PROFILPELAJAR.COM

יהדות כתרבות או יהדות כציווילזציה היא תפישה של המורשת היהודית כהוויה תרבותית ואתנית שהתפתחה מאליה, לא כמסורת דתית שהיא פרי התגלות אלוהית.^[1] הזיקה ליהדות אצל הדוגלים בכך היא דרך ההיסטוריה, התרבות, הציוויליזציה, ערכי המוסר וחוויות משותפות של בני העם היהודי. גישה זו נשענת רבות על הגותו של אחד העם. הצירוף העברי מאוחר יחסית ונפוץ החל משנות ה-90. ההוגה היהודי-אמריקני מרדכי קפלן טבע את המונח הלועזי בספרו שראה אור ב-1934.^[2]. תפישה של יהדות כתרבות אפיינה רבים ממייסדי מדינת ישראל, כמו דוד בן-גוריון, וגם כיום נפוצה מאוד בציבור היהודי בישראל, בעיקר בין חילונים^[3].

הוגים מרכזיים

לפי אחד העם, גדול ההוגים של רעיון היהדות כתרבות, היהדות איננה רק דת אלא גם תרבות בעלת מאפיינים אידאיים ונטיות ערכיות מובהקות, למשל בתחום המוסר האופייני לה. אפיונים אלה יכולים להימשך כיהדות גם בהיעדרה של אמונה או מסגרת דתית. אחד העם נקט בזניחת הצד הדתי המובהק של היהדות אך הטיף לשמירה על זיקת אהדה למסורת ואף התרכזות יהודית בעולמה הישן ופיתוחו והרחבתו באיטיות ומתוך מאפייניו האינהרנטיים, כך שתיווצר המשכיות והתפתחות אורגנית.

בראייתו של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי היהדות מעולם לא הייתה אחידה, והתרוצצו בה מגמות שונות ומנוגדות מאוד. מוקד טיפוסי של היהדות הוא אמנם מוקד תרבותי, אך אין כל כפיפות לנטיות ערכיות שאפיינו מגמות יהודיות בעבר. אדרבה, ברדיצ'בסקי הטיף לשינוי ערכים טוטאלי בתרבות היהודית.

לתפיסת דוד בן-גוריון, היהדות מבוססת על ערכים חברתיים-פוליטיים שהובעו על-ידי נביאי התנ"ך, ושזורים לאורך ההיסטוריה במחשבה ובמעשה היהודיים. תפיסה זו מתבטאת בניסוח של מגילת העצמאות: ”מדינת ישראל... תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל”.^[4]

על פי מרדכי קפלן, היהדות כפי שאנו מכירים אותה כיום, לא החלה את דרכה כדת, ולא נבעה ברגע מסוים בהיסטוריה. היהדות היא ציוויליזציה שלמה שהתפתחה לאורך השנים, בהדרגה ובאופן בלתי מורגש. בתחילה כתוצר של איחוד שבטי ישראל לקהילה אחת בארץ ישראל ועם הזמן התעצבה קהילה זו לכדי ציוויליזציה, אותה אנו מכנים "יהדות". היהדות היא אחת מאותן הציוויליזציות הלאומיות והמיוחדות אשר הינחו את האנושות אל עבר היעוד שלה. על האזרח היהודי בניגוד לאזרח הלא יהודי, קיימות מטלות נוספת העוטפות את מעגל חייו. עליו לתחזק מערכת יחסים חברתית מסוימת, עליו לאמץ אינטרסים תרבותיים מסוימים, מוטלות עליו פעילויות שילוב, ארגונים ומבנים שעליו להשתייך אליהם, ובנוסף סטנדרטיים מוסריים וחברתיים לפיהם עליו לקיים את חייו כיהודי. כל אלו יוצרים אלמנטים של שונות ומסגרת נבדלת מן החברה הסובבת. ההשקפה של היהדות "כמסגרת נבדלת" או "שונה", היא מקיפה ורחבה יותר מאשר ההגדרה המצומצמת של היהדות כדת. ההתייחסות למושג יהדות חייב להכיל את ההקשר ההיסטורי, את הספרות, השפה, המבנה החברתי, הסנקציות החברתיות, הסטנדרטים להנהגה, אידיאלים חברתיים ורוחניים וערכים אסתטיים, אשר כל אלו כמכלול מעצבים את היהדות כציוויליזציה.^[5]

