אות מנהל הכספים המצטיין של ישראל (2004) מצטיין המחשוב בישראל (2005) (2006) אות הנפקת השנה בעולם (2007) אות אביר איכות השלטון (2009) אות האביר הלוחם בפשע ובשחיתות (2013)
אות המופת של תנועת אומ"ץ למנהל תקין אות הוקרה מיוחד של לשכת רואי החשבון
בשנת 1996 נקלט בשירות המדינה בתפקיד מנהל התחום הכלכלי במשרד ראש הממשלה, בממשלת נתניהו הראשונה. הוא היה אחראי על הקמת אגף כלכלי מקצועי במשרד ראש הממשלה, אשר ייעץ לו על גיבוש מדיניות בנושאים פיסקליים ומוניטריים, על השינויים המבניים במשק המדינה ועל מדיניות ההפרטה של חברות ממשלתיות ועידוד השקעות הזרות. במסגרת זו הכין תקציר שגוי של דו"חות רשמיים על רשות השידור לדיון שנערך בממשלה. בתגובה הוגשה נגדו תלונה למשטרה על זיוף מסמכים. פרקליטת המדינה עדנה ארבל קבעה שנפל פגם בעבודתו, אך פעל בתום לב ועל כן החליטה שלא להעמידו לדין מחוסר אשמה.[2] בשנים 1996–1997 התנהל בינו לבין מנהל היחידה לחוב ממשלתי באוצר סכסוך ממושך ומתוקשר שבמהלכו הוגשו בין השניים תלונות הדדיות לנציב שירות המדינה, לשר האוצר ולמבקר המדינה.
בשנת 1998 פרש מהמגזר הציבורי. הוא מונה לראש האגף לתכנון עסקי ואסטרטגיה בחברת פרטנר תקשורת שזה עתה נוסדה. במסגרת זו הייתה לו אחריות על הנפקת החברה בשוק ההון האמריקאי באוקטובר 1999. משנת 2000 ועד שנת 2002 שימש סמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי ב"תבל טלקום", חברת התקשורת של תאגיד הכבלים. ב-2002 מונה לחבר בדירקטוריוןבתי זיקוק לנפט. בשנים 2002–2003 היה סמנכ"ל כספים ופיתוח עסקי בחברת "דרך ארץ", מפעילת כביש 6.
החשב הכללי במשרד האוצר
בשנת 2003 מונה למשרת החשב הכללי על ידי שר האוצר, בנימין נתניהו. במסגרת התפקיד ביצע רפורמות מקיפות בתקציב המדינה ובניהול נכסי המדינה. בדיונים באוצר תמך זליכה בקיצוץ תקציב המדינה, כדי לצאת מהמיתון באמצעות הפחתת הגירעון, זאת בניגוד לתפיסה הקיינסיאנית שהייתה מקובלת באותם הימים במשרד האוצר. זליכה סבר שעל המדינה להקפיד בתשלום מיסים בזמן, על אף שאלה משולמים לעצמה.[3] זליכה היה אחראי על הפרויקטים הגדולים בתחום התשתיות, על הביטוח הממשלתי, על מתן ערבויות המדינה וניהולם.
עם כניסתו לתפקיד, זליכה עמד על שינוי תרבות המכרזים הממשלתיים. הוא הקפיד לדרוש מחברות שחתמו על מכרזים לעמוד בתנאים עליהם הן חתומות, ושלא ישמשו כנקודת פתיחה למשא ומתן מתמשך כבעבר. במאי 2004 חילט ערבות של 35 מיליון שקלים מ"קונסורטיום כרמל התפלה" שהופקד להבטחת ביצוע החוזה שחתם עם האוצר להקמת מתקן התפלה במפרץ חיפה ולא קוים. הוא עמד לחלט ערבות בשווי 35 מיליון שקלים גם מ"יובלים", אך בהסכם בוררות סיכמו הצדדים על חילוט של 10 מיליון שקלים. בנוסף חילט מיליון דולר לאחים עופר, לאחר שלא עמדו בתנאי החוזה של תחנת הכוח רמת חובב וביטל את הפרויקט בנימוק כי מחירו יקר בהרבה מעלות ייצור החשמל הנורמטיבית. לקראת סוף כהונתו, זליכה אף הנחה את החשבים במשרדי הממשלה שכל התקשרות עם חברות ממשלתיות תוכל להתקיים רק אם תוסדר באמצעות מכרז וחוזה. זליכה אף קבע תקדים כשאילץ את חברת "מודיעין אזרחי" לפצות את עובדיה שהועסקו בתנאי עבודה פוגעניים, כאשר איים בחילוט הערבויות שנתנה למדינה וזאת בעקבות מבצע ביקורת עומק שביצע להגנה על עובדי קבלן בממשלה. מצד חובותיה של המדינה, זליכה עמד על כך שהמדינה תשמור על חוקי העבודה, ובייחוד על תשלום לספקים בזמן. בספטמבר 2006 החליט להפקיע את ניהול תקציב הרשות לעסקים קטנים ובינוניים. זאת לאחר שנחשפו בדו"ח מבקר המדינה מינויים פוליטיים שנעשו בה. לפי החלטה זו, כל מהלך של מנהלי הרשות הובא באופן פרטני לאישור חשבת משרד התמ"ת.
