PROFILPELAJAR.COM

ים ירחי או ימה ירחית (בלטינית: Mare, "מַארֶה"; וברבים: Maria, "מַארִיָה") הוא כינוי למישור בזלת גדול וכהה על ירח כדור הארץ, שנוצר בהתפרצות געשית עתיקת יומין. אסטרונומים מוקדמים חשבו בטעות שמישורי הבזלת הם ימים, ומכאן מקור הכינוי מַארֶה, שפירושו בלטינית 'ים'. בשל הרכבם הכימי העשיר בתרכובות ברזל, מישורי הבזלת מחזירים את אור השמש פחות טוב מ-'רמות' הירח, ולכן נראים כהים יותר לעין הבלתי-מזוינת. המאריה מכסים כ-30% משטחו של הצד הקרוב והנראה של הירח, ו-2% מצידו הרחוק. המאריה בצד הרחוק של הירח קטנים יותר, ורובם נמצאים במכתשים גדולים שבהם הייתה זרימה געשית מועטה.

במפת הירח מצוינים 22 מאריה^[1], שהקטן ביותר קוטרו כ-150 ק"מ (ים הנחש), והגדול ביותר קוטרו כ-1,596 ק"מ (ים הקור). הקוטר הממוצע הוא כ-515 ק"מ. לשם השוואה, קוטרו של אוקיינוס הסערות, תוואי גאולוגי משמעותי שיש המחשיבים אותו כמארה גם כן, הוא כ-2,568 ק"מ.

מערכת המונחים המסורתית לירח כוללת גם אוקיינוס אחד, ותוואים בעלי מאפיינים דומים למארה, אך קטנים יותר, המכונים לַאקוֹס (אגם), פַּאלוֹס (ביצה) וסִינוּס (מפרץ).

גיל

גיל הבזלת נקבע הן על ידי תיארוך רדיומטרי ישיר, והן בטכניקה של ספירת מכתשים. בשיטה הרדיומטרית נמצא כי הגיל נע בין 3.16 ל-4.2 מיליארדי שנים^[2]. לפי שיטת ספירת המכתשים, גיל הסלעים הצעירים ביותר הוא 1.2 מיליארדי שנים^[3]. עם זאת, נראה שרוב הבזלת התפרצה לפני כ-3 עד 3.5 מיליארדי שנים. רוב ההתפרצויות הגעשיות התרחשו בצד הקרוב של הירח, והזרמים הצעירים ביותר נמצאים באוקיינוס הסערות. בצד הרחוק אירעו התפרצויות מעטות, וכולן מוקדמות. רוב ההתפרצויות אירעו בקרבת אגנים נמוכים שנוצרו מפגיעת מטאורים, או שזרמי הלבה התנקזו לשם. עם זאת, השטח הגדול ביותר של סלעים געשיים, אוקיינוס הסערות, לא מתאים לאף אגן פגיעה ידוע.

פיזור

המאריה אינם מפוזרים באופן שווה על פני הירח, ורובם ממוקמים בצד הקרוב של הירח. הסיבות לכך עדיין נתונות לדיון בקהילה המדעית. יש שפע של הסברים, שגויים ברובם, באשר לסיבה האפשרית להתפלגות מרחבית זו:

מאחר שברבים מהמאריה ממלאה הבזלת אגנים נמוכים שנוצרו מפגיעת מטאורים, יש שסברו שפגיעת המטאור גרמה בדרך כלשהי להתפרצות הגעשית. לרוב, עם זאת, הפעילות הגעשית התרחשה כ-500 מיליון שנים לאחר הפגיעה, ולפיכך הקשר הסיבתי בין השניים הוא קלוש.
הועלתה השערה כי שדה הכבידה של הארץ עשוי לעודד התפרצויות בצד הקרוב של הירח, יותר מאשר בצדו המרוחק. אולם, במערכת ייחוס המסתובבת עם הירח, התאוצה הצנטריפוגלית שווה בעוצמתה לתאוצת המשיכה של הארץ, ומנוגדת לה בכיוונה, כך שהן מבטלות זו את זו. כוח הגאות של כדור הארץ גורם, בהדרגה, לעיוות צורתו של הירח, לכדי אליפסואיד מוארך, שצירו הארוך מצביע אל הארץ וממנה. כאנלוגיה, יש לזכור כי תופעת הגאות והשפל מתרחשת פעמיים ביממה, ומושפעת הן מן הנקודה הקרובה ביותר לירח, והן מן הנקודה המרוחקת ממנו ביותר.
מאחר שבזלת המאריה דחוסה יותר מסלעי המחדר הוולקני המרכיבים את הקרום העליון של הירח, הועלתה ההשערה לפיה התפרצויות הבזלת נוטות להתרחש במקומות נמוכים בהם הקרום הוא דק. עם זאת, בנקודה הנמוכה ביותר על הירח, הנמצאת באגן הקוטב הדרומי - אֵיְטְקֶן (בצד הרחוק), יש דווקא מעט לבה בזלתית. זאת ועוד, הקרום מתחת לאגן זה הוא כנראה דק יותר מאשר הקרום שמתחת לאוקיינוס הסערות. ייתכן שעובי הקרום מווסת את כמות הלבה הבזלתית המגיעה בסופו של דבר אל פני השטח, אך עובי הקרום לבדו אינו הגורם השולט בהתפלגות בזלת המאריה^[4].
הועלתה השערה כי ישנו קשר כלשהו בין בזלת המאריה לבין ההקפה הסינכרונית של הירח סביב כדור הארץ. עם זאת, מקורו של מומנט הכוח הכבידתי הגורם ל-tidal despinning הוא אך ורק ממומנט ההתמד של הגוף (ראו גם נעילת גאות), ולמישורי הבזלת תרומה זניחה לכך. בנוסף, התחזית היא שההאטה הסיבובית עקב כוחות הגאות התרחשה במהירות (בסדר גודל של עשרות מיליוני שנים), בעוד שרוב התפרצויות הבזלת אירעו כמיליארד שנים לאחר מכן.

כאמור לעיל, הקהילה המדעית עדיין דנה באשר לסיבת ההתפלגות המרחבית של המאריה על הירח. בהתבסס על נתונים עדכניים שהושגו מספקטרומטר של קרני הגמא של משימת לונר פרוספקטור (Lunar Prospector), נראה שחלק גדול מהאלמנטים מיצרי החום (בצורת KREEP) שעל הירח ממוקמים באזורי אוקיינוס הסערות ואגן הגשמים (אזורים אלה מכונים מישור סערות KREEP)‏^[5]^[6]^[7]. ההגברה בייצור החום הנגרמת מריכוזם של אלמנטי ה-KREEP, קשורה כמעט בוודאות למשך ולעוצמה של הפעילות הגעשית באזורים אלה. עם זאת, אין הסכמה באשר למנגנון שהביא לדחיסת ה-KREEP באזורים אלה^[8].

הרכב

בזלת המאריה מחולקת באופן כללי לשלוש סדרות, בהתבסס על הכימיה של האלמנט העיקרי בה, טיטניום. מדוגמאות סלעים שנאספו במשימות אפולו, נראה היה שהבזלת מקובצת לסדרות בדידות: בזלת high-Ti, בזלת low-Ti ובזלת very low-Ti. לאחר משימת קלמנטיין שאספה נתונים גלובליים בחישה מרחוק, הוברר שבין הסדרות השונות יש רצף מתמשך של ריכוזי טיטניום, ושסדרת high-Ti אינה מצויה בשפע. תכולת הטיטאניה (TiO₂) בבזלת המאריה עשויה להגיע ל-15% ממשקל הסלע, בעוד שבבזלת בכדור הארץ התכולה נמוכה משמעותית מ-4%. חלוקות גיאוכימיות אחרות מתבססות על ריכוז האלומיניום והאשלגן.