בספרו "עתידו של היהודי האמריקני", התנגד הרב קפלן בחריפות כנגד היטמעות או אף התבוללות. טענתו העיקרית כנגד רעיון זה היא שליהדות יש עדיין הרבה מאוד מה להציע הן ליהודים והן לגויים והכחדתה עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לכלל האנושות. לפיכך, ליהודים יש את המחויבות המקודשת לשמר את המורשת התרבותית שלהם, בעוד העולם צריך להכיר ביהדות "כמקור הטוב האנושי".^[6]

בספרו "מה למעלה מה למטה" (כרמל, 2022) הציע ליאור טל שדה שהאפיון המרכזי של היהדות כתרבות הוא שהיא מבוססת על דיספוזיציה (עמדה ראשונית) של דיאלוג אוהב בין האדם לבין היהדות. טל שדה מסביר שדיאלוג במהותו מבקש לשנות ולהשתנות, להקשיב ולהשמיע. הדיאלוג האוהב מתייחד בכך שהוא משנה ומשתנה על בסיס יחס חיובי הכולל בתוכו דאגה, אחריות, כבוד וידיעה. המפגש של יהודי עם יהדותו באמצעות דיאלוג אוהב עומד בבסיס התפיסה של יהדות כתרבות.^[7]

בציבור היהודי בישראל

התפיסה שיהדות היא לפחות בחלקה תרבות, ולאו-דווקא מסורת דתית, נפוצה מאוד בציבור היהודי בישראל. ההיסטוריונים גדעון כ"ץ וניר קידר מאוניברסיטת בן-גוריון כתבו כי "היהדות כתרבות היא המגמה החשובה ביותר בחברה הישראלית. היא רווחת אצל אינטלקטואלים, פוליטיקאים ומשפטנים ישראלים וגם במערכת החינוך החילונית". בין המשפטנים הבכירים שהתבטאו בהרחבה בנושא הם חיים כהן, רות גביזון ואהרן ברק^[8].

בסקר מטעם מרכז המחקר פיו שנערך בישראל בשנת 2015 במדגם מייצג של 3,789 יהודים ישראלים, ענה רוב של 55% מתוכם כי "להיות יהודי זה בעיקר עניין של מוצא/תרבות". 23% נוספים ענו כי זה עניין של "דת וגם מוצא/תרבות", ורק 22% ענו כי זה "בעיקר עניין של דת". התפיסה שיהדות היא מוצא ותרבות נפוצה בעיקר אצל חילונים: 83% מבין המשתתפים בסקר שהגדירו עצמם ככאלו ענו כי להיות יהודי זה בעיקר עניין של מוצא/תרבות, בהשוואה ל-41% מבין המסורתיים, 16% מבין הדתיים ורק 4% מבין החרדים^[3].

בשאלה אחרת באותו סקר, "מה בשבילך באופן אישי הכרחי כדי להיות יהודי" ענו 65% מן המשיבים היהודים "לזכור את השואה", 47% "לחיות חיים אתיים ומוסריים", 37% "לחיות בישראל", 16% "להיות סקרן מבחינה אינטלקטואלית", ו-9% "להיות בעל חוש הומור". זאת בהשוואה ל-35% שענו "לשמור את מצוות ההלכה" ו-18% "לאכול כשר"^[3].

במחקר שנערך בשנת 2020 והתמקד ביהודים ישראלים המגדירים עצמם "אתאיסטים" או "לא מאמינים", נמצא כי רובם בחרו ב"יהדות" כתפיסת העולם שלהם, למרות שהביעו ביקורת על מוסדות דת והלכה, ואף שניתנה להם האפשרות לבחור ב"אתאיזם", "חילונות" וכדומה. החוקרים הסיקו כי משתתפים אלו התייחסו ליהדותם כאל תרבות, ולא כאל דת^[9].

