PROFILPELAJAR.COM

טל דקל
לידה	1 בפברואר 1968 (בת 56); ארצות הברית
מדינה	ישראל
מעסיק	אוניברסיטת תל אביב
	tdekel.wix.com/gender

פרופסור טל דקל (נולדה ב-1 בפברואר 1968) היא חוקרת והיסטוריונית של האמנות. מחקריה עוסקים בהיבטים של אמנות מודרנית ועכשווית בישראל ומחוצה לה.

ביוגרפיה

דקל נולדה בארצות הברית ועברה עם הוריה לישראל בגיל שנתיים. סבתה של דקל, חיה אוסטר, הייתה לוחמת אצ"ל ואחות בקופת חולים לאומית. על שמה קרוי רחוב ברמת גן. אביה, ד"ר אריאל אוסטר, הוא פסיכולוג תעשייתי ויועץ ארגוני. אמה, אווה אוסטר-לינד, הייתה אזרחית שוודית ונחשבת לטייסת המסוק הראשונה בישראל.^[1]

דקל בוגרת ומוסמכת החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב עם מעבר למסלול ישיר לדוקטורט. עבודת הדוקטורט שלה, שנכתבה בשנים 1999–2003 בהנחיית פרופסור נורית כנען-קדר ופרופ' אהובה בלקין, הייתה בנושא "אמנות ופמיניזמים בשנות השבעים: ייצוגי גוף ודיכוטומית הגוף הנשי/הגוף האימהי".

בשנים 1996–1997 שימשה כאוצרת אוסף .O.R.S של דורון סבג. מאז אצרה דקל תערוכות נוספות בנושאים הקשורים לתחומי המחקר שלה, למשל תערוכה ראשונה מסוגה של מהגרי ומהגרות עבודה שיוצרים אמנות בישראל.^[2]

דקל עמיתת הוראה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב מאז הקמתה ב-2001 והיא היועצת של מסלול התמחות באומנויות בתוכנית זו. היא גם משמשת עמיתת הוראה^[3] בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב מאז 2010, הייתה ממקימות מסלול ההתמחות באמנות ישראלית בחוג, וגם משמשת בתפקיד ראש (משותף) של ועדת ההיגוי ללימודי אמנות ישראלית בחוג. בשנת 2015 נבחרה לעמוד בראש הפורום ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, בו היא חברה שנים רבות. בנוסף, הרצתה דקל בשנקר, בהמכללה האקדמית בית ברל ועוד. בשנת 2017 נבחרה לשמש כראש התוכנית ללימודי אוריינות חזותית, לימודי תואר שני (M.Ed), במכללת סמינר הקיבוצים, והיא משמשת גם כראש המסלול ללימודי אוצרות במכללה זו.

מאז שנת 2012 דקל חברת מערכת בכתב העת "מגדר – כתב עת אקדמי רב-תחומי למגדר ופמיניזם",^[4] שיוצא לאור על ידי האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר בישראל. בשנת 2013 - זכתה דקל בפרס The DeRoy Testamentary Foundation Medal of Excellence in Education,^[5] שניתן על ידי NCJW עבור^{[דרושה הבהרה]} עבודתן של נשים ישראליות משפיעות. דקל קיבלה את הפרס בזכות הצטיינות בהוראה באקדמיה, העצמה של סטודנטים וסטודנטיות והעברת ידע אינטרדיסציפלינרי אודות אמנות, מגדר ותאוריות תרבות. דקל קיבלה את פרס קרן גולדברג (סן דייגו) לכתב יד עיוני מקורי לשנת תשע"ז-2017, מטעם האוניברסיטה הפתוחה.^[6]

דקל חברה בארגונים אקדמיים שעוסקים באמנות ומגדר. בשנת 2015 השתתפה בהקמת העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, הפועלת בחסות החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, ושימשה בו כחברת הנהלה עד לתחילת 2018, אז הפכה ליו"ר העמותה. היא גם חברת הנהלה בתנועת "אחותי - למען נשים בישראל", בה היא פעילה משנת 2010.^[7] היא משתתפת ביוזמה "1325 – נשים מנהיגות לשלום וביטחון", שמטרתה יצירה והטמעה של תוכנית פעולה כוללת ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם בפעילות השוטפת של כל משרדי הממשלה בישראל.^[8]^[9]

ב-2015 שהתה באוניברסיטת מרילנד במסגרת לימודי פוסט-דוקטורט בלימודי ישראל.

ב-2024 קבלה דרגת פרופסור חבר ממכללת סמינר הקיבוצים.

דקל היא אם לשניים.

מחקריה

דקל מתמקדת בנושאים של תרבות חזותית ומנתחת את הקשרים המתקיימים בינה לבין מגדר, לאום, גזע ומעמד כלכלי, באמצעות כלי השיח של פוליטיקת זהויות, פוסט-קולוניאליזם וטרנס-לאומיות. מחקריה מהשנים האחרונות מתמקדים בסוגיות של הגירה בעידן הגלובליזציה, באמצעות ניתוח מקרי בוחן של נשים שעלו והיגרו לישראל מברית המועצות לשעבר, מהפיליפינים ומאתיופיה.

