ועדת המוסדות לענייני ירושלים (הייתה ידועה גם בשם המקוצר "ועדת ירושלים") הייתה ועדה, שהוקמה בראשית השלב הראשון של מלחמת העצמאות, כאשר ערבייארץ ישראל פתחו בהתקפה על היישוב. הוועדה ניהלה את העניינים האזרחיים של ירושלים ותושביה היהודים עד סמוך להכרזת העצמאות ופתיחת השלב השני של המלחמה, עם פלישת צבאות ערב.
ב-2 בדצמבר התפוררה עיריית ירושלים המעורבת. החברים היהודים בעירייה התארגנו באופן עצמאי לשם טיפול בבעיות של העיר ותושביה היהודים, בתחום האספקה והתחבורה. ועד הקהילה של ירושלים התקשה לעמוד במשימה ועל כן הסוכנות היהודית, בשיתוף עם הוועד הלאומי, הקימו ב-22 בדצמבר שתי ועדות לעניין ירושלים. הוועדה הראשונה נועדה לתכנן את עתידה של ירושלים היהודית במסגרת משטר בינלאומי, שאמור היה לנהוג בירושלים בהתאם להחלטת החלוקה. על הוועדה השנייה, שנקראה "ועדת המוסדות לענייני ירושלים", הוטל לנהל את ענייני העיר. הוועדה מנתה שבעה חברים מאישי ירושלים מכל החוגים. ליושב ראש הוועדה מונה דב יוסף.
משכנה של הוועדה היה בבניין סנסור בהצטלבות של רחוב יפו עם רחוב בן-יהודה, ליד כיכר ציון במרכז העיר. הוועדה טיפלה בקיום השירותים הציבוריים, באספקת מזון, מים ושירותים רפואיים ובמניעת ספסרות. הוועדה טיפלה גם בפליטי שכונות הספר, הסמוכות לאזורים הערביים של ירושלים, שנסו למרכז העיר. כמו כן פיקחה הוועדה על הסדר וביטחון הציבור והרכוש בעזרת משמר העם, שהיה יחידת מתנדבים שנועדה לשמור על הסדר בערים הגדולות, בהן ירושלים, חיפה, תל אביב וצפת. בין היתר מנעו אנשי משמר העם, במחסומי היציאה מן העיר, בריחה של תושבים מירושלים.
הוועדה פעלה עד ל-21 באפריל1948, לקראת מועד הכרזת העצמאות ואז הוקמה רשות מרכזית לשעת חירום בירושלים, שנקראה גם היא "ועדת ירושלים", אשר ניהלה את העיר בתקופת הקרבות והמצור ודאגה, בין היתר, לשיכונם של כ-1,500 פליטי הרובע היהודי של העיר העתיקה בדירות בשכונת קטמון (הישנה) שנעזבה על ידי תושביה הערבים, ועדה זו פעלה עד ל-3 באוגוסט 1948, אז הוטל שלטון צבאי על העיר ודב יוסף נתמנה למושל הצבאי של ירושלים.
