כתבים בשפה התגלו לראשונה ב-1907 על ידי הארכאולוגאורל שטיין באתר מערות מוגאו. הכתבים שנמצאו כתובים בכתב הבראהמי, שהגיע לאזור אגן טארים מצפון הודו במאה הראשונה לאחר הספירה. רובם המכריע של הכתבים היו תרגומים של טקסטים בודהיסטים מסנסקריט, לעיתים בטקסט דו-לשוני שהקל מאוד על הפענוח. השפה זוהתה כשפה הודו-אירופית על ידי הבלשן פרידריך מילר (Friedrich W. K. Müller), שאף העניק לה את שמה. בשנת 1908 פורסם בברלין הספר Tocharisch, die Sprache der Indo skythen ("טוכארית, לשונם של ההודו-סקיתים") על ידי אמיל זיג ווילהלם זיגלינג (Emil Sieg, Wilhelm Siegling), שהיווה תיאור מקיף ראשון שלה וכלל הנחות מפליגות וחסרות ביסוס ביחס למקור העם שדיבר בה.