בספרה (מ)מוגדרות – אמנות והגות פמיניסטית^[10] בהוצאת הקיבוץ המאוחד/סדרת קו אדום לאמנות (2011), שראה אור גם באנגלית,^[11] דקל סוקרת את האמנות הפמיניסטית החלוצית בארצות-הברית של אמצע המאה העשרים, אשר נוצרה בהשפעתן של מהפכות חברתיות כמו התנועה לשחרור האישה, ההיפים והשחרור המיני, תנועות ההתנגדות למעורבות ארצות הברית בווייטנאם והתנועות לזכויות האפרו-אמריקנים, הומוסקסואלים והלסביות ומיעוטים נוספים.^[12]

הספר נשים והגירה – אמנות ומגדר בעידן טרנס לאומי^[13] בהוצאת רסלינג / הסדרה לאמנויות (2013), שיצא גם הוא באנגלית, בגרסה שונה מורחבת. גם הוא ספר חלוצי בנושא.^[^{דרוש מקור]} בספר זה דקל בודקת את אתגרי ההגירה העומדים בפני נשים אשר הגיעו לישראל, דרך יצירות אמנות של נשים שהגיעו מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה ומהפיליפינים מאז שנות התשעים של המאה העשרים, אשר מתמודדות עם נושאים כגון חינוך, זהות דתית, זהות לאומית ותעסוקה ועם היבטים של זהות מגדרית, אימהוּת, מישטור הגוף הנשי ואלימות מינית.^[14]

בספר נשים וזִקנה - מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל^[15] מציגה דקל כיצד חושפת האמנות תפיסות חברתיות מוטות על נשים זקנות. הדיון בספר נשען על שדות ידע של אמנות, מגדר, גרונטולוגיה וסוציולוגיה. לדברי דקל, נשים זקנות מושפעות מהצטלבות של שני סוגי אפליה – גילנות ומיננות. היא עוסקת במצבי דיכוי והדרה שנשים זקנות נתקלות בהם. פרקי הספר נעים מן החברתי והפוליטי אל הפרטי והאישי: מעמד כלכלי, סביבה ומרחב, זִקנה במדינה רב-תרבותית, משפחה ויחסים בין הדורות, בריאות וחולי והיחס לגוף המזדקן, עירום ומיניות ודימויים של ייצוג עצמי. כך מתארת דקל בראיון בהארץ^[16] את הייצוג העצמי: "אפשר למצוא כיום דימויים של עירום נשי זקן לא ממושטר לפי מודל היופי", היא אומרת. "עירום שהוא חופשי, טבעי, פרוע ופתוח למבט וניזון מעמדה פמיניסטית ואלטרנטיבית. אמניות כדוגמת חוה ראוכר, איריס שטרן לוי, רות שלוס, אורה ראובן, נחמה גולן ומיכל זהבי מכניסות טריז בגלגלי המכניזם המוחק ומנכיחות באופן פוליטי נשים זקנות, מיניות ועירום נשי". הסיכום מציע תובנות על פוליטיקת הנִראות של זקנה ומגדר ומדגיש את חשיבותה של האמנות ואת כוחה לשמש כלי אקטיביסטי לשינוי חברתי. הספר זכה בפרס קרן גולדברג לכתבי יד מצטיינים. בראיון סיפרה טל שבחרה יצירות שהן ביקורתיות, לעומתיות ואקטיביסטיות ושל אמניות נשים בלבד.^[17]

במאמריה דקל עוסקת באמניות ואמנים שונים שפעלו בארץ, ובבעיות של הגירה בעידן הגלובליזציה ובאמניות שהיגרו ארצה מארצות שונות, למשל מרוסיה הקומוניסטית או מאתיופיה. דקל גם כותבת בהרחבה על נושאים של פוליטיקה פמיניסטית באמצעות מתודולוגיה השוואתית, כשהיא בוחנת את האמנות הנעשית בארצות הברית ובאירופה ועומדת על הדמיון ועל ההבדלים המתקיימים בה אל מול אמנות שנעשית בישראל.

רשימת פרסומים

ספרים בעברית

טל דקל, (מ)מוגדרות – אמנות והגות פמיניסטית, רמת גן: הוצאת הקיבוץ המאוחד/קו אדום, 2011.
טל דקל, נשים והגירה – אמנות ומגדר בעידן טרנס לאומי, תל אביב: רסלינג, 2013.
טל דקל, נשים וזִקנה - מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל, רעננה, למדא עיון - הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, 2020.

ספרים באנגלית

.Tal Dekel, Gendered – Art and Feminist Theory, Newcastle: Cambridge Scholars Publishing, 2013
.Tal Dekel, Transnational Identities – Women, Art and Migration in Contemporary Israel, Detroit: Wayne State University Press

מאמרים

"לחם ואמנות: יכולת ההתפרנסות בכבוד של אמניות מקבוצות חברתיות שונות בישראל", גילוי דעת – כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות, גיליון 8, 2015 (עמ' 39–65).
"סוגיות של אתניות ומגדר בייצוג עצמי: אמניות מזרחיות אחרי 'תור הזהב של הצילום' בישראל", בתוך: ק' עלון (עורכת), אופ-פוטו – הצד האחורי של הצילום הישראלי, 2017 (עמ' 205–225), תל אביב: גמא.
"סוגיות של הגירה ומגדר – נשים ישראליות-אתיופיות בשדה האמנות והתרבות", בתוך: ע' אלפנדרי (עורכת), תודעה בין משבר להתעצמות – כתיבה אינטרדיציפלינרית על נשים ומגדר, 2017 (עמ' 193–229), רמת גן: מגדרים והקיבוץ המאוחד.

Breaking the Pattern and Creating New Paths: Feminist Mizrahi Women Artists in Israel, Revista de História da Arte, vol. 12, 2015 (pp. 93-105).
In Search of Transnational Jewish Art: Immigrant Women Artists from the Former Soviet Union in Contemporary Israel, Modern Jewish Studies Journal, vol. 15 (no. 1), 2016 (pp. 109-130).
Welcome Home? Israeli-Ethiopian women artists and questions of citizenship and cultural belonging, Third Text – Critical Perspectives on Contemporary Art and Culture, vol. 29 (no. 4-5), 2016 (pp. 310-325).