חַמֹּת דֹּאר או חַמַּת,^[1] הייתה עיר מבצר על שפת הכנרת בתקופת המקרא.

בספר יהושע מסופר שחמת נמסרה לשבט נפתלי עם האתרים: חלף, אלון בצעננים, אדמי הנקב, ויבנאל וערי המבצר: הצדים, צֵר, וכנרת ואתרים נוספים:^[2]

” לִבְנֵי נַפְתָּלִי יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי לִבְנֵי נַפְתָּלִי לְמִשְׁפְּחֹתָם: וַיְהִי גְבוּלָם מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל עַד לַקּוּם וַיְהִי תֹצְאֹתָיו הַיַּרְדֵּן: ... וְעָרֵי מִבְצָר הַצִּדִּים צֵר וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת:”

בספר יהושע מסופר שחמת דאר הייתה עיר מקלט וגם נמסרה ללויים:^[3]

”א וַיִּגְּשׁוּ רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם אֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְאֶל רָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: וַיְדַבְּרוּ אֲלֵיהֶם בְּשִׁלֹה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן לֵאמֹר ה' צִוָּה בְיַד מֹשֶׁה לָתֶת לָנוּ עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרְשֵׁיהֶן לִבְהֶמְתֵּנוּ: וַיִּתְּנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם מִנַּחֲלָתָם אֶל פִּי ה' אֶת הֶעָרִים הָאֵלֶּה וְאֶת מִגְרְשֵׁיהֶן: ... וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת עִיר מִקְלַט הָרֹצֵחַ אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת חַמֹּת דֹּאר וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ וְאֶת קַרְתָּן וְאֶת מִגְרָשֶׁהָ עָרִים שָׁלֹשׁ:”

חוקרי מקרא הציעו לזהות בין חמת דאר או חמת, ובין העיר חמון, שהוזכרה בספר דברי הימים כשייכת לנחלת שבט נפתלי:^[4]

”וּמִמַּטֵּה נַפְתָּלִי אֶת קֶדֶשׁ בַּגָּלִיל וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת חַמּוֹן וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ וְאֶת קִרְיָתַיִם וְאֶת מִגְרָשֶׁיהָ:”

בתקופת בית שני הוקמה, באתר חמת דאר, העיר חמתן או חמתא, שבמעיינותיה החמים נהגו רבים לרחוץ; הוזכרה על ידי ההיסטוריון יוסף בן-מתתיהו בספרו קדמוניות היהודים,^[5] ובמסכת מגילה בתלמוד הבבלי.^[6]
במאה ה-20, האתר נקרא חמי טבריה.

• יוחנן אהרוני, אטלס כרטא לתקופת המקרא, ירושלים: הוצאת כרטא, 1974.

• חמת דאר, אנציקלופדיה מקראית, באתר כותר