במותו.
כתב עליו בן אביגדור: "עיקר כחו של ברשדסקי היה בתיאורי הפנימיות של הדברים, הנפשות והמעשים, בנתוח הפסיכולוגי החודר של המוחות ושל הלבבות. במקצוע הזה אין דומה לו בספרותנו הספורית. עינו החדה סוקרת את כל הקמטים הנסתרים שבמוח ואת הזעזועים היותר נעלמים של הלב, ועל הכל הוא שופך את אורו, את הבהירות ואת ההבנה העמוקה".[1]
גרשון שקד, 'ישעיהו ברשדסקי', בספרו: הסיפורת העברית, כרך א: בגולה. 1880-1970, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשל"ח 1977, עמ' 262–268.
אבנר הולצמן, '"נגד הזרם" לישעיהו ברשדסקי: צומת בתולדות הרומן העברי', דפים למחקר בספרות 7 (תשנ"א), 111–124. (המאמר נדפס שוב בספרו אהבות ציון: פנים בספרות העברית החדשה, ירושלים: כרמל, תשס"ו 2006, עמ' 77–90.) (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה).
עירית נחמני, 'הצד האפל של העיירה היהודית', עתון 77 272 (תשס"ג), 26–31. (על קובץ הסיפורים "טיפוסים וצללים")
עירית נחמני 'מעשה נורא אשר קרה בעירנו': הקורספונדנציה בעיתונות העברית באירופה במאה ה-19, קשר 32, נובמבר 2002, עמ' 105-100
William Cutter, 'Bershadski’s "Be’en Matarah" ("Without a Goal"): A Study in Late Nineteenth Century Characterizations,' Hebrew Union College Annual 44 (1973), 227-257.
Deborah Steinhart, 'Figures of Thought: Psycho-narration in the Fiction of Berdichewsky, Bershadsky and Feierberg,' Prooftexts 8,2 (1988), 197-217.
