משנת 1978 ועד אמצע שנות השמונים היה אחד מראשי אגודת הלהט"ב (בשמה אז - "האגודה לשמירת זכויות הפרט"), אשר למעשה פעלה מביתו. בשנת 1979 הפיק את כנס ארגוני הלהט"ב היהודיים בארץ, למרות האווירה הציבורית העוינת כלפי הנושא באותה התקופה. האורחים מחו"ל השתתפו באירוע שנחשב למצעד הגאווה הראשון בישראל - בכיכר מלכי ישראל (כיום כיכר רבין), כאשר דנילוביץ' היה בין המשתתפים הישראלים היחידים. הוא הרבה מאז להשתתף בכינוסי ארגוני הלהט"ב היהודיים ובמשחקים הגאים (הידועים גם כ"אולימיפידת הגייז") בענפי המרתון והברידג'. בראשית שנות השמונים, השתתף בכנס עולמי של ארגוני הלהט"ב בווינה, וטרפד ניסיון להרחקת ישראל מהארגון.
בשנת 1992 הקים דנילוביץ' את עמותת תהל"ה - ארגון תמיכה להורי להט"ב, ועמד בראשו בשנותיו הראשונות. למעשה, הייתה זו הפעם השנייה שהקים את הארגון, לאחר שחמש שנים קודם לכן נכשל הניסיון הראשון. עד מותו היה דנילוביץ' חבר בוועד הארגון, שהישג בולט שלו היה גיוס תמיכת נשיא המדינהמשה קצב לאירועי היום הבינלאומי נגד הומופוביה (ב-17 במאי2006).
בשנת 1999 נואש דנילוביץ' ממפלגת מרצ בראשות יוסי שריד, בגלל הפרת הבטחתו שלא לשבת עם המפלגות החרדיות בממשלה, וחיפש מסגרת פוליטית אחרת לפעילותו. זו נמצאה לו במסגרת מפלגת שינוי בראשות יוסף (טומי) לפיד.
בשנת 2003 נעתר לפניית רון לוינטל והוצב במקום הרביעי ברשימת שינוי בבחירות לעיריית ת"א-יפו. הרשימה קיבלה שני מנדטים.
לאחר פילוגה של מפלגת שינוי, לקראת הבחירות לכנסת ה-17, נותר דנילוביץ' במפלגה בראשות
רון לוינטל, והוצב במקום השביעי. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.
דנילוביץ' היה גמלאי של אל על, והתפרנס מתרגום מקצועי. מלבד פעילותו בנושא זכויות להט"ב, הוא עסק גם בזכויות הצרכן, הגנה על זכויות בעלי חיים ותקינות השלטון, ומתנדב בארגון "יד שרה".
ביוני 2015 במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב זכה דנילוביץ' להיכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב.[1] ב-2020 נבחר ליקיר תל אביב.
תוך כדי התנהלות התביעה המשפטית, קיבל הטיעון של דנילוביץ' חיזוק בצורת התיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (בינואר 1992), אשר קבע מפורשות כי אסורה אפליה בגין נטייה מינית.
בשנת 1994 דחה בג"ץ את עתירתה של חברת אל על. בפסק הדין, שניתן ברוב של שני שופטים (הנשיא אהרן ברק והשופטת דליה דורנר) מול אחד (השופט יעקב קדמי).
במהלך שנות ה-90 תבע דנילוביץ' את משרד התחבורה כדי לחייב את "אל על" לאסור על העישון בטיסותיה. גם הפעם זכה דנילוביץ' בתביעתו, והעישון בכל הטיסות נאסר.
