PROFILPELAJAR.COM

חץ הזמן
Time's Arrow
מידע כללי
מאת	מרטין איימיס
שפת המקור	אנגלית
סוגה	רומן
הוצאה
הוצאה	כנרת זמורה-ביתן דביר
תאריך הוצאה	1991
הוצאה בעברית
תרגום	1997
סדרה
ספר קודם	London Fields
הספר הבא	המידע
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית	001772125

חץ הזמן (אנגלית: Time's Arrow) הוא רומן מאת מרטין איימיס שיצא לאור באנגליה בשנת 1991. הנרטיב עוקב אחורנית אחרי חייו של טוד פרנדלי, רופא אמריקאי בעל עבר אפל, ממותו בעיר בקרבת ניו יורק ועד הולדתו בזולינגן. ייחודו של הספר הוא שכל המידע, לרבות הדיאלוגים, נכתב בסדר הפוך. הוא היה מועמד לפרס בוקר של אותה שנה.

עלילה

המספר הוא מין תודעה משנית הצופה בפעולותיו של טוד מבלי שתוכל להשפיע עליהן, ומנסה לפרש אותן ואת התנהלותו המוזרה של העולם. הסיפור מתחיל כאשר הפרוטגוניסט יוצא מתוך אפלת המוות אל סביבה מוקפת רופאים. לאחר טיפולים ממושכים מסיעים אותו לביתו באמבולנס ומחזירים אותו באלונקה לגינת הפרחים שלו. הוא פותח בשגרת חיים פנסיונרית, עד שהוא עובר לניו יורק, שם הוא מקבל תעודת זהות חדשה תחת השם ג'ון יאנג. הוא מתחיל לעבוד במרפאה בעיר. חוסנו הגופני וכושרו המיני משתפרים לאיטם, כמו כן בכירות משרתו. הוא מנהל מערכות יחסים קצרות וחסרות משמעות עם נשים, ומפעם לפעם, באישון לילה, מבצע בהן הפלות בדירתו. בעיתונים מתחילים להכתב דיווחים על התוצאות של מלחמת העולם השנייה, ובסופו של דבר, ג'ון יוצא בספינה אל עבר חופי פורטוגל. לאחר שהות פסטורלית בוילה השוכנת צפונית למחוז רדונדו (שם משתנה שמו פעם נוספת, להמילטון דה-סוזה), הוא פותח במסע מזרחה, המסתיים במחנה ההשמדה אושוויץ. שמו משתנה בפעם האחרונה לאודילו אנוורדורבן, והוא מתחיל לעשות את חלקו במנוע הרצח ההמוני. בנקודה זו, התיאור ההפוך יוצר את האבסורד הגדול ביותר: המספר מבין את הפתרון הסופי כמבצע אצילי ושאפתני ליצירת עם חדש, ומבחינתו זה הזמן היחיד שבו התנהלות העולם נראית לו הגיונית. אשתו הרטה מגיעה מפעם לפעם לבקר אותו במחנה, ומקוננת על פעילותו הבלתי אנושית של בעלה. עם השנים אודילו עוזב את אושוויץ ומגיע לטירה בהרטהיים, שם הוא עובד במסגרת תוכנית T4, מבצע למען "טיהור הגזע הארי" ובו נרצחו גרמנים בעלי פגמים גופניים ונפשיים. לאחר כל החוויות הסיוטיות אודילו מגיע אל נעוריו, בהם הוא לומד רפואה ומתחתן עם הרטה. הספר נחתם מספר שעות לפני הולדתו של אודילו, בעיר זולינגן, כאשר הוא מבין לבסוף את כיוונו של חץ הזמן.

רקע

שנתיים לפני יציאת הספר לאור, איימיס חשב על הרעיון של לגולל את חייו המלאים של אדם אחורנית. הוא איתר קרקע פורייה ליישום המבנה הזה כאשר חברו רוברט ג'יי ליפטון מסר לו עותק מספר שהוא כתב על מעורבותם של רופאים גרמניים בפשעי המלחמה של הרייך השלישי, מתוכנית T4 ועד למחנות ההשמדה. כותרת המשנה של הרומן, The Nature of the Offense, לקוחה מתוך ספרו השני של פרימו לוי, ההפוגה. איימיס מזכיר שני ספרים נוספים שלו, הזהו אדם? והשוקעים והניצולים, כחיוניים לכתיבת הספר.^[1]

