PROFILPELAJAR.COM

הרב ד"ר יחיאל מיכל הלוי אָשֵׁר (Maurice Ascher) (24 ביוני 1873 – 28 באפריל 1965; ה'תרל"ג – כ"ו בניסן ה'תשכ"ה) היה רב, סופר ואיש חינוך שווייצרי, אשר ייסד וניהל שנים רבות את "אשר סמינר" – בית ספר יהודי ייחודי בתנאי פנימייה לבנים ובנות, אשר היה מפורסם במיוחד בקרב יהדות שווייץ. חיבר עשרות ספרים בתחום החינוך והפרוזה.

היה מידידיו הקרובים של הראי"ה קוק באירופה ומאנשי תנועת דגל ירושלים בשווייץ שנים רבות.

ביוגרפיה

יחיאל מיכל (מוריס) אָשֵׁר נולד בשנת 1873 (ה'תרל"ג) בסנט איימיר (אנ'), קנטון ברן בשווייץ, לדוד וקרולינה. למד בבתי ספר בקורמונדרה (אנ'), נשאטל ובבית הספר של רש"ר הירש (גר') בפרנקפורט, השלים את לימודי התיכון, ולמד רפואה ופילוסופיה באוניברסיטאות בברן ובהמבורג. בסוף המאה ה-19 השלים עבודת דוקטורט על הפילוסוף הצרפתי שארל ברנאר רנוביה. לאחר מכן למד כשש שנים בישיבתו של הרב מרדכי עמרם הירש בהמבורג והיה לתלמידו המובהק.

מוסד אשר ופעילות ספרותית

בתחילת המאה ה-20 שב ד"ר אשר לשווייץ והתגורר בעיר נשאטל, הגובלת בצרפת. בשנת 1905 הקים במקום מוסד חינוכי־תורני אורתודוקסי ייחודי שנקרא "מוסד אשר" ("Jüdisches Institus Ascher") – בית ספר בו למדו בתנאי פנימייה ילדים וילדות יהודים מבתים אמידים מרחבי אירופה, שנשלחו ללמוד במוסד התורני, בשפה הצרפתית, "ספורט, בית ספר, הבראה ולימודים שמחים".^[1] המוסד החזיק גם פנסיון בו שהה במשך כשנתיים, בתקופת מלחמת העולם הראשונה, הרב צבי יהודה הכהן קוק.

בשנת 1925 העביר הרב ד"ר אשר את המוסד לעיירה בֶּה (Bex-les-Bains), דרומית-מזרחית למונטרה.^[2] כחלק מחזונו של ד"ר אשר המוסד כלל חווה, לימוד מקצועות מסחריים, ועוד.^[3] בשלהי שנת 1938 עלה ארצה הרב ד"ר אשר, ובנו הרב שמעון – חניך ישיבת טלז – ניהל את המוסד אחריו. המוסד התפתח, העמיד דורות של תלמידים, ונודע גם בשל היותו מקלט לילדים בתקופת מלחמת העולם השנייה. בהמשך נוהל המוסד בידי הנכד אורי. בשנת 1978 נסגר המוסד, ובשנת 1982 החל הצלב האדום לפעול במבנהו.

ד"ר אשר חיבר כעשרים ספרים בשפה הגרמנית בענייני חינוך, תרבות ופרוזה. בספריו הפדגוגיים־פילוסופיים הציג את נקודת מבט של היהדות האורתודוקסית או הנאו־אורתודוקסית.

קשריו עם הראי"ה קוק ופעילותו ב"דגל ירושלים"

הרב ד"ר אשר נתוודע לראי"ה קוק בהיותו האחרון בשווייץ בתקופת מלחמת העולם הראשונה, והשניים היו לידידים קרובים ביותר.^[4] לאחר שהראי"ה היגר ללונדון, והקים לאחר הצהרת בלפור את תנועת דגל ירושלים – אשר מטרותיה היו הקמת רבנות ראשית בארץ ישראל, ישיבת מרכזית עולמית בירושלים והפצת כתבי הראי"ה – היה ד"ר אשר מהראשונים שהצטרפו לתנועה (בשבט ה'תרע"ט, 1919),^[5] התמיד בעבודה בה במשך למעלה מעשרים שנה, ועסק רבות בגיבוש עקרונותיה^[6] וכן בביסוסה הכלכלי והחברתי.^[7]

