בפקודת המבנה הארצי מנובמבר 1947 החליט דוד בן-גוריון להקים מתוך גדודי ופלוגות החי"ש בערים ובמחוזות ארבע חטיבות סדירות, שהפכו בהמשך לשש, ולהתחיל בגיוס כל הכוח המסוגל ללחימה. בצפון הקימה מפקדת ההגנה את חטיבת לבנוני שנקראה בתוכניות המוקדמות "חטיבת הצפון" וכללה את כל המרחב שמזכרון יעקב וצפונה. מפקד החטיבה היה משה זליצקי (לימים משה כרמל) והיא כללה את כל כוחות החי"ש במרחב.
למסגרת החטיבה הוכפפו 3 גדודים – 21 (שגרעינו בני נשר-יגור, נהריה והקריות שמצפון לחיפה), 22 (שגרעינו סטודנטים מהטכניון) ו-23 (שהוקם מיחידת "הדרי" – חיל משמר העם של חיפה ועולים חדשים בעיקר שארית הפליטה). במהלך המלחמה הוקם גדוד נוסף – 24, גם הוא על בסיס יחידת "הדרי" ועולים חדשים (שארית פליטה).
עם הקמת המדינה מנתה חטיבת כרמלי 2,238 חיילים ומפקדים[2].
פעילות החטיבה במלחמת העצמאות
עיקר פעילותה של החטיבה הייתה בכוננות לקראת תפיסת הבסיסים הלוגיסטיים של הבריטים בסביבת חיפה עם עזיבתם ובמיוחד הנמל ודרכי הגישה אליו ובתי הזיקוק. החטיבה ערכה פעולת נקם כנגד הכפרים בלד א-שייח' (היום נשר) לאחר טבח בתי הזיקוק ב-30 בדצמבר 1947 שבו נהרגו כמה מתושבי הכפר[3]. ב-14 במרץ 1948, פוצצו חיילי גדוד 21 של החטיבה את מנהרות הרכבת בראש הנקרה וזאת כדי למנוע מעבר כוחות מלבנון דרך המסילה. ב-27 במרץ 1948 יצאה שיירה של החטיבה שנודעה בשם שיירת יחיעם, לעקוף את עכו ולהביא אספקה ליישובי הצפון. השיירה הותקפה סמוך לנהריה ונגרמו לה אבדות קשות. באפריל 1948 התמודדה החטיבה עם צבא ההצלה בקרבות משמר העמק ורמת יוחנן. באפריל 1948 סיימה החטיבה בהצלחה את הקרב על חיפה, הודות לתכנון המדויק ולהיכרות עם הסביבה והמתקנים. כך הצליחה החטיבה תוך פחות מ-24 שעות לתפוס את כל הבסיסים הבריטיים והמפעלים האסטרטגיים בעיר. החטיבה הכניעה את ההתנגדות הערבית והשתלטה על העיר. לאחר פלישת צבאות ערב הכניע כוח של החטיבה את עכו במבצע בן עמי (שנקרא על שם בן עמי פכטר שהיה מפקד גדוד בחטיבת כרמלי ונפל בשיירת יחיעם). מפקד החטיבה הראשון היה משה כרמל והשני היה מרדכי מקלף, לימים הרמטכ"ל השלישי של צה"ל.
עם הקמת צה"ל הפכה כרמלי לחטיבת צה"ל. לאחר הכרזת המדינה השתתפה החטיבה בפיקודם של משה כרמל ולאחר מכן בפיקודו של מרדכי מקלף, בכל קרבות חזית הצפון ובטיהור כל אזור הגליל, במהלך מלחמת העצמאות. בנוסף נטלה חלק במבצעי יצחק, דקל, ברוש וחירם. החטיבה ספגה אבדות כבדות בניסיון שכשל לכבוש את ג'נין במבצע יצחק וגם בנפילת שיירת יחיעם.
