PROFILPELAJAR.COM

יאן סנלינק
Jan Snellinck
לידה	1548?; מכלן, בלגיה
פטירה	1 באוקטובר 1638 (בגיל 90 בערך); אנטוורפן, ארצות השפלה הספרדיות
זרם באמנות	בארוק
צאצאים	Jan Snellinck II

יאן סנלינק (בהולנדית: Jan Snellinck;‏ מכלן, בערך 1548 – אנטוורפן, 1 באוקטובר 1638)^[1]^[2] היה צייר פלמי, צייר ומעצב שטיחי קיר, הדפסים וציורי קיר. הוא ידוע ביצירות המזבח הגדולות שלו והוכר גם כצייר קרבות מוביל בתקופתו. סנלינק היה פעיל כסוחר וכאספן אמנות.^[3]^[4]

ביוגרפיה

יאן סנלינק נולד במכלן כבן של דניאל סנלינק הראשון, צייר, וקורנליה ורהולסט.^[5] אמו הגיעה ממשפחה של אמנים מבוססים במכלן. אביה ודודים רבים שלה היו ציירים. אחותה מייקן ורהולסט התחתנה עם הצייר פיטר קוקה ואן אלסט והייתה חמותו של פיטר ברויגל האב.^[6] אחות אחרת אליזבת נישאה לבעל בית דפוס המפרסם הוברטוס גולציוס.^[7]

יאן סנלינק שמר על קשר הדוק עם משפחת ברויגל והיה עד בחתונותיהם של פיטר ברויגל הצעיר בשנת 1588 ושל יאן ברויגל האב בשנת 1599. הוא נכח גם בסעודה שנערכה עם שובו של ברויגל האב, משהות באיטליה.^[8]

סנלינק למד אצל אביו את השימוש בצבעי מים.^[9] הוא המיר דתו לאמונה הקלוויניסטית אך חזר לקתוליות לאחר שהספרדים קיבלו את פלנדריה מחדש.^[10]

בשנת 1574 היה סנלינק באנטוורפן, שם התחתן להלנה דה יוד, בתו של בעל בית הדפוס ג'רארד דה יודה. לזוג נולדו שלושה בנים - דניאל, ג'רארד ויאן, שהתאמנו כולם אצל אביהם כציירים.^[11]^[12] נכד בשם קורנליוס ונכד גדול בשם יאן היו גם הם ציירים ברוטרדם.^[13] אשתו הראשונה נפטרה ב-12 בספטמבר 1581. הוא התחתן בשנית בשנת 1586 לפולינה קויפרס, שהייתה קרובת משפחה (ייתכן שאחותה) של אמו של אנתוני ואן דייק. לזוג נולדו 10 ילדים מתוכם שלושה בנים הפכו לציירים.^[11]

סנלינק הפך לחבר בגילדת לוקאס הקדוש באנטוורפן בשנת 1577.במהלך שנותיו הראשונות באנטוורפן סנלינק סמך יותר על המסחר באמנות, מאשר על ציוריו כדי להתפרנס. בשנת 1577 קיבל את תלמידו הראשון והבא אחריו הגיע רק אחרי חמש שנים. מבין 16 התלמידים שקיבל במהלך הקריירה הארוכה מאוד, רק אברהם יאנסנס יעשה לעצמו שם.^[14]

סנלינק ביסס בהדרגה מוניטין כפי שמעידים העבודות שקיבל מפיטר ארנסט הראשון פון מנספלד-ורדורט, מפקד צבא ספרדי ממוצא גרמני ומושל הולנד הספרדית בין השנים 1592–1594, ומהארכידוכסים אלברכט ואיזבלה, אשר היו גם מושלים של הולנד הספרדית משנת 1598 עד 1621.^[9] ייתכן כי מינויו לצייר בתי הארכידוכסים היה קשור לעבודותיו מטעם ממשלת אנטוורפן לייצור קבוצה של שבע עבודות שטיח, אשר אמורות לשמש כקישוטים לרגל הכניסה לאנטוורפן של הארכידוכסים אלברט ואיזבלה קלרה כמושלים החדשים של הולנד הספרדית ב-10 בדצמבר 1599.