עם עלות הראי"ה קוק ארצה בשלהי שנת ה'תרע"ט, מונו הרב שלמה זלמן פינס וד"ר אשר להוביל את התנועה בשווייץ.^[8] לצורך קידום התנועה בא ד"ר אשר בדברים עם אישי ממשל באוסטריה, הונגריה ואנגליה.^[9] כמו כן שימש ציר מטעמה, לצד הרב פינס והרב ירחמיאל אליהו בוצ'קו, לאספת אגודת ישראל בציריך בחורף ה'תרע"ט.^[10] ביחס לעבודתו בתנועה ציין ד"ר אשר במכתב פרטי אל הרב צבי יהודה הכהן קוק – אשר ניהל מהארץ ואף לעיתים מאירופה את ענייני דגל ירושלים – מיום ז' באלול תשט"ו: ”זה עשרים שנה אני הייתי לוחם חריף דגל ירושלים, ואני מרגיש את עצמי מחובר ומתקשר אל רוח כתביו של אביו הגאון”.^[11]

לצד עבודתו בדגל ירושלים היה בעל יחס חם לכל היישוב היהודי בארץ, ואף תרם לארגון הסעד של תנועת פועלי אגודת ישראל.^[1]

אחרית ימיו

בכעשרים וחמש שנותיו האחרונות התגורר ד"ר אשר בזכרון מאיר בבני ברק, התקרב לחזון איש ועסק רוב יומו בלימוד תורה. הוא נפטר כבן 91 ב-28 באפריל 1965 (ה'תשכ"ה).

משפחתו

ד"ר אשר היה נשוי לרבקה (1882–1977; ה'תרמ"ב-ה'תשל"ח), בתו של אברהם ארלנגר מלוצרן, ולהם חמישה ילדים.^[12]

חיבוריו

Renouvier und der französische Neu-Kriticismus. Dissertation. Sturzenegger, Bern 1900 (= Berner Studien zur Philosophie und ihrer Geschichte. XXII)
Ausflüge in das Reich des Geistes und der Seele. Concordia Deutsche Verlags-Anstalt, Berlin 1904
Von der Wiege bis zum Grabe : Streifzüge durch Zeit und Ewigkeit. Max Spohr, Leipzig 1906
Kein Widerspruch zwischen Judentum, Wissenschaft und Leben! Neuchâtel & Berlin 1908
Sogenannt „liberales“ und sogenannt „konservatives“ Judentum. Zürich 1911
In den Schlachten der Erkenntnis. Delachaux & Niestlé, Neuchâtel 1912
Guilliver’s neue Reise. Concordia Deutsche Verlags-Anstalt, Berlin 1915
Englische Übersetzung: Gulliver's New Travels. Tel Aviv 1940
Oded, das Buch des Friedens. Neuchâtel 1916
Familie Königtreu und der Krieg. Ostheim, Zürich 1917
Offenbarung im Lichte des Judentums und Menschenfresserei. Neuchâtel 1919
Briefe über Allerlei aus der jüdischen Religion. Post Tenebras Lux, Neuchâtel 1919
Sexuelle Fragen vom Standpunkte des Judentums. A. J. Hofmann, Frankfurt a. M. 1922
Ausflüge in das Reich des Geistes und der Seele. Concordia, Berlin [um 1928]
Der jüdische Robinson. Bach, Bex 1930
Beitrag zur Ueberwindung der Krisen (im Lichte des Judentums). Hofmann, Frankfurt a. M. 1931
Vorsehung, Freiheit, Glück. Bex ca. 1931
Angesichts des Todes : Hungert nicht auch die Seele?! Hermon, Frankfurt a. M. 1933
Landwirtschaft und Thora. Fiba-Verlag, Wien 1935

