מוחמד טאהר מוסטפא אל-חוסייני (בערבית: محمد طاهر مصطفى طاهر الحسيني, תעתיק מדויק: מחמד טאהר מצטפא טאהר אלחסיני, 1842 – 1908), שנודע בכינויו טאהר אפנדי, היה המופתי של ירושלים לאורך שנים ארוכות בשלהי התקופה העות'מאנית.
טאהר אל-חוסייני נולד בירושלים, בן למשפחת חוסייני המכובדת שבאותה תקופה החלה לצבור מעמד ורכוש תחת השלטון העות'מאני.
הוא היה הטאהר השני בענף ה"טאהרי" של משפחת אל-חוסייני: בנו של מוסטפא, נכדו של חוסיין ונינו של טאהר הראשון.[1]
טאהר אל-חוסייני מונה בידי השלטון העות'מאני לתפקיד המופתי של ירושלים בשנת 1869.[2] כמו כן היה הקאדי של בית הדין השרעי. לאורך שנות כהונתו נאבק בעלייה ובהתיישבות היהודית בארץ ישראל, והפעיל את השפעתו על השלטונות העות'מאניים בדרישה לגרש את המתיישבים היהודיים המנסים לרכוש אדמות או לפחות להציק להם. ב-1897 הועמד בראש ועדת נכבדים ערביים שבחנה בקשות למכירת אדמות ליהודים, ובפועל עצר מכירת קרקעות בסביבת ירושלים לידיים יהודיות למשך שנים אחדות.
עם זאת, הוא נזכר ברשימה שנערכה בתנועה הציונית ב-5 בינואר 1937, הכוללת עשרות נכבדים ערבים שמכרו קרקעות ליהודים.[3]
אל-חוסייני מילא את תפקיד המופתי עד מותו ב-1908. לטאהר היו שתי נשים: מחבובה ילדה לו שבע בנות ובן אחד, כאמל; זיינב ילדה לו שני בנים, פח'רי ואמין.[4] כאמל אל-חוסייני ירש את התפקיד עם מות אביו והחזיק בו עד מותו שלו ב-1921, אז עבר התפקיד לידי אחיו למחצה אמין אל-חוסייני.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ אילן פפה, אצולת הארץ, אילנות יחס, עמ' 376.
- ^ על פי אילן פפה, אצולת הארץ, אילנות יחס, עמ' 376: "מופתי 1869"; על פי צבי אל-פלג, המופתי הגדול, עמ' 8: מונה לאחר פטירתו של אביו, המופתי מוסטפא אבן טאהר אל-חוסייני, ב-1893/4 (שנת 1311 להיג'רה).
- ^ תום שגב, ימי הכלניות, עמ' 226.
- ^ צבי אל-פלג, המופתי הגדול, עמ' 8.