השטיחים יחד עם הציורים שצוירו על ידי סנלינק הועברו אחר כך לארכידוכסים.^[11]^[15]^[16] השטיחים נמסרו על ידי הארכידוכס אלברט למלך פיליפ השלישי לפני 1621 או נשלחו למלך פיליפ הרביעי לאחר מותה של הארכדוכסית איזבלה בשנת 1633. הם נשארו באוסף השטיחים המלכותי.^[15] סנלינק קיבל גם תמורה עבור יצירות מזבח באנטוורפן, מכלן ואודנארדה.

יאן סנלינק נפטר ב-1 באוקטובר 1638 באנטוורפן. אשתו נפטרה כעבור חמישה ימים.^[11] יאן סנלינק הותיר אוסף אמנות נרחב. ציור בראשית המאה ה-17 המתאר אוסף אמנות או גלריה לאמנות זוהה על ידי היסטוריון האמנות, סימון ספת-הולטרוף, כמייצג את גלריית האמנות או את אוספו של יאן סנלינק. הזיהוי נעשה על בסיס הדמיון המשוער בין דמויות מסוימות באוסף ודיוקנאות של אנשים ידועים. דעה אחרת טוענת שציור זה אינו מתאר את האוסף של סנלינק אלא הוא תיאור דמיוני של אוסף אמנות.^[17]

יצירתו

יאן סנלינק ידוע בנופיו, ביצירותיו הדתיות והאלגוריות. נושאיו הדתיים הם לרוב סצנות צליבה. סנלינק צייר גם סצנות קרב.^[2]^[18] הוא היה פעיל גם כצייר רישומים ומעצב הדפסים.^[19]

סנלינק תואר על ידי היסטוריון האמנות קארל ואן מנדר כצייר קרבות והיה אפוא האמן המלחמתי הפלמי הראשון.^[2]^[11] תשעה ציורים של מצור מאת יאן סנלינק נרשמו באוסף חואן דה הכוז בשנת 1687. עם זאת, מעט מאוד ידוע על עבודתו בתחום זה.^[18] כמו רבים מחבריו הציירים ממכלן, סנלינק צייר לעיתים קרובות בצבעי מים וזו אולי הסיבה שמעט מיצירותיו השתמרו.^[11]

ציור של נגנים רעולי פנים בעיר איטלקית בנשף מסכות, וציור של חבורה אריסטוקרטית של גברים ונשים הלבושים באלגנטיות, מאזינים ורוקדים לצלילי מוזיקת צ'מבלו, מראים היבט נוסף ביצירתו.^[18] נושא זה של חבורות אלגנטיות נוצר באמנות הפלמית על ידי בני משפחת האמנים פרנקן כמו הירונימוס פרנקן הראשון.^[20]

ידוע כי סנלינק צייר את הרישומים למספר ערכות שטיחים שנארגו בפלנדריה. הוא עבד על מערכת של שבע עבודות שטיחים שהוזמנו על ידי העיר אנטוורפן לשמש כקישוטים בחגיגות במהלך כניסתם של הדוכסים אלברט ואיזבלה קלרה אוג'ניה לעיר ב־10 בדצמבר 1599. השטיחים יחד עם הרישומים הועברו לארכידוכסים לאחר האירוע.^[11]^[15]^[16] בעוד השטיחים, שהסתיימו אחר כך, הועברו לאוסף המלכותי בספרד, הרישומים נשארו בבריסל ושם נהרסו בשריפה או אבדו.

סדרת השטיחים המכונה "קרבות הארכידוכס אלברט" שמתארת את ההצלחות הצבאיות של הארכידוכס אלברט בקאלה, ארדרס והולסט. העיצובים נעשו על ידי אוטו ואן פן בזמן שסנלינק צייר את הרישומים בגודל מלא. השטיחים נארגו בבית המלאכה של מרטן ריימבוץ הצעיר בבריסל בתקופה 1597 עד 1599.

