לאחר פירוק ברית המועצות, במרץ 1992, שלחה ממשלת מולדובה את צבאה להשתלט על החבל, ובין הצדדים פרצה מלחמת טרנסניסטריה. הכוחות המזוינים של טרנסניסטריה נעזרו במתנדבים אוקראינים ורוסיים אך נשענו בעיקר על יחידות צבא מתוך הארמייה ה-14 הסובייטית (בראשות המפקד הצבאי הרוסי אלכסנדר לבד (Alexander Lebed), שפעל על דעת עצמו) שהוצבה בטרנסניסטריה והורכבה ברובה מחיילים מקומיים[1]. מולדובה לא הצליחה להשתלט על "המחוזות המורדים" והיא פנתה לעזרת הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה בבקשה להצבת כוח צבאי לפיקוח על האזור. ניסיון זה נכשל והמלחמה הסתיימה ביולי 1992, בהסכם הפסקת אש בתיווך נשיא רוסיהבוריס ילצין. בהסכם שהביא לסוף העימות הכירה רוסיה בשלמותה הטריטוריאלית של מולדובה, כולל חבל טרנסניסטריה, והחבל קיבל אוטונומיה מורחבת משלטונות מולדובה. כמו כן הוענקה לטרנסניסטריה הזכות לקבוע את מעמדה במקרה שמולדובה תחליט על איחודה מחדש עם רומניה[2]. באוקטובר 1994 הצבא הרוסי נסוג מטרנסניסטריה עד 1997.
מאז הסכם הפסקת האש נשמר[3]. אך מעמדה הפוליטי של טרנסניסטריה לא נקבע ולמעשה טרנסניסטריה מאז היא מדינה עצמאית, המתפקדת כרפובליקה נשיאותית, בעלת ממשלה ופרלמנט.
בשנת 2003 גובשה טיוטת הסכם בין מולדובה לטרנסניסטריה בתיווך רוסי, שעל פיו תהיה פדרציה בין טרנסניסטריה למולדובה, כאשר מולדובה תהיה בעלת זכויות-רוב בפדרציה אולם לטרנסניסטריה תהיה זכות וטו. בנוסף כלל ההסכם הצבת כוחות רוסיים בשטח טרנסניסטריה. ההסכם נדחה על ידי המולדבים בגלל הפגנות חריפות נגדו מבית, ובעקבות זאת התקררו היחסים בין מולדובה לרוסיה. מאז נסוגו גם שלטונות טרנסניסטריה מטיוטת ההסכם והם דורשים פדרציה על בססי שוויוני[4].
בשנת 2015, לאחר שנספח צבאי רוסי במצעד צבאי שחגג את יום העצמאות של טרנסניסטריה, ממשלת מולדובה כינתה זאת פעולה "לא ידידותית" מצידה של מוסקבה והשעתה את היחסים הצבאיים עם הפדרציה הרוסית[7]. מולדובה התנגדה לנוכחות הצבאית הרוסית בחבל הבדלני[8].
ובחוקתה של מולדובה מעוגן ערך הנייטרליות בעימות הגאופוליטי שבין מוסקבה למדינות המערב – כשמשמעות הנייטרליות הזו היא שאין ביכולתה של קישינב להצטרף לברית נאט"ו[9] או לארגון האמנה לביטחון משותף. במולדובה ויכוח פוליטי ניכר בין התומכים בהתקרבות למדינות המערב לבין התומכים בקיום ברית אדוקה עם רוסיה[10]. כך הייתה שאיפה לחמם את היחסים בימי הנשיא איגור דודון אשר ביקר ברוסיה כמה פעמים.
מאז החלה הפלישה הרוסית לאוקראינה השכנה, מצד אחד ממשלת מולדובה גינתה את הפלישה ואף הודיעה על כוונתה להצטרף לאיחוד האירופי, אך מנגד היא לא הצטרפה באופן מלא לסנקציות שהטיל האיחוד על רוסיה[9]. בסוף אפריל 2022, הודיעו בצבא רוסיה כי "רוסיה מתכננת לבסס שליטה מלאה על הדונבאס ודרום אוקראינה, ולאפשר לה גישה לטרנסניסטריה".
^לפי מקורות רוסיים, הארמייה ה-14 הסובייטית כללה בתוכה חיילים מטרנסניסטריה אשר היוו 51 אחוז מהקצינים ו-79 אחוז מהחיילים בתוך הארמייה. (Edward Ozhiganov, “The Republic of Moldova:Transdniester and the 14th Army)
^U.S. Library of Congress - Moldova Table of Contents
.svg)
.svg)
