מילשינה נולדה ב-28 באוקטובר 1977 בעיר דלנגורסק, מחוז פרימורסקי ברוסיה ולמדה בבית ספר עירוני באמורסק. בשנים 1994–1995, השתתפה בתוכנית חילופי הסטודנטים למלגות המנוהלת על ידי ארצות הברית, "FLEX", אשר עזרה לה להמשיך ללמוד באוניברסיטה הממלכתית של מוסקבה.[1]
קריירה עיתונאית
בשנת 1997, מילשינה החלה לעבוד ככתבת ועיתונאית בחברת נובאיה גאזטה, תוך כדי לימודיה במקביל. אחת המדריכות שלה הייתה אנה פוליטקובסקיה. בשנת 2000 פרסמה מילשינה סדרה של חומרים על טביעת הצוללת הרוסית קורסק, עבורם זכתה בפרס עט הזהב של רוסיה מאיגוד העיתונאים של רוסיה בקטגוריית חקירות עיתונאיות. בשנת 2001 סיימה את לימודיה בפקולטה לעיתונאות של אוניברסיטת מוסקבה.
בשעות הבוקר המוקדמות של ה-5 באפריל 2012, מילאשינה, יחד עם חברתה אלה אסויאן, הותקפו על ידי שני תוקפים אלמונים בבלאשיחה ליד מוסקבה.[3] לדבריה, התוקפים הכו אותה קשות ושדדו אותה בעוד כי סיירת משטרה שהגיעה כעבור שעה וחצי לא סיפקה סיוע בנושא.[4]
ב-8 במרץ 2013 זכתה בפרס מיוחד ממשרד החוץ האמריקאי בקטגוריית "הנשים האמיצות של העולם" על "עבודתה העיתונאית חסרת הפחד והאמיצה למען ההגנה על זכויות האדם ברוסיה ובמדינות שכנות. אנו מכירים בילנה מילשינה כאישה בעלת אומץ" הציג שר החוץ האמריקאי ג'ון קרי את מילשינה בזכייתה בטקס. פרס זכייתה הוענק על ידי רעייתו של נשיא ארצות הברית ה-44, מישל אובמה.[5]
בשנת 2015, חקרה מילשינה תיק מתוקשר על חתונתם של ראש מחלקת המשטרה של מחוז נוזאי-יורטובסקי בצ'צ'ניה וילדה קטינה. לאחר חקירה זו, קיבלה איומים ברצח.[6]
בשנת 2019, בית הדין האירופי לזכויות אדם דן בתיק של נובאיה גאזטה ומילשינה נגד רוסיה אשר במהלכו מצא הפרה של חופש הביטוי בהליכים המשפטיים הרוסיים במסגרת המאמר של מילשינה משנת 2003 "יש לפתוח מחדש את תיק קורסק".[7]
בעת ביקורה בבירת צ'צ'ניה, גרוזני, ב-6 בפברואר 2020, עבור השתתפותה במשפט, מילשינה ועורכת הדין למען זכויות האדם מרינה דוברובינה הותקפו על ידי אזרחיות צ'צ'ניות לא ידועות בלובי המלון קונטיננטל.[8]
פרסים והוקרה
פרס איגוד העיתונאים של רוסיה "עט הזהב של רוסיה" בקטגוריית "חקירות עיתונות" (2001) - על סדרת חומרים על אסון הצוללת הגרעינית "קורסק".[9]
פרס "Human Rights Watch" על שם אליסון דה פורגס (2009) - "על אומץ אישי, מאבק בשחיתות ולמען שמירת זכויות האדם ברוסיה".[10]
פרס קבוצת מוסקבה הלסינקי (2009) - "על פעילות עיתונאית לקידום ערכי זכויות האדם".[11]
פרס אחמדנאבי אחמדנבייב (2015) - על חומרה "מסביב לאצבעות", שפורסם ב-7 בנובמבר 2014.[13]
העיתונות החופשית של מזרח אירופה גרד בוצ'ריוס (2016) - על "תרומה להעלאת המודעות לטקטיקות הפחדה שונות" אשר שימשו את השלטונות הצ'צ'נים כדי לדכא קולות ביקורתיים.
מקצוע – פרס עיתונאי מקרן רוסיה הפתוחה במועמדות לחקירה על המאמר "רצח כבוד", "כיצד השאיפות של פעיל להט"ב ידוע עוררו מנהג קדום נורא בצ'צ'ניה" (2017).[14]
שני פרסי ועדת העורכים: מאי 2017 (יחד עם אירינה גורדיאנקו וילנה קוסטיוצ'נקו) - "על סדרת פרסומים על רדיפה ורצח של הומואים בצ'צ'ניה",[15] מרץ 2020 - "שירתתי במשטרת צ'צ'ניה ולא רציתי להרוג אנשים".
פרס מטעם הארגון האמריקאי "Freedom House" (יחד עם איגור קוצ'טקוב, מייסד שותף של רשת הלהט"ב הרוסית, "Russian LGBT Network") על עבודתה למען צ'צ'נים אשר סבלו במהלך רדיפות תושבי להט"ב ברפובליקה (2018).[16]
פרס "כתבים ללא גבולות" לחופש העיתונות "עבור אומץ" (2020).[17]