ימות הירח

ימות ואוקיינוסים

ה"ימות" (Maria) וה"אוקיינוס" (Oceanus) שעל הירח:

ימות הירח
שם הימה	שם לטיני	קו אורך	קו רוחב	קוטר
ים הנחשים	Mare Anguis	22.6° N	67.7° E	150
הים הדרומי (הים האוסטרלי)	Mare Australe	38.9° S	93.0° E	603
הים הידוע	Mare Cognitum	10.0° S	23.1° W	376
ים המשברים	Mare Crisium	17.0° N	59.1° E	418
ים הפוריות	Mare Fecunditatis	7.8° S	51.3° E	909
ים הקור	Mare Frigoris	56.0° N	1.4° E	1,596
ים הומבולדט	Mare Humboldtianum	56.8° N	81.5° E	273
ים הלחות	Mare Humorum	24.4° S	38.6° W	389
ים הגשמים	Mare Imbrium	32.8° N	15.6° W	1,123
ים הפיקחות	Mare Ingenii	33.7° S	163.5° E	318
ים האיים	Mare Insularum	7.5° N	30.9° W	513
ים הקצה	Mare Marginis	13.3° N	86.1° E	420
ים מוסקבה (הים המוסקובי)	Mare Moscoviense	27.3° N	147.9° E	277
ים הנקטר	Mare Nectaris	15.2° S	35.5° E	333
ים העננים	Mare Nubium	21.3° S	16.6° W	715
הים המזרחי (הים האוריינטלי)	Mare Orientale	19.4° S	92.8° W	327
ים הרוגע	Mare Serenitatis	28.0° N	17.5° E	707
ים סמיית'	Mare Smythii	1.3° N	87.5° E	373
הים הקוצף	Mare Spumans	1.1° N	65.1° E	139
ים השלווה	Mare Tranquillitatis	8.5° N	31.4° E	873
ים הגלים	Mare Undarum	6.8° N	68.4° E	243
ים האדים	Mare Vaporum	13.3° N	3.6° E	245
אוקיינוס הסערות	Oceanus Procellarum	18.4° N	57.4° W	2,568

"ים החלומות" (Mare Desiderii) שזוהה בעבר אינו מזוהה כיום כים.

ימות נוספות על הירח הם:

הים הקטן (Mare Parvum)
הים הבדוי (Mare Incognitum)
הים החדש (Mare Novum)
ים סטרובה (Mare Struve)

אגמי הירח (Lacus)

ימות קטנות על גבי הירח מכונות "אגמי הירח" ובלטינית "lacus":

אגמי הירח
שם	שם לטיני	קו רוחב	קו אורך	קוטר (קילומטרים)
אגם הקיץ	Lacus Aestatis	15.0° S	69.0° W	90
אגם האביב	Lacus Autumni	9.9° S	83.9° W	183
אגם הטוּב	Lacus Bonitatis	23.2° N	43.7° E	92
אגם הצער	Lacus Doloris	17.1° N	9.0° E	110
אגם המצוינות	Lacus Excellentiae	35.4° S	44.0° W	184
אגם השמחה	Lacus Felicitatis	19.0° N	5.0° E	90
אגם האושר	Lacus Gaudii	16.2° N	12.6° E	113
אגם החורף	Lacus Hiemalis	15.0° N	14.0° E	50
אגם העדינות (אגם הרוך)	Lacus Lenitatis	14.0° N	12.0° E	80
אגם הפאר	Lacus Luxuriae	19.0° N	176.0° E	50
אגם המוות	Lacus Mortis	45.0° N	27.2° E	151
אגם השכחה	Lacus Oblivionis	21.0° S	168.0° W	50
אגם השנאה	Lacus Odii	19.0° N	7.0° E	70
אגם ההתמדה	Lacus Perseverantiae	8.0° N	62.0° E	70
אגם הבדידות	Lacus Solitudinis	27.8° S	104.3° E	139
אגם החלומות	Lacus Somniorum	38.0° N	29.2° E	384
אגם התקווה	Lacus Spei	43.0° N	65.0° E	80
אגם הזמן	Lacus Temporis	45.9° N	58.4° E	117
אגם הפחד	Lacus Timoris	38.8° S	27.3° W	117
אגם האביב	Lacus Veris	16.5° S	86.1° W	396

