יהושע גוטמן

לידה	7 באוקטובר 1890 צ'אשניקי, האימפריה הרוסית
פטירה	30 בנובמבר 1963 (בגיל 73)
מקום קבורה	הר המנוחות
פרסים והוקרה	פרס ביאליק (1963)

יהושע גוטמן (כ"ב בתשרי תרנ"א, 7 באוקטובר 1890, צ'אשניקי, פלך ויטבסק, רוסיה (רוסיה הלבנה) – י"ד בכסלו תשכ"ד, 30 בנובמבר 1963, ירושלים) היה איש חינוך עברי, מורה בתיכון, מנהל הסמינר העברי למורים "תרבות" בווילנה ובית המדרש למורים העברי בבית הכרם, וחוקר תולדות עם ישראל בתקופה ההלניסטית והספרות היהודית-הלניסטית, עורך אנציקלופדיות במדעי היהדות, פרופסור באוניברסיטה העברית בירושלים.

חתן פרס ירושלים לחכמת ישראל (1959) ופרס ביאליק לחכמת ישראל (1963).

גוטמן נולד בשמחת תורה תרנ"א (1890) בעיירה צ'אשניקי^[1] שבפלך ויטבסק של האימפריה הרוסית (ברוסיה הלבנה, ב"תחום המושב" היהודי). אביו, נתן לייב גוטמן, היה בעל מלאכה בעיירה. למד בישיבת סלובודקה, אחר-כך ב"הישיבה הגדולה" של חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") שבעיר אודסה וב"קורסים למדעי המזרח" (כלומר, מדעי היהדות) מיסודו של הברון דוד גינצבורג בסנקט פטרבורג. (בשני המוסדות האחרונים היה חברו ללימודים של צבי וויסלבסקי, ובאחרון – של זלמן שזר. כן הכיר במהלך לימודיו את יחזקאל קויפמן, והיה לידידו הקרוב עד מותו). בשנת 1910 נסמך לרבנות. כן למד באוניברסיטאות סנקט פטרבורג וברלין, שבה למד אצל אדוארד נוֹרְדן, אולריך פון וילָאמוֹביץ-מֶלֶנדוֹרְף (Wilamowitz-Moellendorff) (אנ') ואדוארד מאייר. את הדיסרטציה, שלא פורסמה, כתב על קיסר רומא דיוקלטיאנוס באגדה הפגאנית, היהודית והנוצרית.

משנת 1916 ועד 1921 היה מורה באודסה. בשנת 1921 התמנה כמנהל הסמינר למורים של רשת "תרבות" שנוסד באותה שנה ליד הגימנסיה העברית בעיר וילנה (כעת בתחומי פולין), עם ד"ר שלום יונה טשרנא. ב-1923, זמן קצר לפני תום שנת הלימודים, נשלל רישיון מגוריו, בהיותו אזרח רוסי,^[2] והוא נאלץ לעזוב והתיישב בברלין. ב-1925 הצטרף בברלין למערכת אנציקלופדיה יודאיקה שראה אור בהוצאת אשכול, וכתב עבורן מאות ערכים במדעי היהדות. כמו כן היה מרצה בבית המדרש הגבוה למדעי היהדות בעיר.

בשנת 1933, עם עליית הנאצים לשלטון, עלה לארץ ישראל. בארץ היה תחילה למורה בבית הספר הריאלי בחיפה, ולאחר מכן כיהן כמנהל בית המדרש העברי למורים ע"ש דוד ילין בבית הכרם, עד 1949.

משנת 1942 ועד 1953 כיהן במערכת האנציקלופדיה מקראית, ומ-1946 עד 1961 היה עורך מקצועות מדעי היהדות באנציקלופדיה העברית. ב-1954 ייסד עם משה שְוָובֶּה את כתב העת ללימודים קלאסיים "אשכולות", ולאחר פטירתו של הלה ב-1956 היה לעורכו היחיד.

בשנת 1950 התמנה כמרצה באוניברסיטה העברית בירושלים, וב-1958 היה לפרופסור לתולדות עם ישראל בתקופה ההלניסטית. לימד את הספרות ההלניסטית היהודית באוניברסיטה עד פרישתו ב-1961.

עבודתו המרכזית רוכזה בספרו "הספרות היהודית ההלניסטית" (1958, 1963), הדן בראשיתה של ספרות זו. החוקר משה דוד הר מציין כי "למדנותו הרחבה של גוטמן הן במדעי היהדות והן בלימודים הקלאסיים אפשרה לו להרים תרומה משמעותית להבנתה של התקופה ההלניסטית בתולדות עם ישראל ובספרותו. הוא הציע תובנות מקוריות בנוגע לעניינם של הפילוסופים היוונים ביהדות, שהיה מרכיב חשוב בהתפתחותה של ההלניסטיות היהודית".^[3]

בדצמבר 1958 העניק לגוטמן פאולוס מלך יוון את אות גאורגיוס הראשון, על תרומתו בחקר התרבות היוונית ובקשריה עם התרבות היהודית.^[4] כיהן כנשיא אגודת "ישראל–יוון" מראשיתה.