הפאנל המרכזי של כל שטיח קיר מתאר פעולה צבאית הכוללת דיוקנאות של כמה ממנהיגי הצבא המעורבים בפעולה. גבולות כל שטיח קיר מעוטרים בגביעי מלחמה, כפות ניצחון, ואילו פינות השטיח מעוטרות בראשי מדוזה.^[15]

העיצובים של סנלינק שימשו בפרסומים שונים, חלקם פורסמו על ידי חותנו ג'רארד דה ג'וד, מו"ל בולט בתקופתו. אחד הפרסומים הללו היה התנ"ך המאויר Thesaurus veteris et novi Testamenti שפרסם ג'רארד דה ג'וד בשנת 1585. ההדפסים עוצבו על ידי לפחות 14 אמנים פלמיים, בהם מרטן דה פוס, קריספין ואן דן ברוק, פיטר ואן דר בורכט הזקן ומרטן ואן קליב. ליאן סנלינק יוחס העיצוב של כ-50 הדפסים בתנ"ך המצויר הזה. דה ג'וד השתמש עבור התזאורוס, במידה רבה על הדפסים קיימים והזמין ככל הנראה עיצובים חסרים מחותנו סנלינק. סנלינק סיפק גם את העיצובים לספר - פרבוס מונדוס (העולם הקטן) מאת לורניוס הכטנוס. ספר זה ראה אור על ידי ג'רארד דה ג'וד בשנת 1579.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יאן סנלינק בוויקישיתוף

הערות שוליים

^ Hans Snellinck, Joan Snellinck, Hans Snellinx, Jan Snellinx, Joan Snellinx שמות אלטרנטיביים שנקרא בהם.
^ ¹ ² ³ Jan Snellinck at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
^ Reginald Howard Wilenski, Flemish Painters: 1430-1830, Viking Press, 1960, p. 654
^ Jan Gimblet, Nieuwen verlichter der konst-schilders, vernissers, vergulders en marmelaers, en alle andere liefhebbers dezer lofbaere konsten, Philippe Gimblet en gebroeders, 1788 (in Dutch)
^ Daniël Snellinck I at Ecartico (in Dutch)
^ Georges Onclincx, A propos d'un dessin-message du Louvre, Un peintre devant son chevalet: Pierre Bruegel l'Ancien, ses enfants et son oncle (par alliance) Merten Verhuist de Malines, In: Revue belge de philologie et d'histoire Année, 1989, Volume 67, Numéro 2, pp. 272-282 (in French)
^ W. Le Loup. "Goltzius, Hubertus." Grove Art Online. Oxford Art Online. Oxford University Press. Web. 18 October 2017
^ an Op De Beeck, De Turkse manieren van een artistieke dame /Les manières turques d'une dame artistique / The Turkish Manners of an Artistic Lady, Exhibition Catalogue Mechelen: Museum Het Zotte Kunstkabinet, Centrum voor oude kunst 't Vliegend Peert, 2005, pp. 11, 97 (in Dutch)
^ ¹ ² schilderijeninventaris van het sterfhuis van Jan Snellinck (1549–1638)’, in: Jaarboek Koninklijk Museum voor Schone Kunsten Antwerpen (1976), p. 245–268 (in Dutch)
^ David van der Linden, Coping with crisis. Career strategies of Antwerp painters after 1585 in: De zeventiende eeuw. Cultuur in de Nederlanden in interdisciplinair perspectief, 31(1), 18–54 (in Dutch)
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Frans Jozef Peter Van den Branden, Geschiedenis der Antwerpsche schilderschool, Antwerpen, 1883, p. 431-439 (in Dutch)
^ Robin Blake, Anthony Van Dyck, Ivan R. Dee, 16 Feb. 2009
^ Jan Snellinck (II) at the Netherlands Institute for Art History (in Dutch)
^ Ph. Rombouts and Th. van Lerius, De liggeren en andere historische archieven der Antwerpsche sint Lucasgilde Volume 1, Antwerp, 1864, pp. 266, 299 (in Dutch)
^ ¹ ² ³ ⁴ Tapestry in the Baroque: Threads of Splendor at the Metropolitan Museum
^ ¹ ² Triumphs and battles of Archduke Albert Series at Flemish tapestries in Spain
^ Marr, Alexander (2010) 'The Flemish 'Pictures of Collections' Genre: An Overview', Intellectual History Review, 20: 1, 5 — 25
^ ¹ ² ³ Jan Snellinck (I), The Battle of Moncontour, 30 October 1569 at Christie's
^ Hans Mielke, Antwerpener Graphik in der 2. Hälfte des 16. Jahrhunderts: Der Thesaurus veteris et novi Testamenti des Gerard de Jode (1585) und seine Künstler, Zeitschrift für Kunstgeschichte, 38. Bd., H. 1 (1975), pp. 29-83 (in German)
^ Ursula Härting. "Francken." Grove Art Online. Oxford Art Online, Oxford University Press. Web. 7 November 2017