גדודי כרמלי (תש"ח)
מספר הגדוד
הרכב
תאריך הקמה
פעילות עיקרית
מפקדים ואנשי מפתח
21
גדוד "נפת זבולון" כלל 3 פלוגות, פלוגה 11 חבל נהריה מפקדה: יעקב פונדק, פלוגה 12 – חבל קריות מפקדה חיים בן-דוד. פלוגה 13 – חבל יגור מפקדה חנן זלינגר (על שמו שכונת תל חנן בעיר נשר), ולאחר נפילתו יוסי האס[4].
לאחר סיום מלחמת העולם השנייה שלח ארגון ההגנה את אנשיו לקורסים ואימונים. לקראת סוף שנת 1947 התקיימו גיוסים בצפון הארץ. אנשי החי"ש נשלחו למשקי הגליל המערבי לקדם פלישה. למחרת כ"ט בנובמבר התגייס חלק מהגדוד והוקמו הבסיסים בנשר, רמת יוחנן, חרייבה, מחצבות 4.5 בקריות ובגליל המערבי. החבל הכיל יישובים יהודים, יישובים ערבים כוחות צבא בריטיים וכוחות הלגיון הערבי. לחבל נודעה חשיבות משום שישב על דרכים חיוניות ומפעלים חשובים כגון בתי הזיקוק, מפעל נשר למלט, בית המלאכה של הרכבת בתי המלאכה של סולל בונה ועוד. הגיוסים לגדוד נעשו בשלבים. בתחילה גיוסים קטנים במבנה כוחות של כוננות ולאחר מכן במסגרות גדולות יותר. הגיוסים כללו את בני המקום שגדלו בארץ וגם עולים חדשים ששהו מספר חודשים בארץ והתגוררו ב"מעון עולים" בנשר.
הגדוד כלל שלוש פלוגות:
פלוגה 11 – חבל נהריה – מפקדה היה יעקב פונדק (שועל). לפלוגה היו 3 בסיסים – בסיס מצובה שמפקדו היה גדעון דוניץ, בסיס יחיעם מפקדו היה משה שינרמן, בסיס שבי ציון מפקדו משה שואבי.
פלוגה 12 – חבל קריות מפקדה היה חיים בן-דוד. לפלוגה היו 3 בסיסים – בסיס רמת יוחנן שמפקדו היה יעקב שאודר, בסיס כפר המכבי מפקדו היה יעקב ברסלב, בסיס אפק מפקדו מיכאל מנייביץ.
ב-9 ביוני פקד דוד אלעזר, אלוף פיקוד הצפון, על מפקד חטמ"ר 2, יהודה גביש, לתקוף את המוצבים הסוריים תאופיק התחתונה ותאופיק העליונה כחלק המאמצים המשניים בתוכנית "מקבת". המשימה הוטלה על גדוד נח"ל 908, בפיקוד שלמה חלמיש. הגדוד נע על כביש צמח – מעגן – תל קציר – האון. עוד בטרם החלה ההתקפה נפתחה על הגדוד הפגזה מתאופיק העליונה. בהפגזה איבד הגדוד שני חיילים, ביניהם המג"ד חלמיש, וכמה חיילים נפצעו. המח"ט הורה לעצור את התקדמות הגדוד לכיוון תאופיק[9]. ב-10 ביוני נעה החטיבה מעין גב צפונה, לאורך חוף הכנרת, תוך שהיא תופסת את כורסי ללא קרב ומגיעה לבקעת הבטיחה.
עם סיום המלחמת ששת הימים (ב-19 ביוני1967) התגלה מטען חבלה סמוך לקיבוץ גשר שהיה תחת מרחבה של מפקדת חטיבת המילואים. וכך הצטרפה החטיבה לשיטת המרדפים שפיתח חטיבת הבקעה.
במהלך המלחמה הפכה מפקדת חטיבת המילואים לחטמ"ר 612 – חטמ"ר העמקים, שהגן על מרחב עמק הירדן ועמק בית שאן.
במלחמת יום הכיפורים נטלה החטיבה (אז חטיבה 612) חלק בהגנת העמקים ורמת הגולן. לאחר המלחמה הופרדה החטיבה מחטמ"ר העמקים ונקראה חטיבה 165. עד מלחמת של"ג ביצעה החטיבה תעסוקה מבצעית בגזרת לבנון וצפון רמת הגולן, בסיני ובבקעת הירדן.