בשנת 2007 התעמת עם ראשי "כיל" וטען שזו משלמת תמלוגים בחסר בהיקף של מאות מיליוני שקלים. המחלוקת הועברה לבוררות של עורכי הדין רם כספי, אלקס הרטמן והשופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן. בבוררות התקבלה טענת המדינה במלואה, וההליך שיזם זליכה הניב למדינה תשלומים נוספים בסך 1.1 מיליארד שקלים.[4] הסכום הזה עתיד להכפיל את עצמו עד תום תקופת הזיכיון בשנת 2030.[דרוש מקור]
בכהונתו היה אחראי על הפרטה של מספר ארגונים גדולים. זליכה הוביל להפרטת בנק דיסקונט. בהפרטה זו התעניינו חמישה קונים, אך ארבעה פרשו, והבנק נמכר לבסוף לקבוצת איל ההון מתיו ברונפמן, היושבת בצפון אמריקה.[5] זליכה לא אישר ליו"ר הבנק, אריה מינטקביץ, מצנח זהב בשווי 17 מיליון שקל.[6] בנוסף, זליכה היה מעורב בהליך מכירת גרעין השליטה בבנק לאומי.
במהלך כהונתו התעמת זליכה עם מנהלים במשרד האוצר ובמשרדי ממשלה אחרים.[7] עימותים אלה היו אף תוצאה של פרסום דו"ח החשב הכללי שבו חשף אי סדרים והעברות כספים בניגוד לחוק בהיקף של מיליארדי שקלים. כך למשל, לפני שנשלח לכלא ניסה שר האוצר אברהם הירשזון לקצץ בסמכויותיו של זליכה ואף לפטרו.[8] זליכה גם הגיש תלונה למבקר המדינה נגד ראש הממשלה, אהוד אולמרט בעקבות עדותו לאי סדרים בהליך הפרטת בנק לאומי. ב-16 בינואר2007 נפתחה חקירה פלילית נגד אולמרט, בחשד שבעת כהונתו כשר האוצר, הביא לשינויים בתנאי המכרז שנועדו לסייע למקורבו פרנק לואי.[9] בפרשה זו זליכה שימש אחד העדים המרכזיים נגד אולמרט, שהכחיש את מעורבותו במכרז. אשתו של זליכה אף קיבלה איומים על חייה ועל חיי בעלה, מה שהוביל להצבת אבטחה סביב ביתם.[10] בנובמבר 2007 קבעה המשטרה שאין תשתית ראייתית מספקת להעמדת אולמרט לדין ובהמשך הוא נסגר מחוסר ראיות.[11]שר האוצררוני בר-און התכוון שלא להאריך את תקופת כהונתו של זליכה, אך מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס הוציא צו הגנה זמני המונע את החלפתו מתוקף היותו חושף שחיתות.[12]נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, ומנכ"ל האוצר, ירום אריאב, מתחו ביקורת על צעד זה.[13] כעבור כחודש התפטר זליכה.
