יורם בלומנקרנץ

יורם בלומנקרנץ
לידה 30 בינואר 1968 (בן 56)
אזור, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים קלישר - בית הספר הגבוה לאמנות של תל- אביב
תקופת הפעילות מ-1998
תחום יצירה רב- תחומי
פרסים והוקרה קרן התרבות אמריקה ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יורם בלומנקרנץ (נולד; 30 בינואר 1968) הוא אמן רב-תחומי, אוצר, מרצה ופעיל חברתי ישראלי.

ביוגרפיה

בלומנקרנץ נולד באזור לאב יליד פולין ואם ילידת איראן ולו אח ואחות. גדל והתחנך בשכונת שפירא בדרום תל אביב. למד אמנות בבית הספר לאמנות קלישר ותואר שני בהיסטוריה וביקורת של האמנות מאוניברסיטת ליברפול השלוחה שפעלה בישראל.

ב-1997 זכה במלגת 'קרן התרבות אמריקה ישראל' לשנתיים.

בשלהי שנת 2023 הצטרף לגלריה השיתופית גלריה אגריפס 12.

פועלו ויצירתו

דרכו האמנותית נפתחה בתערוכת יחיד בגלריה הקיבוץ (1998) ולאורך השנים הציג בגלריה זו בתערוכות קבוצתיות וכן בגלריות ובחללי תצוגה רבים, בין היתר: במוזיאון ישראל, בבית האמנים בירושלים, בבית בנימיני, בנוה שכטר ובסדנת ההדפס בירושלים במסגרת הביאנלה ה-6 לרישום.

עבודותיו מעלות הקשרים מרחביים – אוטוביוגרפיים, פוליטיים וחברתיים ומשלבות אקטיביזם, חינוך, ויצירת שותפויות תצוגה ומופע אלטרנטיביות. כאמן רב- תחומי, משלב בלומנקרנץ בעבודותיו מדיות שונות אודיו- ויזואליות ופרפורמנס.

יוזם ושותף בתכנון והפקה של אירועי אמנות, תרבות וחברה בדרום תל- אביב. בין היתר הגה וארגן את אירוע ה'לילה השחור' הראשון במסגרת חברותו בארגון 'הקשת הדמוקרטית המזרחית'. אירוע ראשון מסוגו זה, ביזמת 'סלון מזל' התקיים בערב אירועי ה'לילה הלבן' בתל- אביב של שנת 2009. מאז היה שותף בהפקת אירועי 'לילה שחור' נוספים הממשיכים להתקיים בדרום תל- אביב מדי שנה.

בשנת 2011 יזם והפיק במסגרת חברותו ב'קואליציה נגד גזענות' בחסות ארגון 'מוסאווא' תחרות לוגואים 'לוגו לשינוי' בין סטודנטים לעיצוב בפריפריה ואצר תערוכה של המשתתפים בסינמטק תל אביב.

בשנת 2011 כתב את המחזה המוזיקלי 'שבת חלום' למחלקה החינוכית של תזמורת ירושלים 'מזרח מערב' ועיצב את התפאורה.

ביוני 2018 השתתף במחזה 'שלום לזמיר' מאת המחזאית והסופרת ד"ר דליה כהן קנוהל, בהפקה עצמאית במסגרת פסטיבל 'לבי במזרח'. המחזה הוצג בתיאטרון הערבי- עברי ביפו ובתיאטרון החאן.

משנת 2018 מנחה את קבוצת צעירי יפו של פרויקט 'קהילות שרות' בו למד משך שבע שנים.

בשנת 2020 עיצב את הלוגו לארגון האקטיביסטי - פמיניסטי - מזרחי, שוברות קירות.

משמש מורה לאמנות בתוכנית היל"ה לנוער בסיכון, חתום על תוכנית הלימוד באמנות של תוכנית זו ומרכז בה את תחום דעת האמנות.

עבודותיו, שיריו ורשימותיו התפרסמו בכתבי עת שונים – מודפסים ומקוונים.

מעבודותיו באוספים בישראל ומחוצה לה.

מרבה לשתף פעולה עם הפעיל החברתי גולן שריקר-צ'ריקר.

עבודות נבחרות

תל רומיתא (2003)