במלחמת חרבות ברזל החטיבה גויסה עם פרוץ המערכה, תוך חשש מיידי ממימוש תוכנית ההתקפה של חזבאללה לתוך שטח ישראל. החטיבה נערכה בהגנה במשך כמה חודשים בגבול הצפון תחת אוגדה 146, ובחלק מהזמן קבלה תחת אחריותה חלק מגזרת חטיבה 300. במהלך קרב ההגנה הכווינו גדודי החטיבה תקיפות ארטילריה וחיל האוויר אל עבר יעדי חזבאללה הסמוכים לגבול. במספר אירועים נפגעו לוחמי החטיבה מירי טילי נ"ט וירי תלול מסלול. במהלך חודש אפריל גויסה החטיבה תחת אוגדה 99 להחליף את אוגדה 162 בהגנה על מסדרון נצרים, ביצוע פשיטות במרחב ואבטחת עבודות ההקמה של הנמל האמריקאי מדרום לעזה. במהלך חודש יוני 2024 השלימה החטיבה מבצע אוגדתי במרחב זיתון ושכונת צברא ברצועת עזה[13].
ב-8 באוקטובר הצטרפה החטיבה כחלק מכוחות אוגדה 146 לתמרון הקרקעי בלבנון, החטיבה החלה בפעילות קרקעית ממוקדת ומתוחמת בגזרה המערבית של דרום לבנון, נגד יעדים ותשתיות טרור של חזבאללה. זאת לאחר כשנה שבה האוגדה ניהלה קרב הגנה בגבול הצפון-מערבי[14].
ב-23 באוקטובר בשעה 16:50 כוח של לוחמי מילואים של גדוד 222 מחטיבת כרמלי שפועלת באחד השטחים הסבוכים של חזבאללה בגזרה המערבית בדרום לבנון, נתקל במחבלים ששהו בתוך פיר תת-קרקעי. המחבלים יצאו מהפיר – והשליכו רימונים לעבר הכוח. לוחמי כרמלי השליכו רימונים בחזרה לכיוון הפיר ופתחו באש לעבר המחבלים[15]. במהלך חילופי האש, נהרגו 4 לוחמי הגדוד: רס"ב (מיל') מרדכי חיים אמויאל[16], רס"ם (מיל') שמואל הררי[17], רס"ר (מיל') שלמה אביעד ניימן[18], ורס"ל (מיל') שובאל בן-נתן[19]. בנוסף נפצעו 6 לוחמים נוספים – 3 מהם קשה ו-3 בינוני. כלל הפצועים פונו לבתי חולים, גם באופן רכוב וגם באופן מוסק.
מאיר פינקל, הפקת לקחים ברמה הטקטית במלחמת העצמאות - חלון לשני דפוסי ארגון צבאי, בתוך: מלחמה המעצבת הראשונה - שבעה מאמרים במלאת שבעים שנה למלחמת העצמאות, מודן, משרד הביטחון וצה"ל/המחלקה להיסטוריה, 2018, עמודים 113–150
^לפי בני מוריס נהרגו בכפר יותר מ-60 אנשים, יואב גלבר נוקב במספר הרוגים של בין 15 ל-20 מתושבי בלד א-שייח' וחוואסה, וכותב כי הידיעות שנקבו במספרים גבוהים יותר היו ככל הנראה "מופרזות מאוד". שניהם מסכימים כי בהרוגים ובפצועים היו גם כמה נשים וילדים.
^יוסף גלילי, בעקבות לוחמי תש"ח - גדוד 21 - חטיבת כרמלי, 1988
^מתניה קפלן, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 חטיבת כרמלי, 1988 עמוד 7
^יוסף גלילי, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, עמודים 5–6
^ניתוח רשימת חללי גדוד תש"ח בחוברת, בעקבות לוחמי תש"ח גדוד 21 - חטיבת כרמלי, עמודים 107–111
.jpg)