על פעילותו נגד השחיתות זכה לאהדה מגורמים כדוגמת תנועת אומ"ץ, ופוליטיקאים ממפלגות שונות כדוגמת שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון.[14]יורם גבאי, שהיה הממונה על הכנסות המדינה, כתב על כהונתו של זליכה: "פעולותיו כחשב כללי העידו על הבנתו את הצורך להילחם בשחיתות על ידי דרישה לשקיפות, הגינות וכללי משחק ברורים, בין המדינה לבין הסקטור העסקי. ירון זליכה הצליח לנתץ את הנורמות של מכרזים חצי פיקטיביים, בהם ידעו הזוכים מראש שלא יקיימו את התנאים. זליכה מנע חופש החלטה במכרזים לפוליטיקאים ולפקידים, והקפיד על קיום מדוקדק של החוזים הממשלתיים ועל תשלום הוגן, ראוי ובזמן."[15]
לאחר התפטרותו חזר זליכה לעמוד בראש החוג לחשבונאות בקריה האקדמית אונו וכן מונה לנשיא המועצה האקדמית העליונה שלה. בשנת 2010 מונה לפרופסור במוסד זה. בנוסף, החל לפרסם סדרת טורים בנושאי כלכלת ישראל בעיתון "הארץ". במקביל עבד גם בשוק הפרטי. בין היתר נשכר על ידי חברות הסלולר על מנת להילחם להרחיב את הרפורמה בדמי הקישוריות והכנסת מפעילים וירטואליים גם לתחום הפעילות של מונופול בזק ומונופול הכבלים הוט. זליכה טען כי רפורמה חד-צדדית שתחול אך ורק על חברות הסלולר ותימנע מהחלתה גם על מונופולי בזק והוט תנציח את מעמדם המונופולי ותפגע בצרכן.[16]
בשנת 2008 התנדב ב"מרכז הערבי–ישראלי לטכנולוגיה והייטק" והיה לנשיאו הראשון.[17]
כשנתיים לאחר עזיבתו את תפקיד החשב הכללי הגיש מבקר המדינה, מיכה לינדנשטראוס, דו"ח שבו ביקר את נציבות שירות המדינה על כי לא בדקה כי עובדי מדינה אכן עומדים בתנאי ההיתרים לעבודה פרטית. במסגרת זו ציין המבקר שתי דוגמאות מבלי שהוא מציין את שמות העובדים הספציפיים. בתקשורת נטען כי זליכה הוא אחד משני העובדים שאליהם מתייחסות הדוגמאות. על פי הדוגמה עלה שזליכה הפר כביכול את תנאי תקנון שירות המדינה בכל הקשור לעבודתו להיתר העבודה הפרטית שקיבל בקריה האקדמית אונו – בהיקף המשרה, בגובה התגמול ובהיעדר דיווח.[18] זליכה טען מנגד כי מבקר המדינה טעה ומכיוון שהמבקר, בניגוד למחויב בחוק, לא ביקש ממנו תגובה לפני פרסום הדו"ח לא יכול היה להעמיד את משרד המבקר על טעותו, וכי אכן עבד בהתאם לאישור שניתן לו ואף קיבל שכר נמוך יותר מגובה ההיתר. לטענתו לדבריו של זליכה, הוא פנה אל המבקר בדרישה כי הדוגמה בדוח תתוקן אולם עקב סירוב המבקר לא צוין שמו של זליכה במפורש.[19] ביקורת נוספת על פעילותו הייתה על פרויקט המחשוב שבאחריות החשב הכללי "ממשל זמין". בנוסף לחריגות תקציב ואי עמידה בלוחות זמנים, חסר לדברי המבקר גוף לניהול אסטרטגיית הפרויקט.[20]
בשנת 2013 תבע יחד עם דני מריאן את חברת אפריקה ישראל בסכום של 11.6 מיליון ש"ח עבור שירותי תיווך שנתן לחברה לכאורה. באוקטובר 2014 תביעתו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בלוד ואף הוטלו עליו הוצאות משפט של 75,000 ש"ח.[29] זליכה ערער לבית המשפט העליון אך בהמלצת השופט אליקים רובינשטיין שרמז לו כי תביעתו אינה סבירה משך את העתירה.[30]
ירון זליכה במהלך הרצאה בנושא יוקר המחיה בישראל בשנת 2015
בין השנים 2015–2016 שימש כיועץ לוועד של עובדי מגה קמעונאות. הוא היה נציגם בדירקטוריון וכיהן כסגן יו"ר הדירקטוריון.[33]
לאחר מתקפת הפתע על ישראל שקרתה ב-7 באוקטובר2023 אמר בראיון שאסור להכניס פלסטינים מעזה ומיהודה ושומרון לעבודה בשטחי ישראל, זאת בנימוק שהדבר גורם לקנאה בישראלים ולחוסר העצמאות הכלכלית של הפלסטינים שתלויים בישראל.[34]
