PROFILPELAJAR.COM

תבליט המתאר את החזון, על פי האמן בֶּנוֹ אֶלְקָן ביצירתו - מנורת הכנסת

חזון העצמות היבשות הוא פרק נבואה בספר יחזקאל.^[1] הפרק מכיל חזון אשר נגלה לנביא כעין חלום המתואר באופן מציאותי-נטורליסטי.

בחזון רואה עצמו הנביא כניצב בבקעה מלאה בעצמות אדם יבשות. הוא מצווה לשאת נבואה. לנגד עיניו עולות על העצמות רקמות של גידים, בשר ועור. לאחר מכן מגלה מלאך אלוהים לנביא שאלו הם בני ישראל בגלות ומצווה על הנביא לשאת נבואה נוספת כדי להפיח בדמויות רוח, להחיותם ולהעלותם לארץ ישראל.

הָיְתָה עָלַי יַד ה' וַיּוֹצִאֵנִי בְרוּחַ ה' וַיְנִיחֵנִי בְּתוֹךְ הַבִּקְעָה וְהִיא מְלֵאָה עֲצָמוֹת. וְהֶעֱבִירַנִי עֲלֵיהֶם סָבִיב סָבִיב וְהִנֵּה רַבּוֹת מְאֹד עַל פְּנֵי הַבִּקְעָה וְהִנֵּה יְבֵשׁוֹת מְאֹד.
וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם, הֲתִחְיֶינָה הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה? וָאֹמַר: אֲדֹנָי ה', אַתָּה יָדָעְתָּ. וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא עַל הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: הָעֲצָמוֹת הַיְבֵשׁוֹת שִׁמְעוּ דְּבַר ה'. כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' לָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה: הִנֵּה אֲנִי מֵבִיא בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם. וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'.
וְנִבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי, וַיְהִי קוֹל כְּהִנָּבְאִי וְהִנֵּה רַעַשׁ וַתִּקְרְבוּ עֲצָמוֹת עֶצֶם אֶל עַצְמוֹ. וְרָאִיתִי וְהִנֵּה עֲלֵיהֶם גִּדִים וּבָשָׂר עָלָה וַיִּקְרַם עֲלֵיהֶם עוֹר מִלְמָעְלָה וְרוּחַ אֵין בָּהֶם.
וַיֹּאמֶר אֵלַי: הִנָּבֵא אֶל הָרוּחַ, הִנָּבֵא, בֶן אָדָם, וְאָמַרְתָּ אֶל הָרוּחַ: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ וּפְחִי בַּהֲרוּגִים הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ.
וְהִנַּבֵּאתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּנִי וַתָּבוֹא בָהֶם הָרוּחַ וַיִּחְיוּ וַיַּעַמְדוּ עַל רַגְלֵיהֶם חַיִל גָּדוֹל מְאֹד מְאֹד.
וַיֹּאמֶר אֵלַי: בֶּן אָדָם, הָעֲצָמוֹת הָאֵלֶּה כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל הֵמָּה, הִנֵּה אֹמְרִים 'יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ, נִגְזַרְנוּ לָנוּ'. לָכֵן הִנָּבֵא וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם: כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה', הִנֵּה אֲנִי פֹתֵחַ אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וְהַעֲלֵיתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי, וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַת יִשְׂרָאֵל. וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם וּבְהַעֲלוֹתִי אֶתְכֶם מִקִּבְרוֹתֵיכֶם, עַמִּי. וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' דִּבַּרְתִּי וְעָשִׂיתִי, נְאֻם ה'.

— ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוקים א'–י"ד

הנבואה נקראת בהפטרה של שבת חול המועד פסח.

הפרשנות היהודית המסורתית

בפרשנות המסורתית זכתה הנבואה לשתי גישות פרשניות:

דברי הנביא פשוטם כלשונם וכוונתו לתחיית המתים באחרית הימים.
גישה אחרת טוענת כי על רקע נטייתו של הנביא להציג את עמדותיו בעזרת דברי משל, הרי העצמות היבשות מסמלות את עם ישראל, הקבר מסמל את גלות העם והשיבה למולדת משולה לתחיית העצמות אותה מזכיר יחזקאל בחזונו.

