PROFILPELAJAR.COM

יהודה ליב וילנסקי
לידה	1870; צ'צ'רסק, בלארוס
פטירה	17 בספטמבר 1935 (בגיל 65 בערך); חיפה, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	חיפה
מפלגה	הציונים הכלליים

יהודה ליב ניסן וילֶנסקי (ברוסית: Лев Вольфович (Иегуда Лейб Нисан) Виленский; יולי 1870, תמוז תר"ל – 17 בספטמבר 1935, י"ט באלול תרצ"ה, חיפה) היה פעיל בתנועה הציונית, מראשי הוועד למען עבודה עברית וממייסדי ההתאחדות העולמית של הציונים הכלליים. רבה של העיר ניקולאייב בשנים 1903–1905.

קורות חיים

וילנסקי נולד בקיץ 1870 בעיירה צֶ'צֶ'רְסְק (ברוסית: Чечерск) שליד העיר הומל, בפלך מוהילוב שבאימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה), במשפחת רבנים חסידי חב"ד. סבו, רבי דוב בער וילנסקי, היה "רב מטעם" בבוברויסק במשך 28 שנה, עד מותו.^[1] אביו, ברוך זאב (וולף) וילנסקי, אף הוא חסיד חב"ד, היה מראשוני חובבי ציון בעירו קרמנצ'וג, וממשתתפי ועידת היסוד של הוועד האודיסאי ב-1890.

למד ב"חדר" ובהוראה פרטית עד כניסתו לגימנסיה ממשלתית בפולטבה, שם סיים את לימודיו ולאחר מכן יצא לגרמניה ולמד פילוסופיה וכימיה בבית הספר הטכנולוגי הגבוה בברלין (כיום Technische Universität,‏ TU). ב-1889 היה ממייסדי אגודת הסטודנטים הציונים בברלין "אגודה מדעית יהודית-רוסית", עם ליאו מוצקין, שמריהו לוין, נחמן סירקין וחיים ויצמן. הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת בזל ב-1894 בתואר דוקטור בכימיה (כותרת הדיסרטציה: "Beitrage zur Kenntnis des 1, 2, 4-Triamidonaphtalins und seiner Abkömmlinge").

בשובו לרוסיה בשנת 1895 הצטרף לאגודת "בני משה" והיה מראשוני התנועה הציונית, בה פעל עד מותו כעבור 38 שנים. ב-1897 נשלח כציר לקונגרס הציוני הראשון מטעם העיר קרמנצ'וג, והשתתף בקונגרסים ברציפות עד הקונגרס ה-19. במהלך השנים היה מראשי הוועד למען עבודה עברית וממייסדי ההתאחדות העולמית של הציונים הכלליים.

בשנת 1896 התגורר במינסק והיה בעל בית חרושת. בשנים 1897–1903 התגורר בקרמנצ'וג, ושם נולדו לו ולאשתו הדסה לבית ליפשיץ ילדיהם שמואל ומרים (ב-1903 נולד ילדם השלישי, עמנואל). בסוף שנת 1902 נבחר לרב הקהילה בעיר ניקולאייב, חרף התנגדות על רקע היותו חסר סמיכה לרבנות. הוא עבר לניקולאייב עם משפחתו וכיהן כרב העיר עד סוף 1905. בפעילותו הציונית נמנה עם חברי הסיעה הדמוקרטית של צעירי הציונות, ובשנת 1902 השתתף בוועידת מינסק. בתקופה זו יצא את גבולות רוסיה, ועד 1910 התגורר בברלין כחמש שנים, עד שעם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, בהיותו נתין רוסי, נאלץ לשוב לרוסיה. הוא התגורר במינסק, בפטרבורג ובחארקוב. במחצית הראשונה של המלחמה נפטרה אשתו. לאחר מהפכת 1917 נבחר בחארקוב למנהיג הסניף המקומי של התנועה הציונית ולראש הקהילה היהודית, עמד בראשן עד 1919, והשתתף במועצה היהודית הלאומית של אוקראינה ובקונגרס הציוני הכול-רוסי (1917). בשנת 1920, לאחר שנידון למוות על ידי שלטונות רוסיה בגין פעילותו הציונית, עלה לארץ ישראל, שם ישב בנו הצעיר עמנואל. באותה שנה עלתה בתו, ואחריה גם בנו שמואל.

פעילותו הציונית נמשכה ברחבי העולם מטעם קרן היסוד, וכבר בשנת 1921 יצא וילנסקי בשליחות הקרן למסע תעמולה בדרום אמריקה. לאחר ביקורו בצ'ילה מונה לקונסול כבוד שלה בירושלים. בשנים שלאחר מכן פעל גם באירופה – במדינות הבלטיות (לטביה, ליטא ואסטוניה), ברומניה, בפינלנד ובגרמניה. בשנת 1932 פרש מפעילות עקב היותו חולה סרטן, התגורר בחיפה וכתב את זיכרונותיו בסדרת מאמרים שהתפרסמה בעיתון "הארץ" בשנים 1935–1937.

בקיץ 1935 נסע ללוצרן כדי לעבור ניתוח לטיפול בסרטן, אך החליט לשוב לארץ ונותח בבית חולים פרטי בחיפה. הניתוח הצליח, אך לבו נחלש וכעבור ימים ספורים נפטר בביתו שבחיפה. בן 65 במותו.

על שמו רחוב בחיפה.