נולד -2 בספטמבר 1767 ברג'ו לידידיה.[2] למד במודנה ובפרארה אצל הרב יעקב משה עייאש, ושם הכיר גם את חננאל (Graziadio) ניפי, שהיה לחברו הקרוב.[3] בשנת 1799 נלקח כבן ערובה בידי האוסטרים בשל אהדתו לצרפתים.[2] ב-1801 נישא לאסתר מינרבי; לשניים נולדו שני בנים: ידידיה ויהודה. ב-1812 הציע להקים תיכון יהודי. נבחר לכהן כרבה של רג'ו, וכיהן בתפקיד עד יום מותו, בשנים עשר באוגוסט 1849.[2]
בשנת 1806 נשלח על ידי ראשי הקהילה בעירו, במקום משה דה פואה, לייצג את מחוז קרוסטלו בסנהדרין של פריז. כרמי שלח דוחות לקהילה ששלחה אותו על קורותיו באספה בפריז. הקהילה היהודית ברג'ו אמיליה יחד עם אנדרה בלטי(Andrea Balletti) פעלו להוצאת מכתביו לאור. המכתבים מכילים סקירה וביקורות של כרמי על המתרחש באספה ועל פעולות הצירים והממשלה ועל כוונותיהם.[1] בדבריו הוא מביע לא אחת ביקורת על החלטותיהם של מנהיגי האספה.[4] בפריז קיבל גם את התואר דוקטור.
לקריאה נוספת
ברוך מבורך, היהודים תחת שלטון נפוליאון, ירושלים: האוניברסיטה העברית, תשל"א, עמ' 122-119.
