PROFILPELAJAR.COM

טלסה
**Tulsa**
סמל טלסה סמל טלסה	דגל טלסה דגל טלסה
	קו הרקיע של טלסה בלילה
מדינה	ארצות הברית
מדינה	אוקלהומה
מחוז	טלסה
ראש העיר	ג'יי. טי. בונום
תאריך ייסוד	18 בינואר 1836
שטח	483.80 קמ"ר
גובה	194 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	413,066 (1 באפריל 2020)
‑ במטרופולין	905,755 (2007)
‑ צפיפות	819.91 נפש לקמ"ר (2007)
קואורדינטות	36°07′53″N 95°56′14″W / 36.131388888889°N 95.937222222222°W
אזור זמן	UTC -6
	https://www.cityoftulsa.org/
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת ארצות הברית רגילה) וושינגטון ניו יורק לוס אנג'לס שיקגו סן פרנסיסקו אטלנטה דאלאס יוסטון בוסטון סיאטל מיאמי ה; א; ט; ל; נ; ט; י; ה; ש; ק; ט; מפרץ; מקסיקו; קנדה מקסיקו איי; בהאמה; טלסה

טַלסה (באנגלית: Tulsa; בעברית נפוץ גם הכתיב טולסה) היא העיר השנייה בגודלה במדינת אוקלהומה, וה-45 בגודלה בארצות הברית. נכון למפקד האוכלוסין של שנת 2020, בעיר מתגוררים 413,066 תושבים^[1]. העיר היא העיקרית באזור המטרופוליטני של טלסה שבו מתגוררים 1,015,331 תושבים^[2]. העיר משמשת כמושב מחוז טלסה, המחוז המאוכלס ביותר במדינת אוקלהומה.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

היסטוריה מוקדמת

אזור טלסה יושב לראשונה בין השנים 1828 ל-1836 על ידי זרוע של השבט המוסקוגי הידוע גם בשם קריק (אנ'), וכמעט כל שטחה של מזרח טולסה נמצא עדיין בתחום שלטונו של השבט הזה, ומוגדר כשמורת אינדיאנים אמריקאית^[3] לעניין זה, בשנת 2020, בית המשפט העליון של ארצות הברית קבע שאותו חלק של מזרח טולסה, ושטחים נרחבים נוספים במזרחה של מדינת אוקלהומה, הם טריטוריה אינדיאנית בקטגוריה של מדינה אינדיאנית, מה שמעצב מחדש חלק גדול מתחום השיפוט המשפטי באזור. חלק זה של שהועבר לשליטה אינדיאנית ולשיטת המשפט שלה, מונה 1.4 מיליון נפש, מהם 400,000 בעיר טלסה עצמה. קהילות השבטים מוסקוגי (קריק), צ'רוקי, צ'יקסאו (אנ'), צ'וקטאו (אנ') וסמינול (אנ') בירכו על ההחלטה לאחר מאבק ממושך לטובת החלטה שכזו^[4].

הטבח של שנת 1921

בתחילת המאה ה-20, טולסה הייתה ביתם של קהילת "וול סטריט השחור" במחוז גרינווד של העיר (אנ'), אחת הקהילות השחורות המשגשגות ביותר בארצות הברית באותה תקופה^[5]. שם בוצע הטבח בטלסה שנודע כ"אירוע האלימות הגזעי החמור ביותר בהיסטוריה האמריקאית"^[6], שבו המון של טולסאנים לבנים הרגו טולסאנים שחורים, בזזו ושדדו אותם, ושרפו בתים ועסקים^[5]. הטבח שנמשך 16 שעות והתחיל ב-31 במאי 1921, הסתיים רק למחרת כאשר אנשי המשמר הלאומי הובאו על ידי המושל. דיווח רשמי טען מאוחר יותר כי 23 שחורים ו-16 אזרחים לבנים נהרגו, אך הערכות אחרות מצביעות על כך שעד 300 אנשים מתו, רובם שחורים למעלה מ-800 איש אושפזו בבתי חולים מקומיים עם פציעות, וכ-1,000 שחורים נותרו ללא קורת גג כאשר 35 גושי עיר, המורכבים מ-1,256 בתי מגורים, נהרסו בשריפה. נזק לרכוש נאמד ב-1.8 מיליון דולר^[7]. המאמצים להשיג פיצויים לניצולי האלימות לא צלחו, אך האירועים נבחנו מחדש על ידי העיר והמדינה בתחילת המאה ה-21, מתוך הכרה במעשים הנוראים שהתרחשו ^[8].

המאה ה-20

ב-1925, איש עסקים טולסני בשם סיירוס אייברי (אנ'), הידוע כ"אבי כביש 66",[24] החל את מסע הפרסום שלו ליצירת כביש המקשר בין שיקגו ללוס אנג'לס על ידי הקמת איגוד כביש 66 של ארצות הברית בטולסה, שזיכה את העיר בכינוי " מקום הולדתו של כביש 66"^[9]. לאחר השלמתו, כביש 66 של ארצות הברית מילא תפקיד חשוב בפיתוחה של טולסה שכן העיר שימשה כתחנת מנוחה פופולרית למטיילים.

