PROFILPELAJAR.COM

יחידת הקומנדו 51 (המכונה גם "קומנדו המזרח התיכון 51") הייתה יחידת קומנדו בסדר גודל של פלוגה בצבא הבריטי בתחילת מלחמת העולם השנייה, שהורכבה ממתנדבים ארץ ישראלים יהודים וערבים. היחידה לחמה בשלביה המוקדמים של המערכה בצפון אפריקה וכן במערכה במזרח אפריקה, אך פורקה בשנת 1941. היחידה הוקמה מבוגרי חיל החפרים. והיוותה גרעין ליחידת העילית קבוצת החקירה המיוחדת (SIG).

הקמת היחידה

היחידה הוקמה באוקטובר 1940 על בסיס יחידת החפרים מס' 401, שהייתה מורכבת ממתנדבים ארץ ישראלים יהודים (מרביתם אנשי אצ"ל) וערבים. יחידת החפרים הוקמה בסוף שנת 1939 ומרבית המתנדבים היהודים בה היו פליטים שהגיעו לארץ מארצות דוברות גרמנית.^[1] היחידה הוקמה לאחר התבוסה במערכה על צרפת, וחלק מחבריה לחמו במסגרת החפרים בפינוי דנקירק.^[2]

מקים היחידה היה לויטננט קולונל בריטי בשם הנרי קייטר.^[3] הוא גייס את המתנדבים והיה למפקדה הראשון של היחידה, קייטר התרשם מאופי הנסיגה של חפרי 401 בסן מלו שהיו אנשי האצ"ל. בניגוד לבריטים שזרקו את נשקם, ברחו, ובזזו אנשי 401 נסוגו כחיילים וכל לוחם אסף כ־10 נשקים שהבריטים זרקו. עם הקמת היחידה שירתו בה 360 איש, מהם 240 יהודים ו־120 ערבים. הפיקוד היה בריטי.^[4] האימונים נערכו בבסיס ג'ניפה הסמוך לסואץ. היחידה אומנה בשיטות של לוחמה זעירה באימונים מפרכים שנערכו במשמעת צבאית נוקשה. סמלה של היחידה היה פגיון שניצבו אגרופן. הסמל נבחר על ידי קייטר על מנת לסמל את שיטות הפעולה של היחידה, אך גם כדי לרמוז לחיילים כי המדובר ביחידה שבסמלה לא מופיע הכתר הבריטי, על כל המשתמע מכך.^[2] היחידה כונתה "גדוד המוות".^[5]

במדבר המערבי

בסוף 1940 הצליח הצבא הבריטי לעצור את הפלישה האיטלקית למצרים ולהדוף את האיטלקים לתוככי לוב במבצע מצפן. הפעילות המבצעית הראשונה של היחידה - פשיטה מהים על נמל סלום שבמדבר המערבי. עם הגיעם ליעד, קיבלום החיילים האוסטרליים, אשר הקדימו אותם במסעם היבשתי. חלק מהצבא האיטלקי התבצר באזור ברדיה על גבול לוב–מצרים. טבילת האש הראשונה של אנשי קומנדו 51 הייתה בפעולות תקיפה כנגד האיטלקים המבוצרים בברדיה, בטרם נכבש המתחם על ידי הדיוויזיה האוסטרלית השישית, בתחילת ינואר 1941.^[4]

באותו הזמן הועברו יחידות רבות מחזית צפון אפריקה לחזית מזרח אפריקה, שכן מפקד פיקוד המזרח התיכון הבריטי, הגנרל ארצ'יבלד וייוול שאף להגיע להכרעה במערכה במזרח אפריקה. באמצע דצמבר 1940 הועברה לסודאן דיוויזיית חיל הרגלים ההודית ה־4, שלחמה עד אז בחזית המדבר המערבי. בתחילת ינואר 1941 הועברו חיילי יחידת הקומנדו 51 אף הם לסודאן, ונערכו להשתתפות בפלישה המתוכננת לאריתריאה ולאתיופיה.

במזרח אפריקה

יחידת הקומנדו 51 הגיעה לסודאן בתחילת 1941, והשתתפה בפלישת הכוחות הבריטים לאריתריאה ולאתיופיה. הקרב הראשון בו נטלה חלק היה הקרב על העיר קרן, שנערך בסוף פברואר ותחילת מרץ 1941. קרן היא עיר המצויה במישור המוקף הרים גבוהים מכל צידיו, בה התבצרו 23,000 איטלקים, אל מול הכוח הפולש שמנה כ־14,000 איש.^[6] היחידה נטלה חלק בתפיסת ההרים המקיפים את קרן, תוך לחימה קשה, בה הראו לוחמיה לא פעם גבורה והקרבה עצמית.^[7]^[8] בקרבות נהרגו שישה מלוחמי היחידה, ו־24 נפצעו. עם סיום הקרב ציין לשבח את היחידה המפקד הבריטי, הגנרל ויליאם פלאט.^[9]

לאחר מכן, במאי 1941, לחמו אנשי היחידה בקרב על הר אמבה אלגי שבמדינת תיגראי באתיופיה. מתנדבי הקומנדו נשלחו לתפוס מוצב מבוצר של האיטלקים, שנקרא "גבעת הקומנדו". לאחר שתפסו את המקום החזיקו בו אל מול הפגזה ארטילרית כבדה ונוכח אבדות.^[10] לאחר מכן השתתפה היחידה במצור על העיר גונדר בנובמבר 1941 שהיה אחת הפעולות האחרונות במערכה במזרח אפריקה.

