בכלכלה, יחס חוב-תוצר הוא היחס בין החוב הציבורי של מדינה (נמדד ביחידות מטבע) לבין התוצר המקומי הגולמי (GDP) (נמדד ביחידות מטבע בשנה). יחס חוב-תוצר נמוך מצביע על כך שכלכלה מייצרת סחורות ושירותים באופן המספיק כדי לעמוד בהתחייבויותיה מבלי לקחת הלוואות נוספות.^[1] קיימים גורמים רבים המשפיעים על הרחבת או הקטנת החוב של מדינות, בהם שיקולים גאופוליטיים וכלכליים - לרבות שיעורי ריבית, מלחמה, מיתון ועוד.^[2] אין לבלבל את היחס עם יחס גירעון לתוצר, אשר, עבור מדינות עם גירעונות תקציביים, מודד את ההפסד הפיסקאלי הנקי השנתי של מדינה בשנה נתונה (סך כל ההוצאות בניכוי סך ההכנסות, או השינוי נטו בחוב לשנה) כאחוז נתח מהתמ"ג של אותה מדינה; עבור מדינות עם עודפי תקציב, יחס עודף לתוצר מודד את הרווח הפיסקאלי הנקי השנתי של מדינה כחלק מהתמ"ג של אותה מדינה.

במקרו-כלכלה, ישנם מספר חישובים שונים ליחס חוב-תוצר. היחס הנפוץ ביותר הוא החוב הציבורי חלקי התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג), המשקף את כספי הממשלה, בעוד שיחס נפוץ נוסף הוא סך החוב לתוצר, המשקף את כספי המדינה כולה.

במצב רגיל, שינויים בתמ"ג של כלכלה מסוימת הם לרוב קטנים (כ-3%). עם זאת, במצב של אינפלציה, או במיוחד במצב של היפר-אינפלציה, התמ"ג עשוי לעלות במהירות במונחים נומינליים; בשל כך, כאשר החוב גם הוא נומינלי, היחס שלו לתוצר יקטן במהירות. לדפלציה תהיה השפעה הפוכה.

ניתן לנתח את יחס החוב לתוצר של ממשלה על ידי הסתכלות על האופן בו החוב משתנה או מתפתח לאורך זמן:$${\displaystyle {\frac {B_{t}}{Y_{t}}}-{\frac {B_{t-1}}{Y_{t-1}}}=(r-g)\left({\frac {B_{t-1}}{Y_{t-1}}}\right)+\left({\frac {G_{t}-T_{t}}{Y_{t}}}\right)}$$הצד השמאלי של המשוואה מייצג את הדינמיקה של חוב הממשלה. ${\textstyle {\frac {B_{t}}{Y_{t}}}}$ הוא החוב לתוצר בסוף התקופה t, ו ${\textstyle {\frac {B_{t-1}}{Y_{t-1}}}}$ הוא יחס החוב לתוצר בסוף התקופה הקודמת (t − 1). לפיכך, הצד השמאלי של המשוואה מציג את השינוי ביחס החוב לתוצר משנה אחת לשנה הקודמת לה. הצד הימני של המשוואה מציג את הסיבות לחובות הממשלה. ${\textstyle (r-g)({\frac {B_{t-1}}{Y_{t-1}}})}$ מייצג את תשלומי הריבית על מלאי החוב כיחס מהתמ"ג, ו-${\textstyle {\frac {G_{t}-T_{t}}{Y_{t}}}}$ מציג את יחס הגירעון הראשוני לתוצר.

ֿ

במצב בו לממשלה יש את היכולת להדפיס כסף, ולפיכך לייצר רווחים מהחוב הקיים, המגבלה התקציבית הופכת ל:$${\displaystyle \left({\frac {B_{t}}{Y_{t}}}-{\frac {B_{t-1}}{Y_{t-1}}}\right)+\left({\frac {M_{t}}{Y_{t}}}-{\frac {M_{t-1}}{Y_{t-1}}}\right)=(r-g)\left({\frac {B_{t-1}}{Y_{t-1}}}\right)+\left({\frac {G_{t}-T_{t}}{Y_{t}}}\right)}$$התנאי ${\textstyle {\frac {M_{t}}{Y_{t}}}-{\frac {M_{t-1}}{Y_{t-1}}}}$ הוא השינוי ביתרות הכסף (צמיחת הכסף). על ידי הדפסת כסף הממשלה יכולה להגדיל את יתרות הכסף הנומינליות כדי לשלם את החוב. עם זאת, ההשפעה שיש לעלייה ביתרות כסף נומינליות על הסינוראג' (הפער בין עלות הנפקת הכסף לבין ערכו הנקוב) אינה ברורה, שכן, בעוד שהיא מגדילה את כמות הכסף בתוך המשק, הערך הריאלי של כל יחידת כסף יורד עקב השפעות אינפלציוניות. השפעה אינפלציונית זו מהדפסת כסף מכונה מס אינפלציה.^[3]

