יחסי אוסטריה–צ'כיה
אוסטריה	צ'כיה
אוסטריה	צ'כיה
שטח (בקילומטר רבוע)
83,871	78,867
אוכלוסייה
9,117,778	10,682,600
תמ"ג (במיליוני דולרים)
516,034	330,858
תמ"ג לנפש (בדולרים)
56,596	30,972
משטר
רפובליקה פדרלית	רפובליקה

היחסים שבין רפובליקת אוסטריה לבין הרפובליקה הצ'כית הם יחסים היסטוריים שהחלו עוד מימי הביניים, והחל מהמאה ה-16 שלט בית הבסבורג הן בשטחי אוסטריה והן בשטחי צ'כיה, עד לאחר התבוסה במלחמת העולם הראשונה.

כיום שתי המדינות חברות באיחוד האירופי, ומקיימות ביניהם קשרים כלכליים, חברתיים ותרבותיים בשלל תחומים.

בין המאה הראשונה למאה החמישית לספירה היגרו לאזור בו שוכנת כיום צ'כיה שבטים גרמאנים. במהלך נדידת העמים הגדולה, בין המאה החמישית למאה השביעית לספירה, היגרו לאזור שבטים גרמאנים נוספים ולאחריהם עמים סלאבים. התיעוד המוקדם ביותר לממלכה סלאבית עצמאית, שכללה גם את שטחי צ'כיה, הוא מהמאה השביעית. במאה התשיעית נכלל שטחה של צ'כיה במוראביה הגדולה. שושלת פשמישל (אנ'), שראשיתה בנסיכות זעירה בסביבות פראג, השתלטה במהלך המאה התשיעית על בוהמיה, ולאחר קריסת מוראביה הגדולה נעשתה לכוח השליט בצ'כיה כולה, ואף הועלתה למעמד של ממלכה בשנת 1198. בין השנים 1253-1276 שלט אוטוקאר השני, מלך בוהמיה גם בשטחי דוכסות אוסטריה.

בשנת 1526 נהרג לאיוש השני, מלך בוהמיה והונגריה בקרב מוהאץ', ובעקבות כך סופח שטחה של ממלכת בוהמיה לשלטון בית הבסבורג. בין השנים 1583-1611 הייתה פראג בירת האימפריה. בשנת 1618 מרדו הבוהמים בבית הבסבורג, לאחר שעלה לשלטון פרדיננד משטיריה, ובכך פרצה מלחמת שלושים השנים. בשנת 1620 נחלו הבוהמים תבוסה בקרב ההר הלבן, ובעקבות כך הודח פרידריך, מלך בוהמיה. התבוסה הייתה מכה ניצחת לגורמים הפרוטסטנטיים באזור. שרידי המרד הבוהמי דוכאו, והחרמות רכוש ודיכוי האצולה הבוהמית היו לנורמה. כמו כן השפה הגרמנית נהייתה השפה הרשמית, ובוהמיה איבדה את חירותה הדתית. במהלך המאה ה-19 התעוררה הלאומיות הצ'כית, ובעקבות כך נוצרו מתחים בין הגרמנים לצ'כים במדינה.

במהלך מלחמת העולם הראשונה לחמו כ-1.5 מיליון צ'כים בשירות הצבא האוסטרו-הונגרי, אולם במקביל הקימו פוליטיקאים צ'כים בהסכמת מדינות ההסכמה את הלגיונות הצ'כוסלובקיים, אשר לחמו בעיקר לצד הצבא הרוסי.

לאחר נפילת האימפריה במלחמת העולם הראשונה, נוצרה צ'כוסלובקיה כאיחוד בין השטחים הצ'כיים לשטחים הסלובקיים שהשתייכו לממלכת הונגריה. צ'כיה, שבה שכנה בירת המדינה המאוחדת פראג, הייתה הרכיב הדומיננטי בפדרציה מבחינה כלכלית ופוליטית. ב-20 בינואר 1920 כוננו שתי המדינות יחסים דיפלומטיים ביניהם, ולאחר תבוסת המפלגה הסוציאל-דמוקרטית האוסטרית במלחמת האזרחים האוסטרית וכינון האוסטרופשיזם ברחו רבים ממנהיגי הסוציאל-דמוקרטים האוסטרים, וביניהם אוטו באואר ויוליוס דויטש, לצ'כוסלובקיה, ואליהם הצטרפו פליטים נוספים לאחר האנשלוס במרץ 1938.

המיעוט הגרמני הגדול בצ'כוסלובקיה, שישב בעיקר בחבל הסודטים שבצפונה של צ'כיה, קיים יחסים מתוחים עם השלטון הצ'כוסלובקי. גרמניה הנאצית השתמשה במיעוט זה כתירוץ לפלישתה לחבל הסודטים בשנת 1938 וליתר חלקי צ'כוסלובקיה במרץ 1939. לאחר הפלישה הנאצית הפכה צ'כיה לפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה וניתנה תחת שליטה נאצית ישירה ודיכוי אכזרי, ואילו סלובקיה הייתה למדינת חסות נאצית. בשלהי מלחמת העולם השנייה שחרר הצבא האדום את שטחי צ'כוסלובקיה מיד הנאצים, והוקמה מחדש מדינת צ'כוסלובקיה, למעט שטחי רותניה שנמסרו לברית המועצות.