פירוק היחידה

במהלך הקרבות נפצע קייטר והוחלף בקצין בשם מילר, שבניגוד לקייטר שהשתדל לנסות וליצור אחווה בין לוחמי היחידה היהודים והערבים, הראה העדפה ללוחמים הערבים.^[2] בה בעת החלה מפקדת הצבא הבריטי ביישום מדיניות לפיה יהפכו יחידות הקומנדו ליחידות בריטיות, מה שחייב את פירוק היחידה ושילוב הלוחמים ביחידות הקומנדו שהסגל שלהן בריטי. בהיעדרו של קייטר, שהיה הכוח המניע מאחורי היחידה, לא היה מי שישמור על אחדות היחידה, וזו אכן פורקה בסוף 1941, וחייליה שולבו ביחידות שונות. יחידת קומנדו 51 היוותה גרעין לקבוצת החקירה המיוחדת.^[4]

לוחמי היחידה המשיכו בלחימה במסגרת יחידות אחרות בצבא הבריטי. על לוחמי היחידה שבלטו לאחר מכן בפעולות צבאיות בשירות היישוב ובשירות מדינת ישראל נמנים קרל כהנא, לוחם SAS, קבוצת החקירה המיוחדת (SIG), וממייסדי חטיבת הצנחנים,^[11] ודב כהן המכונה "שמשון", לוחם ה־SIG ואיש אצ"ל שנהרג בעת שפיקד על הפריצה לכלא עכו בשנת 1947.^[12]

קישורים חיצוניים

בספרות

van der Bijl, Nick (2006). No. 10 Inter-Allied Commando 1942–45. Osprey Publishing. ISBN 1-84176-999-1.
Chappell, Mike (1996). Army Commandos 1940–45. Osprey Publishing. ISBN 1-85532-579-9.
Haskew, Michael E (2007). Encyclopaedia of Elite Forces in the Second World War. Pen and Sword. ISBN 978-1-84415-577-4.
Moreman, Timothy Robert (2006). British Commandos 1940–46. Osprey Publishing. ISBN 1-84176-986-X.
Shortt, James; McBride, Angus (1981). The Special Air Service. Osprey Publishing. ISBN 0-85045-396-8.
Tomblin, Barbara (2004). With utmost spirit: Allied naval operations in the Mediterranean, 1942–1945. University Press of Kentucky. ISBN 0-8131-2338-0.

וידאו

ראיון עם יוסף סג"ל לוחם קומנדו 51 המזרח התיכון, הראיון נעשה על ידי ליהי אבידן מוצג במוזיאון הלוחם היהודי בלטרון

סיפורו של אברהם זילברשטין איש קומנדו 51 חלק א', חלק ב', חלק ג'.

הערות שוליים

^ ד"ר יעקב ליפשיץ, ספר הבריגדה היהודית, הוצאת יבנה, תש"ז, עמ' 21
^ ¹ ² ³ מרדכי ברקאי, מלחמתו הפרטית של קארל כהנא: מדונקירק לקומנדו, דבר, 18 במאי 1962
^ נדב שרגאי, יחד נגד הנאצים, באתר ישראל היום, 2 באוגוסט 2019
^ ¹ ² ³ קומנדו המזרח התיכון 51 אתר מתנדבי היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה
^ יהודה סלוצקי, תולדות ההגנה, חלק שלישי, כרך ראשון, הוצאת עם עובד, 1992 עמ' 704
^ אברהם עקביה, עם וינגייט בחבש, הוצאת שחרות, 1944, עמ' 123
^ קורות החיים של שמריהו ויינשטיין, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
^ כיצד נכבשה קרן, דבר, 29 ביוני 1942
^ יהודה סלוצקי, תולדות ההגנה, חלק שלישי, כרך ראשון, הוצאת עם עובד, 1992 עמ' 705
^ קורות החיים של אריה בן יוסף, באתר "יזכור" של משרד הביטחון
^ הנצחת זכרו של קרל כהנא אתר "חטיבת הצנחנים בעשור הראשון"
^ קורות החיים של דב כהן, באתר "יזכור" של משרד הביטחון