בציבור היהודי בארצות הברית

תפיסת היהדות כתרבות נפוצה מאוד גם בקרב המגדירים עצמם כיהודים בארצות הברית. בסקר שערך מרכז המחקר פיו ב-2013^[10] 62% מתוכם תופסים את הזהות היהודית בראש ובראשונה כתרבותית-אתנית, ולא כדתית. כרבע מגדירים את הזהות היהודית כשילוב בין תרבות, מוצא ודת, ו-15% מגדירים אותה בעיקר כדת. 30% ענו שאינם משתייכים לזרם דתי כלשהו^[11].22% הגדירו את זהותם כיהודית אך ללא שהם מאמינים בדת כלשהי.

בסקר פיו נשאלו המגדירים עצמם כיהודים, בשאלה דומה לזו שנשאלה בסקר פיו משנת 2016 בישראל, "מה בשבילך באופן אישי הכרחי כדי להיות יהודי". כ-75% בחרו בתשובה "לזכור את השואה", 69% "לחיות חיים אתיים ומוסריים", 56% "לעבוד למען צדק ושוויון בחברה", 49% "להיות סקרנים מבחינה אינטלקטואלית", 43% "לתמוך בישראל", 42% "להיות בעלי חוש הומור", ורק 19% "לשמור את מצוות ההלכה".^[12]

ראו גם

לקריאה נוספת

שמואל נח אייזנשטדט, הציוויליזציה היהודית, הוצאת המכון למורשת בן-גוריון, 2002
ארתור כהן ופול מנדס פלור (עורכים), לקסיקון התרבות היהודית בת זמננו, עם עובד 1993

Roberta Rosenthal Kwall, The Myth of the Cultural Jew, Oxford University Press, 2015.

קישורים חיצוניים

מרדכי קפלן. Judaism as a Civilization: Toward a Reconstruction of American-Jewish Life, לקריאה בארכיון האינטרנט.
מרדכי קפלן, על רקונסטרוקציה של מושג העם היהודי.
Judaism as Culture (אורכב 12.12.2015 בארכיון Wayback Machine), בהוצאת קרן פוזן.

הערות שוליים

^ על כך, בהרחבה: אליעזר שביד, לקראת תרבות יהודית מודרנית, עם עובד, 1995. עמ' 8 וכו'.
^ רוביק רוזנטל, מילון הצירופים, כתר, 2009
^ ¹ ² ³ Cooperman, A., Sahgal, N., & Schiller, A. (2016). Israel’s religiously divided society. Pew Research Center, 8.
^ Kedar, N. (2013). Ben-Gurion's view of the place of Judaism in Israel. Journal of Israeli History, 32(2), 157-174.
^ Kaplan M. Mordecai, Judaism as a Civilization, New-York: Schocken Books, 1967.
^ Kaplan M. Mordecai, The Future of the American Jew, New-York: The Macmillan Company, 1948.
^ ליאור טל שדה, מה למעלה מה למטה, ירושלים: כרמל, 2022, עמ' 62-76
^ כ" ץ, ג., & קידר, נ. (2012). Judaism from the Perspective of Secular Israeli Intellectuals/היהדות בעיני אינטלקטואלים ישראלים חילוניים. תרבות דמוקרטית, 93-152.
^ van Elk, M., & Naaman, L. (2021). Religious unbelief in israel: A replication study identifying and characterizing unbelievers using latent class analysis. The international journal for the psychology of religion, 31(2), 51-56.
^ ניתוח מורחב של הנתונים באתר מכון פיו
^ בסקר הקונגרס היהודי האמריקני ב-2019, 41% לא הזדהו עם אף זרם, 26% כרפורמים, 12% כקונסרבטיבים, 10% כאורתודוקסים, 6% כרקונסטרוקטיבים, ו-4% לא השיבו.
^ Keysar, Ariela. "The persistence of American Secular Judaism: Jewish millennials." Jewish Population and Identity. Springer, Cham, 2018. 85-97.