בטרם יושמו הסכמות ועידת מינכן בשנת 1938 ולפיהן סופח חבל הסודטים לגרמניה, יותר מ-20% מאוכלוסיית צ'כוסלובקיה הייתה מבני המיעוט האתני הגרמני. במאי 1945 נותרו בסודטים, ובאזורים אחרים בצ'כוסלובקיה, כ-3.5 מיליון גרמנים. בעת הכיבוש הנאצי בצ'כוסלובקיה, ובמיוחד לאחר מעשי הנקם לאחר ההתנקשות בחיי ריינהרד היידריך, רוב קבוצות המחתרת הצ'כוסלובקיות תבעו כי "הבעיה הגרמנית" תיפתר בטרנספר. תביעות אלה אומצו על ידי הממשלה הצ'כוסלובקית הגולה אשר עמלה לגייס את תמיכת בנות הברית לרעיון החל משנת 1943. מאמצים אלה קיבלו ביטוי בהסכמות ועידת פוטסדאם.

על פי הערכות בין 700 ל-800 אלף גרמנים גורשו באופן "פראי" מצ'כוסלובקיה בין החודשים מאי עד אוגוסט 1945. גירושים אלה נעשו בעידוד מדינאים צ'כוסלובקים והוצאו לפועל בדרך כלל על ידי הרשויות המקומיות, באמצעות קבוצות של מתנדבים חמושים ובסיוע הצבא. טרנספר מאורגן על פי הסכמות ועידת פוטסדאם התנהל בין החודשים ינואר-אוקטובר 1946. 1.9 מיליון גרמנים גורשו לאזור האמריקאי בגרמניה, שהיה מאוחר יותר למדינת גרמניה המערבית. יותר ממיליון איש גורשו לאזור הסובייטי, אשר היה מאוחר יותר לגרמניה המזרחית. לכ-250,000 גרמנים אתנים שזוהו כאנטי-פשיסטים, וגרמנים אתנים שהיו חיוניים לתעשייה, הותר להישאר בצ'כוסלובקיה. יחד עם זאת, משפחות רבות שלהם שמות משפחה גרמנים הוכרו כ"צ'כים" והותר להם להישאר בבתיהם. כך ואצלב קלאוס נשיאה השני של הרפובליקה הצ'כית, ורודולף שוסטר נשיאה השני של סלובקיה, נושאים שמות משפחה גרמנים.

על פי הערכות, מספר ההרוגים במהלך גירושים אלה נע בין 10,000 ל-250,000 נפש. בשנת 1995 קבעה ועדה גרמנית-צ'כית הערכה ולפיה מספר ההרוגים נע בין 15,000-30,000 נפש. מניין מקרי המוות כולל מקרי רצח, התאבדות, מוות ברעב, מחלות, מוות במחנות מעצר ומוות בנסיבות טבעיות.

לאחר תקופת מעבר קצרה כוֹננו הסובייטים בשנת 1948 שלטון קומוניסטי שהיה נאמן לברית המועצות, ועל המדינה ירד מסך הברזל. בשנת 1968 בעת האביב של פראג ברחו אלפי פליטים מצ'כיה לאוסטריה, ורבים מהם קיבלו אזרחות אוסטרית.

בקיץ 1989, בעקבות נפילת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, הופל המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה ב"מהפכת הקטיפה" והמדינה שבה לדמוקרטיה, ובעקבות כך נפתחו הגבולות בין שתי המדינות.

בינואר 1993 נפרדה צ'כוסלובקיה לשתי מדינות עצמאיות: הרפובליקה הצ'כית וסלובקיה, והרפובליקה הצ'כית שמרה לעצמה את ההמנון והדגל של צ'כוסלובקיה.

בשנות ה-90 הפגינו אקולוגים אוסטרים נגד תחנת הכוח הגרעינית בטמלין, 50 ק"מ מצפון לגבול אוסטריה-צ'כיה. בשנת 2000 נחתם הסכם בין המדינות במלק, ובו שתי הממשלות הסכימו על תקני בטיחות גרעיניים מסוימים ומידע חוצה גבולות ללא דיחוי.

בשנת 2008 קארל שוורצנברג - שר החוץ הצ'כי ויירי גרוזה, ששימש כשגריר צ'כיה באוסטריה וכמנהל האקדמיה הדיפלומטית בווינה, הביעו את דעתם כי האוסטרים והצ'כים הם אותה אומה, אך בשפה שונה. שוורצנברג עצמו חי בווינה עשרות שנים, לפני שחזר לאדמותיו הצ'כיות לאחר מהפכת הקטיפה בשנת 1989.

מכיוון ששתי המדינות חברות כיום באיחוד האירופי וחתומות על הסכם שנגן, הגבולות פתוחים בין המדינות, ואין שום הגבלת מעבר ביניהם.

אוסטריה מחזיקה בצ'כיה שגרירות בפראג ו-2 קונסוליות בברנו ובצ'סקה בודייוביצה. מאידך, צ'כיה מחזיקה באוסטריה שגרירות בווינה ו-6 קונסוליות בווינה, גראץ, אינסברוק, קלגנפורט, לינץ וזלצבורג^[1].

מדיה וקבצים בנושא יחסי אוסטריה–צ'כיה בוויקישיתוף