כיום, המארשים שלו עדיין נשמעים כמוזיקה פטריוטית בצ'כיה. המוניטין שלו מוטל בעיקר על שתי יצירות: "המארש הפלורנטיני", הפופולרי ברוב אירופה, ו"כניסת הגלדיאטורים" (אנ'), הידועה מאוד, לעיתים קרובות תחת הכותרת "רעם וברקים", כיצירה הכי מוכרת עבור ליצניקרקס.[2]
בשנת 1891 הצטרף לצבא כמוזיקאי צבאי, וניגן בתחילה בקרמס. בשנת 1894 עזב פוצ'יק את הצבא, ושנה מאוחר יותר הפך למנצח מקהלת דניקה בעיר הקרואטית של סיסאק. במהלך הזמן הזה כתב פוצ'יק יצירות עבור מוזיקה קאמרית, בעיקר עבור קלרינט ובסון.
ב-1897 חזר לצבא, ובאותה שנה כתב את יצירתו המפורסמת ביותר, "כניסת הגלדיאטורים". ההתעניינות של פוצ'יק בהיסטוריה הרומית הובילה אותו לקרוא למארש שלו כך. ב-1910 שוכתבה "כניסת הגלדיאטורים" לגיליון מוזיקה עבור להקה קטנה תחת הכותרת "רעם וברקים". בגרסה הזו מוכרת היצירה, באופן אוניברסלי, עם ליצנים בקרקסים.
ב-1900 הועברה הלהקה לבודפשט, שם מצא פוצ'יק שמונה להקות המוכנות לנגן את היצירות שלו, אבל הוא עמד גם בפני יותר תחרות, כדי לקבל תשומת לב. כאשר היו עוד מוזיקאים לרשותו, החל פוצ'יק להתנסות בתעתיקים של יצירות תזמורתיות.
ב-1910 חזר פוצ'יק שוב לבוהמיה, המקום בו הפך למנהל התזמורת של הגדוד ה-92 של חיל-רגלים בבית טרזין באותו הזמן. הלהקה הייתה אחת הטובות באימפריה האוסטרו-הונגרית, ופוצ'יק סייר עימם בקונצרטים בפראג ובברלין, בהם הופיעו בפני קהל של למעלה מ-10,000 איש.
בשנת 1913 התיישב פוצ'יק בברלין ושם הקים להקה משלו וחברת פרסום מוזיקה כדי לשווק את יצירותיו. ההון שלו החל לדעוך עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. בעקבות המלחמה, כשלו עסקיו ופוצ'יק חלה. ב-25 בספטמבר1916, נפטר יוליוס פוצ'יק בברלין בגיל 44. הוא נקבר בבית הקברות של וינוהראדי בפראג.