ערך זה עוסק בתעשיין הארצישראלי, בנו של יואל משה סלומון. אם התכוונתם לאיש הפיננסים מתקופת מלחמת העצמאות של ארצות הברית, ראו חיים סולומו.

חיים סלומון

לידה	1879 ירושלים, האימפריה העות'מאנית
פטירה	2 באפריל 1960 (בגיל 81 בערך) ירושלים
מדינה	ישראל
מקום קבורה	בית הקברות סנהדריה

חיים זלמן סלומון (שלמון) (ח' באב תרל"ט, 28 ביולי 1879 – ה' בניסן תש"כ, 2 באפריל 1960) היה תעשיין ופעיל ציבור ארץ ישראלי. כיהן כסגן ראש עיריית ירושלים וחבר הוועד הלאומי. ממייסדי שכונות בית וגן, בית הכרם ורחביה.

נולד בירושלים לר' יואל משה סלומון, ממייסדי נחלת שבעה ופתח תקווה.

שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בכפר יהודיה ליד פתח תקווה, בעת שאביו השתתף בפועל ביסוד המושבה פתח תקווה. בגיל 18 חזר עם הוריו לירושלים, למד בישיבת עץ חיים, ובזמן זה גם השתלם בשפות ובהשכלה כללית.

בגיל עשרים החל לעסוק במסחר תרופות יחד עם גיסו משה גוטל לוין, ובהמשך היה אחד משלושת מייסדי מפעל התרופות "סלומון, לוין ואלשטיין" – לימים הבסיס לחברת הפרמצבטיקה "טבע".^[1]

במקביל סייע לאביו בענייניו הציבוריים. עם פטירת אביו ואחיו יוחנן דוד בשנת תרע"ג, החליפם כחבר ועד בית החולים ביקור חולים והיה פעיל בבניית הבניין החדש, שבו שוכן המוסד עד היום. כן היה פעיל בהקמת בניין בית הרב הראשי וביסוד בית הכנסת ישורון.

אחרי מלחמת העולם הראשונה התמסר לעסקנות צבורית של ההנהגה היהודית בעיר ירושלים. ב-1924 נתמנה על ידי המושל סר רונלד סטורס לחבר עיריית ירושלים,^[2] ולאחר הבחירות לעירייה באפריל 1927 מונה לסגן ראש העירייה ראע'ב נשאשיבי. סלומון התפטר ב־26 במרץ 1930 יחד עם שלושת חברי המועצה היהודים האחרים יצחק שמעיה אלישר, יצחק בן-צבי ואליהו יוסף שמאע במחאה לאחר שסגן ראש העירייה הנוצרי יעקב פראג' מונה לממלא מקומו של נשאשיבי ששהה בלונדון ולא סלומון היהודי, למרות הרוב היהודי בעיר.^[3]

היה פעיל בהקמת השכונות החדשות – בית וגן, בית הכרם ושכונת רחביה, בה בנה את ביתו ברחוב רמב"ן ונבחר לוועד השכונה.

כן הוא שימש כמה שנים חבר ועד הקהלת וזמן מסוים אף נשיא הוועד. בשנים 32–1929 היה חבר הוועד הלאומי. בזמן מאורעות תרפ"ט ייצג את היישוב יחד עם יצחק בן-צבי, וזאת בזמן שרוב חברי הנהגת היישוב היו בחו"ל לרגל כינוס הקונגרס הציוני. כשפורסם הספר הלבן השני נסע ב–1930 ללונדון יחד עם פנחס רוטנברג ודוד רמז להביע את התנגדות היישוב לתוכן המסמך. הופעת המשלחת הוסיפה להתנגדות היהודית למסמך, מה שהביא לפרסום איגרת מקדונלד, ששימשה נסיגת–מה מהספר הלבן.

סלומון נבחר פעם נוספת לעיריית ירושלים בבחירות ב־1934.^[4]

במלחמת העצמאות היה פעיל בהנהגת "ועדת המוסדות לענייני ירושלים" שדאג, לחלוקת המזון ולהפעלת משטר ומשמעת בעיר, שהייתה נתונה תחת מצור. לאחר קום המדינה כיהן כחבר במועצת עיריית ירושלים העברית הראשונה. סלומון נמנה עם שנים עשר מדליקי המשואות הראשונים בטקס פתיחת יום העצמאות ב-1952.

נפטר בירושלים בגיל 81 ונקבר בבית הקברות סנהדריה.^[5]

ילדיו:

• נחמן סלומון – מילא תפקידים שונים בניהול חברת התרופות המשפחתית, לימים היה מנכ"ל חברת טבע.

בנותיו:

רות חשין, דירקטורית בטבע ונשיאת הקרן לירושלים, אשתו של השופט מישאל חשין.

דליה הורביץ – אשתו של אלי הורביץ, מנכ"ל טבע.

• עו"ד יעקב סלומון – מבכירי הפרקליטים בישראל. ייצג את נאשמי ההגנה בבתי המשפט המנדטוריים. ממקימי משרד עורכי הדין "יעקב סלומון, ליפשיץ ושות'" שהוקם עוד בתקופת המנדט.

בנותיו:

רוני מירקין.

קרן יניב.

גילי סלומון.

• אברהם סלומון – שימש כמהנדס בחברת טבע.

בנו: יוחנן (יאק) סלומון-ולירו.

• עו"ד נעמי סלומון - עוזרת לשרי משפטים וליועצים משפטיים לממשלה.^[6]

• יואל משה חשין [נינו], "חיים סלומון: מעשיו פועלו ותרותו לירושלים", בתוך: שמחה מנדלבוים (עורך), עשרה דורות בארץ ישראל: צאצאי הראש"ז – הרב אברהם שלמה זלמן צורף (סלומון): מאתיים שנה תקנ"ד-תשנ"ד, 1794-1994, כרך ב, ירושלים: לינא, 1995, עמ' 220–224.

• דוד תדהר (עורך), "חיים סלומון", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 278
• מסיבה לכבוד חיים סלומון, דבר, 24 במאי 1937