תמות ומבנה

חץ הזמן

בדומה לסרטים בלתי הפיך וממנטו, המבנה של חזרה לאחור בזמן מחזק את הטראומה העומדת במרכז הסיפור, על ידי יצירת תחושה חזקה של דיסאוריינטציה ובמקביל תנועה קדימה אל עבר אירוע מזעזע וידוע מראש. איימיס מסוגל להרחיק בטכניקה זו הרבה יותר: כל פעולה שגרתית נמסרת בהילוך אחורי הנושא עמו משמעות חדשה, ויש לפענחו בדיעבד. לדוגמה, טוד מגיע למסעדה, מקיא את ארוחתו לצלחת, מראה למלצרית בתפריט בדיוק מה הוא הקיא, ואז מקבל כסף ועוזב; או, כשאנשים מגיעים לפגישה במשרדו של טוד, הם תחילה רגועים, לאחר מעט דיבורים הם מתחילים להיות יותר מודאגים ועצבניים, ולבסוף הולכים אחורנית לעבר הדלת, יוצאים וסוגרים אותה מאחוריהם, ואז דופקים בה פעמיים. התהוותן של מערכות יחסים רומנטיות גם הן מערערות את הסדר הקיים: הן מתחילות במיני קללות וגידופים שנשים מסננות לעבר טוד כאשר הן עוברות על פניו, ממשיכות ישר למספר מפגשים מיניים, ואז לפגישות אינטימיות פחות ופחות עד שלבסוף הן מתעלמות ממנו לחלוטין.

המוזרות נפסקת רק במחנה ההשמדה. שם ושם בלבד הישות המספרת, המרחפת מעל חייו ההפוכים של אודילו, רואה הגיון בסביבתה. במהלך הרומן כולו המספר חוזר ואומר שיצירה היא קלה, אבל השמדה היא קשה. הוא מתאר כיצד הצבא הנאצי יוצר עם חדש מתוך יסודות קיימים: עשן, חשמל, גז ואש.

חץ הזמן הוא ביטוי המזוהה עם המובן הרחב של החוק השני של התרמודינמיקה, דהיינו, עליית אי הסדר עם הזמן, אשר מבדילה בין עבר לעתיד. הנראטיב מחזיר את אודילו מנקודת מוצא של חוטא אשר עשה דבר בלתי נסלח אל היותו תינוק החף מכל עוון. הוא מבצע בו תהליך טיהור אשר אפשרי רק כאשר הופכים את חץ הזמן, ממצב של אי סדר אל מצב ראשוני מזוכך.

הספר נפתח במילים "I moved forward", מעין עקיצה על מבנהו המאתגר.

שמות הפרוטגוניסט

איימיס נוטה לעצב את שמות דמויותיו בצורה מקורית, מדויקת ובעלת משמעות. שמותיו הבדויים של אודילו בארצות הברית הם גנריים אך אמביוולנטיים, ומציגים מין מסכה של אופטימיות יתר: טוד ("מוות" בגרמנית) פרנדלי (חברותי), ג'ון (מיוחנן, ה' חנן) יאנג (צעיר). שמו בפורטוגל גם הוא מעיד על זיופו בהיותו טופונימי: השם המילטון משמעותו "הר חשוף",^[2] והשם דה-סוזה מתייחס לנהר בפורטוגל^[3].

שמו האמיתי של הפרוטגוניסט, אודילו אנוורדורבן, אולי מבוסס בחלקו על אודילו גלובוצניק, אשר ניהל את מבצע ריינהרד. משמעות שם המשפחה בגרמנית היא טהור, מזוכך,^[4] ויש בכך התייחסות לנקודת הסיום התמימה והחפה מעוון אליה מגיע אודילו בתום הספר.

מהות המספר וסיום הספר

המספר הוא מעין תודעה המרחפת מעל מעשיו של אודילו ומנסה לפרש את מובנם. לפי האוטוביוגרפיה של איימיס, מדובר בנפשו של אודילו.^[5] אם כן, יש לשער כי הניתוק בין הנפש של אודילו ובין מעשיו בא כתוצאה מפשעיו במלחמת העולם השנייה. למספר יש עין תמימה לגבי כל חטאיו של אודילו - הוא הופך אותם על פיהם ועושה מהם מעשים טובים. הוא גם, בניגוד לאודילו עצמו, מסוגל לאהוב: הוא מרבה לדבר בערגה על הנשים שאודילו שוכב איתן ומוחה על היחס המזלזל שהן מקבלות ממנו.

סיום הספר הוא האירוע החשוב ביותר למען הבנת אופיו של המספר וזיהויו כנפשו הקרועה של אודילו. מספר שעות לפני שעת הלידה הקרבה, המספר מתאר מעין חזון ובו, בתוך שדה רחב, נשים יורות בקשת והחץ שהן יורות פונה קדימה לעבר המטרה. בשבריר שנייה כיוון הזמן מתברר למספר ואיתו כל האירועים אשר נסתרו מעיניו. לבסוף המספר מבכה על עצמו, על כך שהגיע מוקדם מדי, או מאוחר מדי. האמביוולנטיות של מוקדם/מאוחר היא גם בגלל שבמבנה הסיפור המוקדם הוא גם המאוחר, וגם כיוון שנפשו של אודילו נוכחה איתו מוקדם מדי, לפני המלחמה; ומאוחר מדי, בשעת מותו, כאשר הסיפור מתחיל.