היחסים בין שתי המדינות הושפעו מיחסיה של ישראל עם ברית המועצות ועם הרפובליקה העממית של סין לאורך השנים, והבשילו בשנת 1991 לידי כינון יחסים דיפלומטיים מלאים. לישראל ומונגוליה הסכמים לשיתוף פעולה במגוון תחומים, הסכם הגנה על השקעות והסכם פטור הדדי מאשרות.
מגעים מוקדמים
בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, הייתה הרפובליקה העממית של מונגוליה אחת המדינות המבודדות בעולם. מגעים ראשונים בין נציגים מונגולים לישראלים התקיימו כפי הנראה בשנת 1949 במוסקבה, כאשר גולדה מאיר שירתה בה כציר ישראל בברית המועצות וקיימה שיחה אקראית עם השגריר המונגולי. ואולם, משרד החוץ הישראלי לא גילה באותן שנים שום יוזמה כלפי מונגוליה ולא האמין שיש סיכוי לפתח יחסים תקינים עמה.[1]
הניסיונות הראשונים לבחון אפשרות של קיום יחסים דיפלומטיים בין המדינות נעשו בשנת 1960. בעקבות רמיזות מצד דיפלומטים מונגולים, הציע מנהל מחלקת אסיה במשרד החוץ, יעקב שמעוני, לשרת החוץ גולדה מאיר ליזום ביקור של שגריר ישראל במוסקבה במונגוליה, בתקווה שהקשרים שייווצרו בביקור יובילו לכינון יחסים. ואולם, שגרירות מונגוליה במוסקבה סירבה להעניק אשרה לשגריר הישראלי והיוזמה לא יצאה אל הפועל.[1] ניסיון נוסף ברוח דומה נעשה ב-1967, כאשר ישראל קיוותה לנצל את המתיחות ביחסי ברית המועצות וסין ולנצל את מרחב התמרון שמצב זה הקנה למונגוליה, אך גם יוזמה זו לא הצליחה להתממש.
נקודת המפנה וכינון היחסים
המפנה ביחסי ישראל-מונגוליה החל עם השינויים הדרמטיים שחלו ביחסי ישראל עם ברית המועצות, סין והודו ועם מדינות נוספות באסיה בשלהי שנות ה-80 של המאה ה-20.
ב-5 בדצמבר1990 אמר שגריר מונגוליה בקהיר לעמיתו הישראלי כי מונגוליה מעוניינת בכינון יחסים עם ישראל. דברים דומים נאמרו כמה ימים מאוחר יותר גם לשגריר ישראל במוסקבה מדיפלומטים מונגוליים.[1]
במרץ 1991 נערך משא ומתן במוסקבה בין מנכ"ל משרד החוץ, ראובן מרחב, לבין נציגים מונגוליים ובסוף ספטמבר של אותה שנה אישר הפרלמנט המונגולי את החלטת הממשלה לכונן יחסים עם ישראל. כינון היחסים בוצע ב-2 באוקטובר 1991 באמצעות חילופי אגרות בין שגרירי שתי המדינות באו"ם. שגריר ישראל בסין הגיש כתב האמנתו כשגריר לא-תושב במונגוליה, ואילו מונגוליה בחרה כי שגרירה בקהיר יואמן גם לישראל.
בנובמבר2003 ביקר בישראל שר החוץ המונגולי, לובסנגין ארדנצ'ולון, כשהוא מלווה במשלחת עסקית, ונפגש עם עמיתו הישראלי, סילבן שלום. הביקור התמקד בהידוק היחסים וקידום קשרי הסחר בין המדינות ובתהליך השלום. במסגרת הביקור נחתמו שני הסכמים: הסכם הגנה על השקעות והסכם התייעצויות בין משרדי החוץ של שתי המדינות.[3]
ב-11 במאי2008 הגיע נשיא מונגוליה, נמברין אנחבאיאר, לביקור היסטורי ראשון של נשיא מונגולי בישראל, כשהוא מלווה בשרת החוץ של מונגוליה ובפמליה שכללה חברי פרלמנט ואנשי תקשורת. הביקור נמשך ארבעה ימים, שבמהלכו נפגש אנחבאיאר עם נשיא המדינהשמעון פרס, ראש הממשלהאהוד אולמרט ושרת החוץ ציפי לבני. בנוסף, נפגש עם בכירים בסקטור העסקי, במטרה להגביר את שיתוף הפעולה הכלכלי בין שתי המדינות, וביקר ביד ושם, ירושלים וים המלח.[4] בפגישה עם שרת החוץ נחתם הסכם לשיתוף פעולה תרבותי בין המדינות וסוכם, כי הממשלות יקדמו שיתופי ידע בתחומי כלכלה, תרבות ומדע.[5]
באוגוסט2010 ביקרה במונגוליה משלחת אקדמית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים, כאורחת רשמית של האוניברסיטה הלאומית של מונגוליה. במהלך הביקור נחתם הסכם לשיתוף פעולה בין המוסדות.[6]
ביולי2012 ביקר במונגוליה סגן שר החוץ דני אילון וחתם עם שר החינוך המונגולי על הסכם שיכלול שיתוף פעולה בין אוניברסיטאות ומוסדות להשכלה גבוהה, במסגרתו ילמדו במונגוליה על ישראל ועל השואה ובישראל ילמדו על המורשת וההיסטוריה המונגולית. כמו כן, סוכם על הרחבת הקשרים בין המדינות כולל הצהרת כוונות על פתיחת שגרירויות.[7]
בשנת 2016 התקיימה פגישה בין שר החוץ של מונגוליה טסנד מונק-אורגיל עם שגריר ישראל במונגוליה מתן וילנאי. השר הודה לשגריר על תרומתו לחיזוק היחסים הבילטרליים, בעיקר בתחום ההגנה והביטחון, ושני הצדדים הסכימו לקיים פגישת התייעצות ברמת שרי החוץ של שתי המדינות.
.jpg)