מפרצים (Sinus) וביצות (Paludes)

מפרצי הירח מכונים בשם הלטיני "sinus", וביצות הירח מכונות בשם הלטיני: "palus":

מפרצי וביצות הירח
שם	שם לטיני	קו רוחב	קו אורך	קוטר (בקילומטרים)
ביצת המגפות	Palus Epidemiarum	32.0° S	28.2° W	286
ביצת הרקבון	Palus Putredinis	26.5° N	0.4° E	161
ביצת השינה	Palus Somni	14.1° N	45.0° E	143
מפרץ הגלים	Sinus Aestuum	10.9° N	8.8° W	290
מפרץ האהבה	Sinus Amoris	18.1° N	39.1° E	130
מפרץ הקשיחות	Sinus Asperitatis	3.8° S	27.4° E	206
מפרץ ההרמוניה (מפרץ ההתאמה)	Sinus Concordiae	10.8° N	43.2° E	142
מפרץ האמון	Sinus Fidei	18.0° N	2.0° E	70
מפרץ הכבוד	Sinus Honoris	11.7° N	18.1° E	109
מפרץ הקשתות	Sinus Iridum	44.1° N	31.5° W	236
מפרץ לונה	Sinus Lunicus	31.8° N	1.4° W	126
מפרץ החצות	Sinus Medii	2.4° N	1.7° E	335
מפרץ הטל	Sinus Roris	54.0° N	56.6° W	202
מפרץ ההצלחה	Sinus Successus	0.9° N	59.0° E	132

מפרץ נוסף הוא מפרץ הערפילים (Palus Nebularum) הממוקם ב-38.0° צפון, 1.0° מזרח. אולם מפרץ זה לא הוכר רשמית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ים ירחי בוויקישיתוף

Paul D. Spudis, The Once and Future Moon, Smithsonian Institution Press, 1996, ISBN 1-56098-634-4
G. Jeffrey Taylor (April 30, 2006). Finding Basalt Chips from Distant Maria
G. Jeffrey Taylor (December 5, 2000). Recipe for High-Titanium Lunar Magmas
G. Jeffrey Taylor (June 23, 2000). The Surprising Lunar Maria
Catherine Weitz (February 12, 1997). Explosive Volcanic Eruptions on the Moon

הערות שוליים

^ Lunar Mare, NASA
^ James Papike, Grahm Ryder, and Charles Shearer (1998). "Lunar Samples". Reviews in Mineralogy and Geochemistry 36: 5.1-5.234
^ H. Hiesinger, J. W. Head, U. Wolf, R. Jaumanm, and G. Neukum (2003). "Ages and stratigraphy of mare basalts in Oceanus Procellarum, Mare Numbium, Mare Cognitum, and Mare Insularum". J. Geophys. Res. 108: doi:10.1029/2002JE001985.
^ Mark Wieczorek, Maria Zuber, and Roger Phillips (2001). "The role of magma buoyancy on the eruption of lunar basalts". Earth Planet. Sci. Lett. 185: 71-83.
^ Mark Wieczorek and 15 coauthors‏ (2006). "The constitution and structure of the lunar interior". Reviews in Mineralogy and Geochemistry 60: 221-364.
^ G. Jeffrey Taylor (August 31, 2000). A New Moon for the Twenty-First Century
^ Bradley. Jolliff, Jeffrey Gillis, Larry Haskin, Randy Korotev, and Mark Wieczorek (2000). "Major lunar crustal terranes". J. Geophys. Res.: 4197-4216.
^ Charles Shearer and 15 coauthors (2006). "Thermal and magmatic evolution of the Moon". Reviews in Mineralogy and Geochemistry 60: 365-518.