יה אלי וגואלי
|
יָהּ אֵלִי וְגוֹאֲלִי
אֶתְיַצְבָה לִקְרָאתֶךָ
הָיָה וְיִהְיֶה
הָיָה וְהֹוֶה
כָּל גּוֹי אַדְמָתֶךָ
וְתוֹדָה וְלָעוֹלָה וְלַמִּנְחָה
וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַשְּׁלָמִים
וְלַמִּלוּאִים כָּל קָרְבָּנֶךָ
זְכוֹר נִלְאָה
אֲשֶׁר נָשְׂאָה
וְהָשִׁיבָה לְאַדְמָתֶךָ
סֶלָה אֲהַלְלֶךָּ
בְּאַשְׁרֵי יוֹשְׁבֵי בֵיתֶךָ...
דַּק עַל דַּק
עַד אֵין נִבְדַק
וְלִתְבוּנָתוֹ אֵין חֵקֶר
הָאֵל נוֹרָא
בְּאַחַת סְקִירָה
בֵּין טוֹב לָרַע יְבַקֵּר
וְתוֹדָה... זְכוֹר ...
אֲדוֹן צְבָאוֹת
בְּרוֹב פְּלָאוֹת
חִבֵּר כָּל אָהֳלוֹ
בִּנְתִיבוֹת לֵב, [עוֹלָם[1]] לִבְלֵב
הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ
וְתוֹדָה... זְכוֹר...
|
|
|
יה אלי וגואלי הוא פיוט המושר בקהילות מנהג אשכנז המזרחי,[2] בשלוש הרגלים. הפיוט נאמר אחרי קריאת התורה, קודם אמירת 'אשרי יושבי ביתך', והוא משמש 'רשות' לתפילת המוסף.
מקור הפיוט ומחברו
מחבר הפיוט אינו ידוע, יש שכתבו שהאקרוסטיכון של הפיוט הוא 'יהודה'[3], בעקבות כך יש שייחסו את הפיוט לרבי יהודה הלוי, אך אחרים דחו השערה זו מאחר שהאקרוסטיכון של הפיוט הוא 'יהודא', ורבי יהודה הלוי היה חותם את שמו 'יהודה' עם האות ה"א בסוף השם, ולא באל"ף.
הפיוט מוזכר בהגהות לספר המנהגים של יצחק אייזיק מטירנא, שיצא לאור בוונציה בשנת ה'שכ"ו (1566). אך לא ידוע מידי מי יצאו הגהות אלה, ונראה שזמנם מאוחר מתקופת מחבר ספר המנהגים. הפיוט נדפס בסידור 'תפילות מכל השנה', דפוס קראקא שנת ה'של"ח (1578)[4].
מהות הפיוט ותוכנו
רבים התקשו בכוונתו של הפייטן, למה רמזו דבריו, ויש שכתבו בעקבות כך, שהפיוט מיוסד על פי הקבלה. אך אחרים טענו שהפיוט סובל משינויים רבים בעקבות הצנזורה ששלטה בה, ולכך קשה להבין כוונתו.
מנהגי אמירתו
כאמור פיוט זה נאמר בשלושת הרגלים קודם התחלת תפלת המוסף לפני אמירת ה'אשרי', והוא משמש כעין פתיחה ונטילת רשות. יש נוהגים שלא לומר את הפיוט בשבת, וכן בימים שבהם אומרים 'יזכור', אין נוהגים לאומרו. בטעם הדבר יש שכתבו מאחר שבימים אלה ישנו הפסק בין קריאת התורה למוסף ('יקום פורקן', ו'יזכור'), לא רצו להפסיק בפיוטים נוספים.
יש שטענו שהסיבה לכל דיני אי אמירתו, היא שהפיוט נתקן בחוץ לארץ, שבו נהוג יום טוב שני, ויש ימים מרובים שאפשר לאומרו, אבל בארץ ישראל שאין יום טוב שני, נוהגים לאומרו בכל חג, מלבד חגים שאומרים בהם יזכור[5].
שינויי נוסחאות
בחג הפסח יש שנהגו להשמיט את המילים 'ותודה' מאחר שאין מקריבים קרבן תודה בפסח[6] (וכפי שמטעם זה אין אומרים 'מזמור לתודה' בימי חול המועד פסח). אחרים דחו טענו זו מאחר שאף קרבן אשם אינו קרב ביום טוב, וכוונת הפייטן כפי הנראה הייתה על כל סוגי הקרבנות באופן כללי[7].
בחלק מהנוסחאות הגרסה היא "בנתיבות לב, עולם לבלב", אך בהרבה נוסחאות אחרות הנוסח הוא "בנתיבות לב, לבלב", וכך הוא בנוסח הנפוץ כיום.
בנוסח סידור השל"ה נדפס: "כל אדמתך", אך ברוב הדפוסים הנוסח הוא "כל גוי אדמתך".
לחנים
לחנים רבים נתחברו על פיוט זה, ואף נשתמרו לו כמה לחנים עתיקים בקהילות שונות.
בשנת 2008 חידש הזמר ניצן-חן רזאל לחן ששמע מהרב צפניה דרורי, אשר התוודע אליו במסגרת תפקידו כתחקירן באתר הזמנה לפיוט. לחן זה זכה אף לגרסאות כיסוי שונות, ביניהן של אפרת גוש, ואחרים.
לקריאה נוספת
- מוסף תורני, קולמוס - 105, תשע"ב, באתר אוצר החכמה
- פירוש על הפיוט מאת הרב אשר זאב ורנר, טעם זקנים, באתר היברובוקס
- סלה אהללך, פירוש על הפיוט 'יה אלי וגואלי', באתר היברובוקס
- יעקב ישראל סטל (עורך), הרב שמואל אשכנזי, אגרות שמואל, ירושלים תשפ"א, חלק ג, אגרת תתפט, עמ' 1465.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בנוסחאות המצויות כיום חסרה תיבה זו, אך היא מצויה בקצת מדפוסים הישנים.
- ^ הפיוט לא נתקבל כלל במנהג אשכנז המערבי, וגם בקצת קהלות אשכנז המזרחי כגון קהילת וויען לא נתקבל.
- ^ דניאל גולדשמידט, מחזור סוכות, עמ' 152.
- ^ בסוף חלק 'יוצרות'. יונה פרנקל בהקדמתו למחזור לסוכות, כתב שסידור השל"ה הוא המקום הראשון שנדפס פיוט זה, אך באמת הוא נדפס בסידור הנ"ל קודם, ולאחר מכן נדפס בסידור שער השמים (הידוע כ"סידור השל"ה" מפני שיש בו פירוש מאת בעל השל"ה, אבל מלבד הפירוש הזה אין קשר בין השל"ה ובין הסידור. מכל מקום, אין פירוש שם על הפיוט שלנו).
- ^ שלמה יהודה הירש, מרא דשמעתתא - עטרת יהושע, ירושלים, תשס"א, עמ' קכ"ח
- ^ כך כתב בלוח ארץ ישראל (בשחרית ליום א' של פסח) בשם הרב חיים ברלין.
- ^ הובא בספר 'שערי הפסח', להרב יהודה טשזנר.