עד אמצע המאה ה-19 נהגו אנשי המדע האירופאים לחלק את הידע לשני תחומים עיקריים. מדעי הרוח (שכללו גם את הפילוסופיה של הדת) ומדעי הטבע. מדעי הטבע נחלקו לידיעת הטבע שעסקה בתיאור הטבע ופילוסופיית הטבע שעסקה בחקר הטבע בצורה ניסויית. במונחים מודרניים ניתן להשוות בצורה גסה את ידיעת הטבע לביולוגיה וגאולוגיה ואת פילוסופיית הטבע לכימיה ופיזיקה. שני התחומים היו קשורים אחד לשני ולכן לרוב הפרסומים המדעיים נקראו על ידי אנשי מדע משני התחומים והמפגשים המדעיים היו לעיתים משותפים.
חוקרי הטבע נהגו לצאת למסעות ברחבי העולם בחיפוש אחר צמחים ובעלי חיים שאינם ידועים למדע. מסעות אלו תרמו בצורה ניכרת גם להכרת העולם ולרוב חוקרי טבע מפורסמים ידועים גם כמגלי ארצות והיו הראשונים לתיאור אזורים טרופיים באמזונאס ואפריקה. אחד מחוקרי הטבע המפורסמים ביותר היה צ'ארלס דרווין ואחד מהראשונים שביקרו בארץ ישראל הוא פרדריק הסלקוויסט.