יעקב (ז'אק) בכר (בצרפתית: Jacques Bahar; 25 בינואר 1858 – 26 בדצמבר 1923)[1][2] היה עורך דין, עיתונאי, סופר, משורר והוגה דעות ציוני-סוציאליסטי. יהודי-צרפתי ממוצא אלג'יראי, אשר ייצג (ביחד עם אדוארד אטאלי וד"ר אז'ן ואלנסין) את יהדות צפון אפריקה בקונגרס הציוני העולמי הראשון, בו הוא נבחר כנציג התנועה הציונית הצעירה למזרח.
קורות חיים
נולד במרסיי ב-1858. גדל באלג'יריה ובעיתוניה גם החל לפרסם ממאמריו. עבד לפרנסתו כמתורגמן צבאי.
הוציא לאור בצרפת את העיתון הציוני-סוציאליסטי "הלפיד" (Le Flambeau) ביחד עם חברו ברנאר לזר. פרסם מאמרים וספרים רבים העוסקים בסוגיות יהודיות וציוניות, ובין השאר עסק רבות בפרשת דרייפוס. בין היתר חיבר מספר ספרים אוטופים בהם פרס את חזונו לגבי המדינה היהודית העתידית שחזה שתוקם בארץ ישראל, בהם "אנטי-גויות בציון" (Anti-goyisme à Sion),ו"הבוגד" (Le Traitre, 1898).
ספרו "אנטי-גויות בציון" תורגם לימים לעברית ופורסם כחלק מאנתולוגיית "חזיוני המדינה" בעריכת גצל קרסל. הספר נכתב על רקע אירועי פרשת דרייפוס שהתחוללו בצרפת, ומדמה אירועים מקבילים הקורים במדינה היהודית שהוקמה בציון. היצירה מגוללת את סיפורה של תנועה גזענית הדוגלת ב"אנטי-גויות" (על משקל אנטישמיות) ושואפת לגרש את האזרחים הזרים מהמדינה, אולם דעת הקהל ורשויות החוק במדינה היהודית לא סבלו התנהגות זאת, ומנהיג התנועה נתבע לדין לפני הסנהדרין בירושלים. עלילת היצירה מתמקדת בקורות המשפט שהתנהל בסוגיה, וחשיפת השקרים והמניפולציות של שונאי הזרים.
נפטר בפריז ב-1923.
מפרסומיו
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