בשנת תשי"ט-1959 זכה בפרס ירושלים לחכמת ישראל, על החלק הראשון של ספרו "הספרות היהודית ההלניסטית": "היהדות וההלניות לפני תקופת החשמונאים".^[5]

נפטר בבית החולים הדסה בירושלים בנובמבר 1963, לאחר מחלה קצרה. בן 73 במותו. נטמן בהר המנוחות. הותיר אישה, בטינה (1907, ברלין – 2001, ירושלים), ושני בנים, יאיר ונתנאל.

כחודש לאחר פטירתו קיבלה אלמנתו בשמו את פרס ביאליק, על החלק השני של ספרו "הספרות היהודית ההלניסטית" – "היהדות וההלניות בראשית תקופת החשמונאים".^[6]

• תולדות ישראל, תקופת הבית השני: קובץ הרצאות, ירושלים: מפעל השכפול, תשי"ד.
• הספרות היהודית ההלניסטית, ירושלים: מוסד ביאליק, תשי"ח–תשכ"ג.
  • כרך א: היהדות וההלניות לפני תקופת החשמונאים, תשי"ח.^[7]
  • כרך ב: היהדות וההלניות בראשית תקופת החשמונאים, תשכ"ג.

• פרקי הלכה: חוברת א: הלכות מלוה ולוה; ערוך ומבואר על ידי יהושע גוטמן, חיפה: בית הספר הריאלי העברי, תרצ"ח.
• מדרש בראשית רבא; מבחר ערוך ומבואר בידי יהושע גוטמן וד"ר יוסף שכטר, תל אביב: שוקן (ספרי מופת לבתי ספר), תש"ב.
• משה שובה ויהושע גוטמן (עורכים), ספר יוחנן לוי: מחקרים בהלניסמוס יהודי לזכרו של יוחנן לוי ז"ל (תרס"א–תש"ה), מרצה לשפה ולספרות רומית באוניברסיטה העברית, ירושלים: הוצאת הספרים ע"ש י"ל מאגנס – האוניברסיטה העברית; תיאסוס חברה עברית למדעים קלסיים בירושלים, תש"ט.
• יצחק בער, יהושע גוטמן, משה שובה (עורכים), ספר דינבורג: קבץ דברי עיון ומחקר מוגש לבן-ציון דינבורג על ידי ידידיו וחבריו, למלאת שלשים שנה לעבודתו המדעית ועשרים וחמש שנים לעבודתו הפדגוגית, ירושלים: הוצאת בית-המדרש למורים העברי בירושלם על ידי קרית-ספר, תש"ט.
• הומירוס, אודיסיה; תרגם מיונית שאול טשרניחובסקי; קיצור והערות מאת יהושע גוטמן, מהדורה ג, ירושלים: שוקן (ספרי מופת לבתי ספר (בית הספר הראלי העברי בחיפה)), תשי"א 1951.
• מ"ד קאסוטו, יוסף קלוזנר, יהושע גוטמן (עורכים), ספר אסף: קובץ מאמרי מחקר לכבוד הרב שמחה אסף למלאת לו ששים שנה, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשי"ג.

• 'גוטמן, יהושע', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 123. (הספר בקטלוג ULI)
• על פרופ’ יהושע גוטמן ז"ל: דברים שנאמרו לזכרו על ידי אלכסנדר פוקס, שמואל ספראי ומנחם שטרן ביום השלושים לפטירה, ח’ בשבט תשכ"ד באוניברסיטה העברית בירושלים, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשכ"ד. (חוברת)
• "יהושע גוטמן", בתוך: חגית לבסקי (עורכת), תולדות האוניברסיטה העברית בירושלים, כרך ב: התבססות וצמיחה ירושלים: מאגנס, תשס"ה 2005, עמ' 273.

ביבליוגרפיה:

• מנחם שטרן, 'רשימה ביבליוגרפית של פרסומי פרופ’ יהושע גוטמן', אשכולות 5 (תשכ"ז), 12-10.
• י. ד. בן יחזקאל, 'השלמות לביבליוגרפיות (ש. טשרניחובסקי, ל. סוקניק, ג. גוטמן)', יד לקורא ח (תשכ"ז), 131.

• יהושע גוטמן באתר WorldCat
• רשימת הפרסומים של יהושע גוטמן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• רשימת המאמרים של יהושע גוטמן באתר רמב"י
• משה דוד הר, יהושע גוטמן, Encyclopaedia Judaica, באתר HighBeam (באנגלית)
• דוד תדהר (עורך), "פרופ' יהושע גוטמן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4778
• א. ח. אלחנני, שיחות ירושלים: "אשכולות", דבר, 18 באפריל 1957
• פרופ' יהושע גוטמן, דבר, 1 בדצמבר 1963 (עם פטירתו)
• פרופ' י. גוטמן ז"ל, מעריב, 1 בדצמבר 1963
• ג. קרסל, השלישי שבחבורה: פרופ' יהושע גוטמן וחקר ההלניזם היהודי, מעריב, 6 בדצמבר 1963
• זלמן שזר, הפרס ועמיתי לו (מתוך דברים בטקס מתן פרס-ביאליק): ליום השלושים לפטירת יהושע גוטמן, דבר, 24 בינואר 1964
• יהושע גוטמן (1890-1963), דף שער בספרייה הלאומית
• יהושע גוטמן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה