נולדה בשנת 1922 למשפחת רויטמן, בעיירה זגוריצה שבבסרביה (אז הייתה שייכת לרומניה, כיום כלולה ברובה ברפובליקת מולדובה). ינטה מאש גדלה במשפחה דוברת יידיש. כילדה, למדה עברית עם מורה פרטי, והמשיכה את לימודי השפה העברית בגימנסיה "תרבות". את השכלתה התיכונית השלימה בגימנסיה רומנית בעיר סורוקי. עם קבלת תעודת בגרות התקבלה ללימודים במכון פדגוגי בקישינב – בירתה של בסרביה, אך הספיקה ללמוד במכון רק שנה אחת.
ב-1940 האזור הצפון-מזרחי של בסרביה צורף לברית-המועצות. ב-1941, זמן קצר לפני שגרמניה כבשה את בסרביה, ינטה והורייה נאסרו והוגלו למחנות עבודה בסיביר באשמה של פעילות אנטי-חברתית כמשפחה של בעלי רכוש. האב – הרש רויטמן – הופרד ממשפחתו והקשר איתו נותק לתמיד. האם – שפרינצה רויטמן – וינטה נשלחו לעבודות כפייה. הן סבלו מעבודה קשה, מרעב, קור ויחס נוראי. אמא של ינטה, כמו רבים אחרים, לא שרדה.
רק ב-1948 ינטה מאש חזרה לקישינב עם בעלה מיכאיל מאש. היא התגוררה בעיר כ-30 שנה, עד עלייתה לישראל ב-1977. בכל התקופה הזו היא עבדה כמנהלת חשבונות. למרות אהבתה לספרות והרצון לכתוב, היא לא כתבה מפחד להשאיר עדות מהחיים שלה כאסירה בסיביר. בשנים הראשונות שלה בישראל, עד שיצאה לפנסיה, היא המשיכה לעבוד כמנהלת חשבונות, אבל במקביל היא התחילה לכתוב. הסיפור הראשון שלה "שיר מיותם" פורסם ב"גולדנה קייט".
ינטה מאש הגיעה ארצה כאלמנה וכאן פגשה את בן העיירה שלה דוד גורביץ, גם אלמן באותו זמן. הם נישאו ודוד תמך בה מאוד ועודד אותה להמשיך לכתוב. היא פרסמה ארבעה ספרים ביידיש. אחד הספרים תורגם לעברית.
