ישעיהו ברנשטיין (כ"ה באדר ב' ה'תרס"ב, 3 באפריל 1902 - תשמ"ח, 28 בדצמבר 1987) היה מראשוני "הפועל המזרחי" והאידאולוג של התנועה. היו שכינוהו "ברל כצנלסון של התנועה". מהוגי הדעות של תנועת הציונות הדתית ועורך עיתון "הצופה".
קורות חייו
ישעיהו ברנשטיין נולד בעיר קמיניץ-פודולסק שבאוקראינה שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית.
הוא דור חמישי לר' גדליה רבינוביץ מליניץ (בעל "תשואות חן"), שהיה תלמיד של הבעל שם טוב. בן לרב יהושע אליהו ברוך, שכונה ר' שייע אליה שוחט, ושהיה מומחה באסטרונומיה, במתמטיקה ובעברית, ומחשובי חסידי בויאן, ולרבקה בת משה צבי הירש רזניק. ברנשטיין למד בישיבת "תפארת ישראל" ואף על פי שלא בא מבית ציוני, הצטרף לחבורה של תלמידים ציוניים ששאפו לעלות לארץ ישראל. בנוסף רכש לעצמו השכלה כללית, כפי שתיאר בזכרונותיו: "קראתי הרבה ספרים מן הספרות, הייתי אוטודידקט, והוספתי להשתלם במקצועות שונים מתוך קריאה" ותיאר משה קרונה: "שפע האינטלקט שהיה אצור בו לא בא מהשכלה פורמלית, כי אם מיגיעה עצמית בלתי פוסקת".
בשחר נעריו הצטרף להכשרה ציונית חקלאית, אך פרש ממנה בגלל שחבריה לא היו דתיים. ביחד עם חבריו מישיבת "תפארת ישראל" פנה אל המזרחי בוורשה בבקשת סיוע לעלות לארץ ישראל וכמענה נשלחו להם 150 דולר להוצאות הנסיעה. הם עברו לגליציה בה שהו בשנת תרפ"א, ובשנת תרפ"ב עלו כחלוצים לארץ ישראל. בשעת עזיבתו את הבית רק אימו הייתה, אביו לא היה נוכח באותה שעה ולא הספיק להפרד ממנו. עובדה זו ציערה אותו כל ימיו.
בארץ ישראל
משהגיע לארץ ישראל התגורר בתל אביב, ושם התקרב לתנועת "אחדות ישראל" בראשות הרב שלמה אהרונסון ויצר קשרים עם "נצח ישראל", בראשות הרב, החוקר והסופר ר' אברהם אליהו הרכבי, וכן עם החוקר והסופר שאול פנחס רבינוביץ', על ידי הרב שלמה יוסף זוין, שהיה המזכיר ועורך עיתונה של תנועת "אחדות ישראל".
לאחר-מכן הלך עם קבוצת הנצי"ב, להתיישב בהר כנען, ומשם עברו לכפר חיטים, שם עבדו בתור פועלים. תוך זמן קצר נקרא להיות פעיל בתנועת הפועל המזרחי בירושלים.
בימי הפילוג בתנועת "הפועל המזרחי" (תרפ"ה-תרפ"ז), הצטרף ל"פועל המזרחי השמאלי", והשתתף בכתב "האהלה", אשר לאחר מכן נעשה עורכו. בתרפ"ו ייצג את "הפועל המזרחי השמאלי" בוועידה החקלאית של הסתדרות העובדים.
לאחר מאמציו של שמואל חיים לנדוי לאחד מחדש את "הפועל המזרחי", חזרו הוא וחלק מחבריו ל"פועל המזרחי" ושימש כעורכו של "נתיבה" (הביטאון של "הפועל המזרחי"), והיה גם שליח עבורם במדינות פולין, גליציה, אוסטריה, צ'כיה, הונגריה ובוקובינה.
בשנות ה-40 היה חבר הסיעה המרכזית "תורה ועבודה", בראשות משה שפירא[1]. לקראת הוועידה העשירית של הפועל המזרחי הקים את סיעת חזון והגשמה במטרה להאבק נגד משטר הסיעות[2]. אולם החוג זכה בהישגים דלים בלבד בוועידות של 1949 ו-1952 ומשטר הסיעות נותר על כנו[3].
בעת ייסוד הצופה, התמנה למזכיר המערכת, ותוך זמן מה לעורך. בשנת תש"ח נבחר למרכז העולמי של "הפועל המזרחי", ועוד תפקידים מרכזיים רבים בהסתדרות הפועל המזרחי, וכנציג כנסת ישראל בוועד הלאומי. בתש"י יצא לגייס כספים לקליטת המוני העולים.
ברנשטיין כתב מאמרים רבים, ומאמריו נאספו בספרים "יעוד ודרך" (רחוב בשם זה נקרא על שמו בתל אביב בפאתי שיכון הפועל המזרחי שם חי בשנותיו האחרונות) ו"במעגלי שעבוד וגאולה", ואף ערך את הספר "מפי ראשונים ואחרונים". דבריו נקראו בעיון רב, ונאמרו עליו אמרות רבות כגון "תנועה שלימה מכל ארצות אירופה שבין שתי מלחמות העולם למדה והתעמקה והתחנכה לאור משנתו הרעיונות של ברנשטיין" או "דבריו נקראו מתוך עיון יתר ודיוק יתר... דברים הכתובים בלשון נוחה לקריאה ולהבנה, בנויים על אדני הגיון בריא ומאוזנים יפה". חברי "בני עקיבא" היו לומדים את דברי הגותו מתוך החוברת "הליכות", שבה היו מאמרים שלו ושל ש"ז שרגאי.
בשנותיו האחרונות, היה מרותק לביתו ומנותק מהפעילות בתנועה. משה קרונה אמר עליו, "כל מי שהכיר אותו מקרוב... ידע יפה כי לא זו בלבד שהאיש הוא נקי כפים ובר לבב אלא שהוא כל כֻלו מתכוון לשם שמים... הכל בתנועה רחשו לו אימון כי ידעו שדבריו ודעותיו נובעים ממעיינות טהורים... ענוותנות וצניעות היו אצלו לדברים שבטבע ממש."
נפטר בתל אביב בגיל 85, ונקבר בבית העלמין קריית שאול[4].
בעת הקמת מדינת ישראל, ראה זאת כהתגשמות חזון הציונות הדתית, אך עדיין הבדיל בין "ימות המשיח" ל"ביאת המשיח" ותמיד המשיך לקוות לגאולה השלמה. הוא כתב כי "אין לעצום את העיניים מראות את נס הראשית, אמנם מכל הבחינות חייבים אנו לקרוא בקול גדול: המשיח עוד לא בא".
חיים אישיים
הוא נשא לאשה את אסתר לבית וילנר מגליציה, אף היא מחלוצות העלייה השלישית של הציונות הדתית, והתאלמן ממנה ב-1982. לזוג נולדו שתי בנות אשר נקראו בשמות שמייצגים את השקפתו הציונית של ברנשטיין: רוחמה וישראלית. משפחתו התגוררה בירושלים, בתל אביב, בכפר אברהם שעל יד פתח תקווה ושוב בתל אביב, הכל לפי תפקידיו הציבוריים.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
