ינה ליגטי (במקור לוסטיג,[1] בהונגרית: Ligeti Jenő; סנטה, 19 בספטמבר 1875 – בודפשט, 21 בפברואר 1969) היה מומחה דפוס, עיתונאי, עורך עיתון יהודי-הונגרי. לליגטי היה תפקיד מהותי בהיסטוריה של העיתונות ההונגרית במיוחד בהחדרת חידושי דפוס, שיטות עריכה וניהול.
ביוגרפיה
לימודים
ינה לוסטיג נולד במשפחה יהודית בת 12 ילדים. אביו איגנץ לוסטיג (נפטר ב-1927) התפרנס כקצב. אמו הייתה רוזה קוֹהְן (כהן). המשפחה עברה לבודפשט זמן קצר לאחר לידתו של ינה. הילד ינה ליגטי השלים את ארבע כיתות היסודי ואת 4 כיתות חטיבת הביניים, ולאחר מכן הוריו כבר לא יכלו לממן את לימודיו וכך בסופו של דברהתחיל לעבוד כשוליה בבית הדפוס של היומון בשפה הגרמנית פסטר לויד. כמדפיס מאסטר מומחה יצא לסיור ברחבי אירופה ברגל וברכבת ביחד עם חבר בשם ריצקו. הם ביקרו בבתי דפוס, ובמקום שהשיגו עבודה נשארו יותר. הם ראו, חוו והכירו את התוצאות האחרונות של מקצוע הדפוס בערים הגדולות: פריז, לונדון, סטוקהולם ועוד. ללא רקע כלכלי, המאבק הקיומי הזה היה קשה, אך גם מוצלח ביותר.
מומחה לדפוס
מאמצע שנות ה-90 עבד ליגטי במקצוע הדפוס בבודפשט. לפי זיכרון בתו, ליגטי עבד גם עם מכונות גרפיות והיו לו חידושי דפוס. בין 1903 לבין 1908, ערך ככל הנראה את כתב העת המקצועי הדו לשוני "הגרפיקאי ההונגרי" Magyar Grafikus – Ungaricher Grafiker – בהונגרית ובגרמנית. בשנת 1905, הוא שיחק תפקיד מרכזי בהחדרת מכבש הדפוס לעיתון של המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית נפסבה. ב-7 באוגוסט 1904, בבודפשט, נשא את אנטוניה, בתם של מיקשה זינגר ושל צציליה וייס.[2] ב-22 במאי 1910, הושק בעיר סגד העיתון המקומי "דרום הונגריה" (Délmagyarország), שלצורך ייצורו נעשה שימוש גם במכבש הדפוס הסיבובי. ליגטי הפך למנהל בית הדפוס של העיתון, והוא רכש עבורו גם את המכונות ואת האותיות. העיתון פשט את הרגל כבר בנובמבר. ינה ליגטי ודוד הולצר (1869–1944), סוחר עשיר בסגד, המשיכו לתמוך בעיתון. בשנת 1912 הודפס גם העיתון "יומן סגד" (Szegedi Napló) על ידי ליגטי ושותפו במשך חודשים אחדים, אם כי היומן לא הזכיר זאת בהטבעה. ליגטי ושותפו דאז הדפיסו את הגיליונות. שותפו של ליגטי היה יוז'ף פסטור (במקור פולק). פשיטת הרגל הגיעה שוב, ומכיוון שליגטי חתם על שטר חוב לפסטור, הוא הפסיד הכל. בית הדפוס הגיע לידיה של חברת וארנאי (Várnay).
עיתונאי ועורך
לאחר פשיטת הרגל הפיננסית פנה ליגטי למקצוע העיתונאות. ב-1912 כבר עבד כמנהל עיתון בסגד, במהלך המהפכות של 1918 (מהפיכת החרציות), הוא היה מעורב באירועים והפך לעורך הראשי של עיתון מרכזי בסגד, שפורסם ב-1919 בשלבים הראשונים של הרפובליקה הסובייטית ההונגרית. לאחר נפילת הרפובליקה הסובייטית, ליגטי הוכה על ידי "המתעוררים" חברי הטרור הלבן, בביתו נערכו חיפושים מספר פעמים והוא נידון לשישה חודשי מאסר, שריצה בכלא צ'ילאג שהיה ידוע לשימצה. לאחר ריצוי עונש המאסר הוחזק במעקב משטרתי במשך תקופה ארוכה. אחר כך הפך לסוכן פרסום ופרסם מודעות של אזרחים בעיתונים שונים.
ב-3 בדצמבר 1921 פורסמו מאמריו והקריקטורה של ינה ליגטי יחד עם עיתונאים אחרים של סגד בעיתונים מזדמנים שונים של העיר. ב-6 בפברואר 1922, ליגטי החל לערוך עיתון בסגד שהיה מוסף שבועי. ב-20 באוקטובר 1923 החל לעבוד שוב ב"העיתון הטרי" כראש מנהלת ההוצאה לאור. לבסוף, משנת 1923 היה העורך הקבוע של "העיתון המיוחד של יום שני" עד פרסום החוק היהודי הראשון ב-1938, ואז פוטר בשל יהדותו.
למעשה מאמצע שנות ה-20, מילא ליגטי תפקיד חשוב בעיתון "דרום הונגריה" שיצא שוב לאור, קנה עוד ועוד מניות, והפך למנהל משרד ההוצאה לאור, ואחר כך למנהל חברת האחזקות של העיתון. משרד ההוצאה לאור, בית הדפוס, הוצאת הספרים וספריית ההשאלה פעלו תחת ניהולו הישיר של ליגטי. הוא היה בקיא מאוד בנושאים כלכליים והשיטה הכלכלית ופרסם מאמרים רבים בנושאים אלה.
בתו מגדה הייתה סטודנטית לרפואה באוניברסיטת סגד, ובאמצעותה בא ליגטי בקשר עם חברי "המכללה לאמנות של צעירי סגד" (הו'). "עיתון יום שני המיוחד" דיווח לעיתים קרובות על התוכניות והאירועים של צעירים אלה ותיאר ובכך ופרסם את האירועים שערכו.
המלחמה ואחריה
משנת 1938 נקטעה הקריירה העיתונאית של ליגטי עקב החוקים היהודיים, במיוחד החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי. הוא גורש למחנה ריכוז ב-1944 ונאלץ לעבוד (למרות גילו הכמעט 70) כחוטב עצים באוסטריה עד סוף מלחמת העולם השנייה. הוא ניצל ושב הביתה לסגד וערך עד סיום תקופת הרפובליקה ההונגרית השנייה את עיתון המפלגה הסוציאל-דמוקרטית ההונגרית שפורסם תחת השם "עיתון יום שני" (Hétfői Újság).
ב-1955 (בגיל 80!!!) עבר לבודפשט וקיבל עבודה ב"הוצאה לאור החקלאי" (Mezőgazdasági Könyvkiadó), אך עקב מחלתו לא היה מסוגל למלא את תפקידו כנדרש ופרש. הוא קיבל פרסים ב-1959, 1963 ו-1967, אבל הדור אחריו חייב עדיין את חשיפת תפקידו המהותי של ליגטי בהיסטוריה של העיתונות ההונגרית.
חברות ארגונית
- Szeged Nest Club (שנות ה-30)
לקריאה נוספת
הערות שוליים
