על קרקעיתו של ים אנדמן נמתח קו הגבול שבין הלוחות הטקטונייםבורמה וסונדה. שני הלוחות שהחלו מתרחקים זה מזה לפני 3 עד 4 מיליון שנים הביאו את ים אנדמן שהיה בעבר קטן בהרבה אל גודלו הנוכחי.
אקולוגיה
צומח
אזורי החוף של ים אנדמן מאופיינים ביערות מנגרובים ובכרי דשא ימיים (אנ'). המנגרובים משתרעים על פני יותר מ-600 קמ"ר של חופי תאילנד ואילו העשב הימי תופס שטח של 79 קמ"ר.[1] המנגרובים אחראים במידה רבה לפוריות הגבוהה של מי החוף - שורשיהם לוכדים אדמה ומשקעים ומספקים מחסה מפני טורפים וכר גידול לדגים ולאורגניזמים ימיים קטנים. גזעם מגן על החוף מפני הרוח והגלים, ושאריותיהם חלק משרשרת המזון הימית. חלק נכבד מיערות המנגרובים התאילנדיים בים אנדמן נכרת במהלך גידול השרימפס הנרחב של שרימפס מים מלוחים (אנ') בשנות ה-80 [דרוש מקור]. המנגרובים גם נפגעו משמעותית בגלל הצונאמי ב-2004. חלקם נשתלו לאחר מכן, אך שטחם עדיין יורד בהדרגה עקב פעילות אנושית.[1]
מקורות מזון חשובים נוספים בים אנדמן הם עשב ים ותחתיות הבוץ של לגונות ואזורי חוף. הם גם יוצרים בית גידול או מקלט זמני לאורגניזמים נוברים ובנטיים רבים. מינים ימיים רבים נודדים אל יבול הים מדי יום או בשלבים מסוימים של מחזור חייהם. הפעילות האנושית הפוגעת בצמחי הים כוללת פסולת מי שפכים מתעשיות החוף, חוות שרימפסים וצורות אחרות של פיתוח חוף ועוד.
ב-2004, צונאמי השפיע על 3.5% משטחי עצי המנגרובים לאורך ים אנדמן באמצעות סתימה ושקעי חול, ו-1.5% סבלו מאובדן גידול כולל.[1]
חי
מי הים לאורך חצי האי המלאי נוחים לגדילה של רכיכות, ויש שם כ-280 מיני דגים אכילים השייכים ל-75 משפחות.
פעילות האדם
הים משמש זה מכבר לדיג והובלת סחורות בין מדינות החוף.
דיג
תאילנד לבדה דגה כ־943,000 טון דגים בשנת 2005 [2] וכ־710,000 טון בשנת 2000. 41 אחוזים נתפסים במפרץ תאילנד ו-19 אחוזים בים אנדמן. כמויות הדיג קטנים משמעותית במלזיה והם דומים או גבוהים יותר במיאנמר.[3] התחרות על דגים הביאה לסכסוכים רבים בין מיאנמר לתאילנד. בשנים 1998–1999 הסכסוכים גרמו להרוגים בשני הצדדים וכמעט הסלימו לסכסוך צבאי. בשני המקרים, הצי התאילנדי התערב כאשר ספינות בורמזיות ניסו להטביע סירות דיג תאילנדיות בשטחי הים שבמחלוקת, וכי מטוסי קרב תאילנדים נפרסו על ידי המועצה לביטחון לאומי. סירות דיג תאילנדיות התעמתו לעיתים קרובות גם עם הצי המלזי, עד שממשלת תאילנד נאלצה להזהיר את הדייגים שלה מפני דיג ללא רישיון במים זרים.[4]
הייצור הימי בשנת 2004 בתאילנד הורכב מ: 33 אחוזי דגי פלגית, דגי דמרסל 18 אחוזים, סילוניות 7.5 אחוזים, סרטנים 4.5 אחוזים, דגי אשפה 30 אחוז ו-7 אחוזים דגים אחרים.[1] דגי אשפה הם דגים שאינם אכילים, דגים אכילים בעלי ערך מסחרי נמוך וצעירים המשוחררים לים.[1]
תיירות
ים אנדמן, במיוחד בחוף המערבי של חצי האי המלאי, ואיי אנדמן וניקובר בהודו ומיאנמר עשירים בשוניות אלמוגים ובאיים עם טופוגרפיה מרהיבה. על אף שנפגעו מרעידת האדמה בסומטרה ובצונאמי בשנת 2004, הם נותרו יעדי תיירות פופולריים.[5] בחוף הסמוך יש גם פארקים לאומיים ימיים רבים - 16 רק בתאילנד, וארבעה מהם מועמדים להכללה ברשימת אתרי מורשת עולמית של אונסק"ו.[1]