PROFILPELAJAR.COM

יוסף ואחיו
Joseph und seine Brüder
	עטיפת המהדורה העברית של "יוסף ואחיו"
מידע כללי
מאת	תומאס מאן
שפת המקור	גרמנית
תורגם לשפות	הונגרית, פינית, אנגלית, עברית, ספרדית, רוסית, הולנדית
סוגה	רומן היסטורי, רומן בבואה
הוצאה
תאריך הוצאה	1933–1943
הוצאה בעברית
הוצאה	ספרית פועלים
תאריך	1957–1959
תרגום	מרדכי אבי-שאול
מספר עמודים	1,209

יוסף ואחיו (בגרמנית: Joseph und seine Brüder) הוא רומן מאת הסופר הגרמני תומאס מאן, המגולל את פרשת חייו של יוסף המקראי תוך הדגשת הצד ההומאניסטי שבו. למעשה, דמותו של יוסף מנסה להתחקות אחר האדם האולטימטיבי אשר כל התכונות הטובות של האנושות מגולמות בו. הרומן כולל ארבעה חלקים:

יוסף ואחיו - תולדות יעקב, יצא לאור ב-1933. מרחיב את המסופר בספר בראשית, פרקים כ"ז-ל"ו.
יוסף ואחיו - יוסף בימי עלומיו, יצא לאור ב-1934. מרחיב את המסופר בספר בראשית, פרק ל"ז.
יוסף ואחיו - יוסף במצרים, יצא לאור ב-1936. מרחיב את המסופר בספר בראשית, פרקים ל"ח-ל"ט.
יוסף ואחיו - יוסף המשביר, יצא לאור ב-1943. מרחיב את המסופר בספר בראשית, פרקים מ'-נ'.

דמותו של יוסף המקראי נראתה בעיני מאן כ"אבטיפוס" של האמן ובעצם של דמותו שלו. אישית ראה מאן ביצירה זו את יצירתו הטובה ביותר, המהותית ביותר והחשובה ביותר.^[1] להבדיל משאר הרומנים של מאן, אין ביצירה זו קשר ממשי לאדם כלשהו ממציאות חייו.

מבנה הרומן

כל אחד מארבעת חלקי הרומן מחולק לשבע פרשות, כאשר לפני כל החלקים ישנו פרק "פרולוג: מסע לשאול תחתית", ובתחילת החלק הרביעי יש גם פרק פתיחה. כל אחת מהפרשות נחלקת לפרקים אחדים.

חלקי הספר והפרשות המרכיבות אותם:^[2]

ספר ראשון: תולדות יעקב
- פרשה ראשונה: ליד הבאר
- פרשה שנית: יעקוב ועשו
- פרשה שלישית: מעשה בדינה
- פרשה רביעית: המנוסה
- פרשה חמישית: עבד לבן
- פרשה שישית: האחיות
- פרשה שביעית: רחל
ספר שני: יוסף בימי עלומיו
- פרשה ראשונה: טחות
- פרשה שנית: אברהם
- פרשה שלישית: יוסף ובנימין
- פרשה רביעית: בעל החלומות
- פרשה חמישית: המסע אל האחים
- פרשה שישית: האבן על פי המערה
- פרשה שביעית: טרוף טורף
ספר שלישי: יוסף במצרים
- פרשה ראשונה: הירידה
- פרשה שנית: הכניסה לשאול
- פרשה שלישית: הכניסה
- פרשה רביעית: העליון
- פרשה חמישית: המבורך
- פרשה שישית: נקופת-הלב
- פרשה שביעית: הבור
ספר רביעי: יוסף המשביר
- פתיחה: בפמליה של מעלה
- פרשה ראשונה: הבור השני
- פרשה שנית: הזימון
- פרשה שלישית: המרפסת בסגנון כרתים
- פרשה רביעית: עת הפוּרקנוֹת
- פרשה חמישית: תמר
- פרשה שישית: משחקי קודש
- פרשה שביעית: נמצא הבן האובד.

עלילת הרומן

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

מאפייני הרומן

אברהם רגלסון ציין כי "מבחינה אחת, סיפּור-מאן הוא מוקדם לסיפּור-המסורת, שכן סיפּור-מאן חודר לתנאים, להרגלים ולתהליכים ההיסטוריים שסיפּור-המסורת מושתת עליהם. מבחינה שנייה, סיפּור-מאן הוא מאוחר לסיפּור-המסורת, שכן סיפּור-מאן הוא פּירוש ובירור והרחבה לסיפּור-המסורת."^[3]

רגלסון מוצא ברומן ממדים אחדים:^[3]

ממד פילוסופי: דיון על גורל-האדם ועל היחס שבין הצד המטאפיסי שבעולם ובין הצד הנגלה שבו.
ממד מיתולוגי: הצגת אלילי בבל, כנען ומצרים.
ממד פּסיכולוגי כפול: "(א) הערות שהמחבר עצמו מעיר על תופעות פּסיכולוגיות, על מוטיבים נעלמים אשר למעשי-אדם, על דרכם לכסות אמת מעצמם, ועל סנוורים שלהם המונעים אותם מראות מובהקות וגלויות, על רחשים ותבונות המתגלים להם על-כרחם, ועל מנגנון-החיקויים, שבו אדם מחקה מעשי אלים וגיבורים; (ב) גילוי נפשות-אדם תוך כדי ההרצאה הסיפּורית עצמה, בדראמה של שיחותיהם ומעשיהם."
ממד הדמיון האמנותי: המחבר מלביש את שלד-המסורת בתיאורים מפורטים.
ממד הפּיוט: מונולוגים ארוכים, שהמחבר שם אותם בפי נפשותיו, ועיקרם וידוי ושפך-רגש.
ממד האגדה הישראלית: המחבר שואב מהאגדה התלמודית והמדרשית לכל היקפה, לרבות מפרשים מאוחרים.

גיטה אבינור כתבה כי "ההומור המיוחד של הסופר, רוחב הנשימה והיריעה, הכושר לראות את הדברים בהקשרם הרחב ביותר, החדירה הפסיכולוגית והריחוק האֶפי הם מתכונות היסוד של היצירה. ... על הספר שורה אווירה של אירוניה מהולה באהדה. עולה ממנו, על רקע המיתוס, ייחודו של עם ישראל מראשית התגבשותו, ויש בכך משום הפתעה, שלקראת סוף היצירה, בברכת יעקב, נרמזת בשורתו של ישו."^[4]

כתיבת הרומן

השראה לכתיבת הרומן קיבל מאן מספרו האוטוביוגרפי של גתה "Dichtung und Wahrheit" ("שירה ואמת"), שבחלקו הרביעי כתב גתה על סיפור יוסף ואחיו המקראי: "הסיפור הטבעי הזה הוא חינני ביותר, אבל הוא נראה קצר מדי ומרגישים שיש לצייר אותו בפירוט".

כתיבת הרומן "יוסף ואחיו" החלה בדצמבר 1926. במהלך עבודתו על הרומן ביקר מאן במצרים וארץ ישראל במרץ 1930, שנה לאחר קבלת פרס נובל לספרות שהקנה לו מוניטין בינלאומיים. במסע הפליגו מאן ואשתו קטיה לאורך הנילוס עד אסואן, שם ראה כל שביקש לראות לצורך המשך כתיבת הרומן. כתיבת חלקו הראשון של הרומן הסתיימה באוקטובר 1930, והוא יצא לאור בברלין ב-1933.

בקיץ 1932 שהה מאן בבית נופש בעיירה נידה שבליטא, שם המשיך לכתוב את הרומן "יוסף ואחיו". כתיבת החלק השני, "יוסף בימי עלומיו", הסתיימה ביוני 1932, והוא יצא לאור בברלין ב-1934.

בתחילת 1933, בעת עליית הנאצים לשלטון, שהה מאן עם משפחתו בטיול בדרום צרפת. לאחר התלבטויות, העדיף מאן להישאר עם משפחתו מחוץ לגרמניה.^[5] הוא הודיע בפומבי שלא יוכל לחזור לגרמניה עד ששלטון הצדק לא ישוב אליה לפניו.^[6] אריקה, בתו הבכירה של מאן, הצליחה לנסוע למינכן תחת השלטון הנאצי ולהציל את כתב היד של "יוסף ואחיו" ועוד כמה כתבי יד מהבית, שהוחרם על ידי הרשויות. מצרפת עברו מאן ומשפחתו להתגורר בעיר קיסנאכט (Küsnacht) שליד ציריך. בימי שהותו של מאן בקיסנאכט הוסיף לכתוב את הרומן "יוסף ואחיו", שחלקו הראשון התפרסם כבר ב-1933, ובאוגוסט 1936 סיים לכתוב את החלק השלישי, "יוסף במצרים", שיצא לאור בווינה ב-1936.

בפברואר 1938 היגרו בני הזוג מאן לארצות הברית והתיישבו בניו ג'רזי, וב-1940 עברו לקליפורניה. כתיבת החלק הרביעי של הרומן, "יוסף המשביר", החלה באוגוסט 1940 והסתיימה בינואר 1943, והוא יצא לאור בסטוקהולם ב-1943.

במקביל לכתיבת הכרכים השונים של "יוסף ואחיו" כתב מאן את הרומן הביוגרפי "לוטה בוויימאר" (1939) המציג את חייו של הסופר הגרמני יוהאן וולפגנג פון גתה לעת זקנה.

תרגום

הרומן תורגם לשפות הונגרית (1946), פינית (1947), אנגלית (1948 ושוב ב-2005), עברית (1957–1959), ספרדית (1962), רוסית (1968), הולנדית (2014).

החלק הראשון של הרומן תורגם לעברית בידי ישורון קשת, ויצא לאור, בשם "אלו קורות יעקב", בהוצאת שטיבל, 1935. הרומן במלואו תורגם לעברית בידי מרדכי אבי-שאול ויצא לאור, בלוויית ציורים מאת שרגא וייל, בהוצאת ספריית פועלים בשנים 1957–1959. תרגום זה, המבקש לשמור על זיקה לשפת התנ"ך, זכה בפרס טשרניחובסקי לשנת ה'תשי"ז.

לקריאה נוספת

יונתן כהן, כפעם בפעם - מחקר ביצירות תומאס מאן, תג הוצאה לאור, 1997.
מאיר שלו, בעיקר על אהבה, עם עובד, 1995.
שולמית הקנברוך, התשתית התנכ"ית ב"יוסף ואחיו" לתומאס מאן, עבודה לתואר מוסמך במחלקה לספרות משווה של אוניברסיטת בר-אילן, 1983.