הצבה זו הייתה חלק מפעולת אמנות ומחאה שיזם האמן יחד עם האמנים שחר כרמל ועדי קפלן בעקבות אירוע 'ארט פוקוס' שהתקיימו במוזיאון המתחתרות בירושלים בשנת 2003 בו אולצו האמנים לחתום על מסמך המבטיח שלא יציגו יצירות הפוגעות ברוח המקום. האמנים החליטו לגלות הזדהות עם אמני ארטפוקוס ויצרו תערוכת מחאה שלוותה בהפנינג רב משתתפים בערב הפתיחה. האמנים איתרו את מתחם 'חצר סרגיי' במגרש הרוסים הסמוך למוזיאון המחתרות וקראו לתערוכתם 'מגרשים הרוסים'. במרכז המתחם גן מטופח בו פזורים ממצאים ארכאולוגיים מאוסף משה דיין. עובדות אלה היוו עבור בלומנקרנץ השראה לעבודה. על גבי אבני הרכב והשכב ולצד הכלים המוצגים באתר יצר בלומנקרנץ סביבה סביבה מיציקות פחי שימורים שכללה מבנים דמויי עמודים, פירמידות ושלדי אדם. גם אם זו לא הייתה כוונתם המקורית של מתכנני האתר, האמן ביקש לחדד את העובדה כי מדובר בסביבה ארכאולוגית מדומה וכי סביבות דומות כאתרי חפירות אמיתיים, מגויסות לטובת אינדוקטרינציה של בעלות ואחיזה בקרקע. האמן קרא לעבודה תל- רומיתא (מלשון רמיה), הציב שלט וגידר את המקום באמצעות חבלים.

מצפה בנימיני (2014)

בשל עיסוקו העקבי בבטון בלומנקרנץ הוזמן להציג בתערוכה 'בטון בולימיה' (אוצרת: טלי תמיר) שעסקה במקומו של הבטון בתרבות ובאדריכלות הישראלית. האמן בחר להציג על גג 'בית בנימיני' מכיוון שממנו נשקפת שכונת ילדותו הסמוכה. האלמנט המרכזי בעבודה הוא שני טורים של רצועות צמנטבורד סדורות על מעמדים מיציקות בטון וצינורות ברזל. מבנה זה מייצר מחיצה ענקית המסתירה את הנוף. לטענתו, רבים ממיזמי האמנות של השנים האחרונות שצמחו בדרום תל- אביב (בכלל זה פרויקטים של אמנים עצמאיים בחסות ממסדית או העתקתם של גלריות ממרכז העיר לדרומה כחלק מתהליך הג'נטריפיקציה המואץ באזור זה) מפנים את ערפם לקהילת התושבים הוותיקים ומתייחסים אליהם כחומר/ משאב ליצירה וכקהל שבוי. קהילות אלה וסיפורם חווים ניכוס תרבותי, סביבתי וכלכלי. העבודה מתכתבת עם האסתטיקה האפורה והחשופה של מבני התעשייה בקריית המלאכה הנשקף מהגג. בהרצאה שנשא בכנס שהתקיים במהלך התערוכה, טען האמן שהעבודה ממוקמת בלב מה שכינה 'חגורת הבטון' אותה מרכיבים מבני ומתקני ציבור שהקיפו את מרחב ילדותו, סימנו ותייגו אותו כחצר אחורית - מדרום: המכון הפתולוגי ובית המעצר 'תל- כביר, ממזרח: אוטוסטרדת איילון, ממערב: אזור התעשייה הכולל את קריית המלאכה, ומצפון: התחנה המרכזית החדשה והישנה ובית ספר התיכון עירוני ו' ע"ש רוגוזין בו התחנך.

אשדות בנימיני (2018)

עבודה תלוית מקום, הוצגה במסגרת התערוכה הקבוצתית 'טרה קוטה רייב' (אוצרת: שלומית באומן). האמן בנה מערכת מלאכותית של מפלי מים לאורך גרם המדרגות העליון של הגלריה המוביל אל הגג עשויה מיכלים וצנרת פלסטיק ומשאבה. גובה נפילת המים הוא כ-10 ס"מ בממוצע בין האפיקים וסך גובהה הכולל הוא 3 מטרים, לערך. העבודה מתכתבת עם העובדה 'מצפה בנימיני' שהוצגה במקום כמה שנים לפני ומתייחסת אל המימד הפארודי והיומרני של אתרים המגויסים לטובת אידאולוגיה.

שטח הפנים (2019)

העבודה הוצגה בתערוכה השתקפויות (אוצרת: שירה פרידמן) והיא מורכבת מרדיאטורים שנאספו מאתרי פסולת ועזובה בדרום תל- אביב. החלקים הוצבו כדגם אדריכלי ועליהם נחרטו רישומים של מאפיינים מבתי באר ומבני קבורה הפזורים בדרום תל- אביב ויפו. הרישום חרוט על עלעלי המתכת שתפקידם להגדיל את שטח פני צנרת הקירור במזגנים מהם פורקו והוא מהדהד את זכר המבנים שהופקעו מבעליהם בשנת 1948. שרידיהם של המבנים עוברים כיום תהליך שימור והינדוס מחדש על- ידי גורמים פרטיים ועירוניים. הרדיאטורים מוצבים חשופים, חלודים, מפויחים וספוחי אבק כמעלים באוב את הרוחות שנשבו במבנים אותם שימשו, גם אם בעבר הלא רחוק. כך, הופכת העבודה למסמך המתעד את העבר ופעולת המחיקה שלו.

  • עבודות
  • אשדות בנימיני
    אשדות בנימיני
  • מצפה בנימיני
    מצפה בנימיני
  • מצפה בנימיני
    מצפה בנימיני
  • שטח הפנים
    שטח הפנים

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יורם בלומנקרנץ בוויקישיתוף