בהתאם לתוכנית האב לפיתוח טלסה, בוצעו בניית פארקים, כנסיות, מוזיאונים, גני ורדים וכן שיפור תשתיות והגברת הפרסום הלאומי^[10]. סכר ספאווינאו (אנ'), שבנייתו הושלמה בשנת 1924 כדי לספק את צורכי המים של העיר, נחשב לאחד ממיזמי העבודות הציבוריות הגדולות של התקופה^[11].

המיתון הלאומי בתחילת שנות ה-80 השפיע רבות על כלכלת העיר בשנת 1982 (אנ'), כאשר אזורים בטקסס ואוקלהומה התלויים מאוד בנפט סבלו מהצניחה החופשית במחירים עקב שפע, ויציאה המונית של תעשיות נפט.[27] טולסה, התלויה במידה רבה בתעשיית הנפט, הייתה אחת הערים שנפגעו הקשה ביותר עקב ירידת מחירי הנפט^[12]. עד 1992, כלכלת המדינה התאוששה במלואה, אך מנהיגי העיר פעלו להתרחבות למגזרים שאינם קשורים לנפט ולאנרגיה^[12].

מנהרות טלסה

לטולסה יש מערך מנהרות תת-קרקעיות להולכי רגל מתחת למלון מאיו (אנ') המפורסם של טולסה - מנהרת הזיכרון של מייסד טולסה. מנהרה זו משמשת בדרך כלל את עובדי מרכז העיר טולסה כדי להגיע מבניין אחד למשנהו. המנהרה פתוחה גם לציבור ומהווה אטרקציה לתיירים.

מדובר בכארבעים קילומטרים של מנהרות נטושות מתחת למרכז העיר טולסה. חלקים רבים של העיר התחתית של טולסה נבנו סביב המנהרות הללו והן שימשו לאורך השנים למטרות שונות כמו: קו חשמלית תת-קרקעי, ביוב, מיגון מפני סערה ומקום לאחסון קרח. חברת הרכבת התחתית של טולסה החלה לבנות את מנהרות החשמליות בשנת 1898. החברה נקנתה על ידי חברת החשמל של טולסה בשנת 1901, שהשלימה את הפרויקט^[13].

המנהרות משתרעות מצומת הרחוב השישי עם שדרות שאיין (אנ') עד לצומת הרחוב הראשון עם שדרות פאוריה. מפברואר 1920 עד ינואר 1921 המינהרה שימשה את חברת טולסה המהירה שהפעילה מערכת עגלות תת-קרקעית שם^[14].

הן נבנו בתחילה כמערכת של מנהרות תת-קרקעיות סודיות כדי לחבר בין רבים מגורדי השחקים המוקדמים של טלסה. מערכת המנהרות תוכננה בהתחלה למטענים ותעבורה כמתואר לעייל, אך עד מהרה הפכה לדרך מהירה של אילי ההון מתעשיית הנפט, וכהגנה עליהם מפני סכנה לאור התגברות מעשי פשע כנגד אילי הון, בשנות ה-20 וה-30, באזור שיקגו על ידי כנופיות מאפיה שונות^[15]. אלא שמתברר שלא רק הנמלטים מן הפשע מצאו מקלט במנהרות אלה, אל גם בוני וקלייד וג'ון דילינג'ר, השתמשו במנהרות של טולסה כמקום מסתור לאחר ששדדו בנקים במערב התיכון^[14].

הרחבת המנהרות לצורך מילוט החלה בשנת 1929, כאשר אחד מעשירי העיר המובהקים וויט פיליפס (אנ') בנה מנהרה תת-קרקעית באורך 80 רגל בין בניין פילקייד (אנ') למגדל פיל ששניהם היו בבעלותו. חברת הנפט שנודעה ברשת תחנות הדלק פיליפס 66 (אנ'), התאחדה בשנת 2000 עם חברת הדלק שברון (אנ')^[15].

בסך הכל הקטע שהתווסף למנהרות טולסה לשימוש כמילוט מחבר בין שמונה בניינים, שלושה חניונים, מלון ברמה עולמית, ומספר רב של בתי קפה ועסקים קטנים. אפשר לעבור מהרחוב החמישי עם שדרת בוסטון למפגש הרחובות מיין והרחוב הראשון תוך שהייה כל הזמן במנהרות אלה. שישה בניינים נוספים מוברים לשאר מערכת המינהרות של טולסה^[15].

המאה ה-21

השכלה גבוהה

בעיר הקמפוס השני בגודלו באוקלהומה של אוניברסיטת אוקלהומה, והוא נקרא על שם משפחת שוסטרמן ונקרא מרכז שוסטרמן^[16]. ברם המכון הראשון להשכלה גבוהה אשר במוסקוגי (אנ'), הסמוכה לטלסה, הנרי קנדל קולג' העניק בשנת 1898 את התואר העל תיכוני הראשון במדינת אוקלהומה^[17]. מכללה זו עברה ממוסקוגי לטולסה בשנת 1907. בשנת 1920 התמזגה המכללה עם מכללת מקפארלין שהפכה לאוניברסיטת טולסה (בקיצור TU)^[18].