התסריט מבוסס על רומן בשם זה מאת מורטון פריגוד (אנ') משנת 1973 שפרסם בשם העט ג'ון גודי.
העלילה היא על כנופיית חמושים משתלטת על קרון ברכבת התחתית של ניו יורק ומאיימת להוציא להורג חטוף אחד בכל דקה שעוברת עד שתענה דרישתם למיליון דולר ועל המשא ומתן העיקש שמנהל אתם בערמה רבה קצין משטרה הממונה על הרכת התחתית.
ארבעה אנשים מאופרים ונושאי נשק, עולים בתחנות שונות על רכבת שיצאה מתחנת פלהם בשעה 1:23. הם מזדהים בשם הקוד שלהם - כחול (רוברט שו), ירוק (מרטין בלסם) אפור (הקטור אליזונדו) וחום (ארל הינדמן).
המפקד ברנרד ריידר (כחול) משתלט על הנהג (ג'יימס ברודריק) והמכונאי הרולד לונגמן (ירוק) מנתק את קרון אחד ובו 17 נוסעים משאר הרכבת.
במרכז השליטה נמצא לוטננט גרבר (וולטר מתאו) שעורך ביקור לקבוצת יפנים מהרכבת התחתית של טוקיו. המפקח פרנק קורל (דיק אוניל) מקבל שיחה ראשונה מריידר שמודיע לו כי הקרון נחטף ובידיהם 17 בני ערובה. הם דורשים מיליון דולר כופר תוך שעה אחרת יוציאו להורג כל דקה בן ערובה אחד.
גרבר נפרד מהיפנים ותופס פיקוד עם סגנו ריקו פטרון (ג'רי סטילר). כוחות גדולים של משטרה מוזעקים וראש העיר מקבל מידע על הדרישה לכופר. הוא עם חום גבוה ומתקשה לתפקד, אבל סגנו (טוני רוברטס) ביחד עם מפקד המשטרה מציעים לו להיענות לדרישת השודדים.
ראש התפעול של הרכבת אינו מודע למצב, מתקרב לקרון בצעקות ונורה ונהרג בידי "אפור".
הזמן דוחק ובבנק מכינים את שטרות הכסף לפי דרישותיו של ריידר. גרבר משוחח איתו כל הזמן ושומע את עטישותיו של לונגמן. על כל עטישה הוא מגיב: "גזונטהייט" (לבריאות). הכסף מגיע בידי שני שוטרים. החוטפים יורדים מהקרון ולא יודעים כי כל הזמן היה שם שוטר סמוי חמוש באקדח.
לונגמן המכונאי משבית את מנגנון הפיקוח של הקרון ומפעיל אותו. הקרון מתחיל לדהור במהירות הולכת וגורת לחרדת הנוסעים ורק בסוף מופעלים אמצעי ביטחון והוא נעצר והנוסעים נחבלים.
החוטפים מחלקים ביניהם את הכסף, מסירים את האיפור וזורקים את הנשק חוץ מ"אפור" שמסרב וריידר יורה והורג אותו הם לוקחים ממנו את הכסף אבל אז השוטר בסמוי יורה והורג את "חום". ריידר משחרר את לונגמן והולך לחסל את השוטר.
גרבר יוצא לשטח ומשער שהחוטפים נמצאים במקום שהרכבת עצרה. הוא יורד למנהרה בדיוק ברגע שריידר מתכונן לחסל את השוטר הסמוי. גרבר מתרה בו כי הוא מוקף וריידר דורך על פס המסילה החשמלי ומחשמל עצמו למוות.
מארבעת החוטפים נשאר בחיים רק לונגמן שחוזר לדירתו ורוקד עם שטרות הכסף.
אבל גרבר לא מפסיק את עבודתו. הוא יודע שהחוטף הוא מכונאי שעבד ברכבת. לאחר עבודה מהירה ומאומצת הוא מגיע ביחד עם סגנו לדירתו של לונגמן.
כשלונגמן שומע את הדפיקות בדלת הוא מסתיר את הכסף בתנור. גרבר וריקו עורכים חיפוש בחדר ולא מוצאים דבר ולונגמן מתלונן כי זאת חדירה לפרטיות וכי יתלונן.
לבסוף גרבר וריקו עוזבים אך גרבר אומר ללונגמן שישוב. כאשר גרבר כמעט סוגר את הדלת, לונגמן מתעטש וגרבר אומר לו "גזונטהייט" ומסתכל עליו במבט חודר.