אחד הקריטריונים שדורש האיחוד האירופי ממדינה המבקשת לאמץ את היורו כמטבע, הוא יחס חוב-תוצר ממשלתי הנמוך מ-60%. לפי הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית, "ניתן לומר שמדינה היא בעלת חוב חיצוני יציב אם היא יכולה לעמוד בחובותיה הנוכחים והעתידיים במלואם, מבלי שתצטרך לדחות את מועד פרעון החובות, מבלי לצבור פיגורים ומבלי לפגוע בצמיחה".^[4]

על פי שני המוסדות הללו, מדינה יכולה להשיג קיימות של חוב חיצוני "על ידי הורדת הערך הנוכחי הנקי (NPV) של החוב הציבורי החיצוני לכ-150 אחוז מהיצוא של מדינה או 250 אחוז מהכנסות המדינה".^[5]

מאחר שע"פ מחקרים, לחוב חיצוני גבוה עלולות להיות השפעות מזיקות על הכלכלה,^[6] אחד מיעדי האו"ם לפיתוח בר קיימא עד שנת 2030 הוא הפחתת מצוקת החוב החיצוני של מדינות עניות.^[7]

ישנה חשיבות להבחנה בין חוב חיצוני הנקוב במטבע מקומי, לבין חוב חיצוני הנקוב במטבע חוץ. זאת, מאחר שמדינה יכולה לעמוד בהחזר חוב חיצוני הנקוב במטבע מקומי על ידי הכנסות ממסים, אך כדי לעמוד בחוב במטבע חוץ, יש צורך בהמרת הכנסות ממס למטבע חוץ, מה שמביא לפיחות בערך המטבע המקומי.

בישראל, בסוף שנת 2020, עמד יחס החוב-תוצר הציבורי על שיעור של 71.7% ויחס החוב תוצר הממשלתי עמד על 70.2%, שיעורים המשקפים עליה משמעותית של 12% ביחס לשנה הקודמת, אשר נגרמה בשל מגפת הקורונה. בשנת 2021 יחס החוב-תוצר הציבורי ירד בשיעור של 1.4% ועמד על 70.3% ויחס החוב-תוצר הממשלתי ירד בשיעור של 1.7% ועמד על 68.5%. ירידה זו שיקפה ירידה גבוהה יחסית, ומיוחסת, לפי החשב הכללי במשרד האוצר, לצמיחה הגבוהה של המשק הישראלי, גידול בהכנסות הממשלה ממיסים, הפרטות וייסוף השקל מול המטבעות המרכזיים בעולם.^[8]

יחס החוב-תוצר של ישראל נכון ל-2021 נמוך משמעותית מהממוצע ב-OECD אשר עמד בשנה זו על 121%. עם זאת, יש לקחת בחשבון שהממוצע מושפע ממדינות כמו יפן, ארצות הברית ואיטליה עם שיעורי חוב עתק, אך גבוה משמעותית מהממוצע של מדינות הייחוס.^[9]

בסוף הרבעון הראשון של 2021, יחס החוב הציבורי של ארצות הברית לתוצר עמד על 127.5%.^[10] על פי מסד הנתונים הכלכלי העולמי של קרן המטבע הבינלאומית (אפריל 2021),^[11] רמת יחס החוב הממשלתי הגולמי לתוצר בקנדה הייתה 116.3%, בסין 66.8%, בהודו 89.6%, בגרמניה 70.3%, בצרפת 115.2% ובארצות הברית 132.8%.

שני שלישים מהחוב הציבורי של ארצות הברית נמצאים בבעלות אזרחי ארצות הברית, בנקים, תאגידים והבנק המרכזי (הפדרל ריזרב);^[12] כשליש מהחוב הציבורי של ארצות הברית מוחזק על ידי מדינות זרות - בדגש על סין ויפן. לשם השוואה, פחות מ-5% מהחוב הציבורי האיטלקי והיפני מוחזק על ידי מדינות זרות.

מדיה וקבצים בנושא יחס חוב-תוצר בוויקישיתוף