לקריאה נוספת

B. Cohen: Der Engel, der Amen sagen muß. Zum 60. Geburtstag Dr. Maurice Aschers. In: Israelit, 6. Juli 1933, Frankfurt am Main
רנטה הובר (גר'), (Hrsg.): Lexikon deutsch-jüdischer Autoren. Bd. 1. Saur, München u. a. 1992, ISBN 3-598-22680-2, S. 209–211
Nessun Saprà: Lexikon der deutschen Science Fiction & Fantasy 1870-1918. Utopica, 2005, ISBN 3-938083-01-8, S. 35 f
Dr. Maurice Ascher zu seinem 60. Geburtstage am 24. Juni 1933. In: Israelit, 29. Juni 1933, Frankfurt am Main
בית אברהם, ירושלים תשנ"ח, עמ' מז-מט
הרב צבי יהודה הכהן קוק, לזכר איש סגולה, הצופה, 14 במאי 1965 (י"ב באייר ה'תשכ"ה); הנ"ל, תיקון, הצופה, 25 במאי 1965 (כ"ג אייר תשכ"ה)^[13]
דודי לצבי, ירושלים תשס"ה, עמ' לג הע' 13

קישורים חיצוניים

גלויה מטעם Dr. M. Ascher Institute in Bex-Les-Bains., באתר הספרייה הלאומית, ובה איור של המוסד
Riki Goldstein, SWISS DREAMS, FEBRUARY 17, 2021
The Old Institut Ascher, באתר fulbrightpenseur
ג'ון קלוט (אנ'): Ascher, Maurice. In: John Clute, Peter Nicholls: The Encyclopedia of Science Fiction. 3. Auflage (Online-Ausgabe), Version

הערות שוליים

^ ¹ ² ראו: חיים שלם, מנובהרדוק דרך מונטה לירושלים, ירושלים תשע"ו, עמ' מ
^ לקסיקון המחברים היהודים-גרמנים, Bd. 1. Saur, München u. a. 1992, S. 209–211.
^ Anzeige des „Institut Dr. M. Ascher“ in der Zeitschrift Der Israelit vom 3. Mai 1928, abgerufen am 15. August 2019.
^ ראו לדוגמה: אגרות הראיה ג, אגרות תשמה, תשס, תשסא, תשסג, תתיט, תתלו, תתלט, תתמא, תתמב, תתמג, תתמח ועוד.
^ ראו אגרות הראיה ג, נספחות, עמ' רפט. במכתב אל הרב שלמה זלמן פינס מחודש סיון תרע"ט כתב הרב צבי יהודה קוק בין השאר: "אז הביע [ד"ר אשר] את מסירותו הנאמנה לעבודת קדשנו... ע"ד כל תכנו וערכו של ה"ירושלים" בכלל בדעתו לכתוב ספר שלם... החליט לתרגם לאשכנזית את כל אשר בחוברת האנגלית ולהדפיסו... ולהוסיף ע"ז הוא נערך ונדפס על ידי ועד ההסתרות "ירושלים" אשר בשויץ, שאתם שניכם עומדים בראשו ומנהלים אותה... אלא שהוא דורש עוד להוסיף דברים... שיביעו ביתר בירור את תכנו וערכו הכללי והחיובי של ה"ירושלים" ובייחוד ע"ד ההתייחסות אל הציוניות" (צמח צבי, ירושלים תשנ"א, פ, עמ' קצו-רה).
^ צמח צבי, ירושלים תשנ"א, עמ' קצו-רה.
^ ראו לדוגמה: צמח צבי, ירושלים תשנ"א, עמ' קעו-ז
^ אגרות הראיה ג, תתקסב.
^ צמח צבי, ירושלים תשנ"א, עמ' קפה
^ אגרות הראיה ג, תתקמב, עמ' רנה-ה.
^ הרב צבי יהודה הכהן קוק, לזכר איש סגולה, הצופה, 14 במאי 1965
^ ראו: יחיאל מיכל אשר, באתר Geni
^ המאמר נדפס בספר לנתיבות ישראל ב, ירושלים תשנ"ז, עמ' עו-פג