בתלמוד הבבלי^[2] נחלקו התנאים האם נבואה זו אכן התרחשה במציאות או שהיא רק משל. "רבי אליעזר אומר מתים שהחיה יחזקאל עמדו על רגליהם ואמרו שירה ומתו". רבי יהודה אומר: [ב]אמת משל היה. רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר "מתים שהחיה יחזקאל עלו לארץ ישראל ונשאו נשים והולידו בנים ובנות". כלומר הוא סובר שהיה להם המשך במציאות עד כדי כך, שר' יהודה בן בתירא מעיד: "עמד רבי יהודה בן בתירא על רגליו ואמר אני מבני בניהם והללו תפילין שהניח לי אבי אבא מהם".

על דמותם של המתים אותם החיה יחזקאל נחלקו אמוראים בתלמוד. האמורא רב אומר כי מדובר בקבוצה של בני אפרים אשר ברחו ממצרים שלושים שנה קודם ליציאת מצרים ונהרגו על ידי אנשי גת. " שמואל אמר אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים... רבי ירמיה בר אבא אמר אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצווה... רבי יצחק נפחא אמר אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים".

בנוסף, קיימים פרשנים ודרשנים המרחיבים את החזון גם מעבר לתחום תחיית המתים הרגילה. למשל ה"בית יעקב" (הרב יעקב ליינר), פרשן חסידי מאמצע המאה ה-19 פירש שה"מתים" שזקוקים לתחיה הם בעצם החלומות והמאווים שהיו באדם ונתיישנו, אבדו כביכול. לדבריו יש להבין את הנבואה כמשל לפיו שום דבר לא מת, דבר לא הולך לאיבוד. אין להתייאש, תמיד יש תקווה עמוקה לישועה, לאור, לרוח שתחזיר את הפנימיות והחדווה.

תפיסת החזון בציונות

בציונות, קיבל החזון מימד של משל שהתגשם. הרב שמואל מוהליבר השתתף כנשיא הכבוד באספה הראשונה של חובבי ציון בעיר קטוביץ (ועידת קטוביץ). הוא הרגיש שהענות לתנועה באה ברובה מאנשים שאינם דתיים, לפיכך הוא הדגיש בנאומו את חזון תחיית העצמות היבשות של יחזקאל, וציטט את דברי חז"ל:

ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל?... אלו בני אדם שכפרו בתחיית המתים... אלו בני אדם שאין בהן לחלוחית של מצווה... אלו בני אדם שחיפו את ההיכל כולו שקצים ורמשים.

— מסכת סנהדרין, דף צ"ב, עמוד ב'

במילים אלה רצה להעיר את אוזני החרדים באספה, כי גם הנביא יחזקאל ראה בחזונו את תחייתו של עם ישראל, וידע כי הראשונים לתחיה יהיו אנשים שאין בהם "לחלוחית של מצווה", וכדומה.^[3]

העצמות היבשות של הרוגי מחנות הריכוז ופליטי השואה קרמו כביכול עור וגידים וקמו לתחיה בדמות מדינת ישראל והתחייה הציונית. הפלא הוא התקומה מהחורבן המוחלט המתגלם ב"בקעה מלאת עצמות" כפשוטו, באושוויץ, אל העצמאות המדינית המתגלמת בהכרזת העצמאות.

וְנָתַתִּי רוּחִי בָכֶם וִחְיִיתֶם, וְהִנַּחְתִּי אֶתְכֶם עַל אַדְמַתְכֶם...

— ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוק י"ד

בבית הכנסת העתיק אשר במצדה נמצאו קטעי מגילות שכללו את חזון העצמות היבשות.^[^{דרוש מקור]}

הביטוי הספרותי

הנביא, המצטיין בכתיבה אומנותית בכל ספרו, מגיע בחזון זה לשיא ספרותי.^[4] התיאור הוא מציאותי במיוחד, כאשר כל מילה בו מתארת בעצמה ובבירור מצב פיזי שניתן לדמיינו בקלות. תיאור העלאת הרקמות על העצמות היבשות הדרגתי ומפורט ומוליך לשיא - הכנסת הרוח. התיאור עושה שימוש בחושים: ראיה (הנביא רואה את הבקעה והיא מלאת עצמות), שמיעה (וְהִנֵּה-רַעַשׁ, פסוק ז'), מישוש (תחושת רוח נושבת) ואף ריח (הנוצר בדמיונו של הקורא המנסה לדמיין בקעה מלאה עצמות).

המילה המובילה בנבואה היא "רוח" המופיעה עשר פעמים בעשרה פסוקים. רבים מהפרשנים והדרשנים רואים בכך את ניצחון הרוח על החומר. העצמות היבשות מתארות את העולם החומרי, היבש והמת, אשר רק הרוח מחייה אותו.

החזון בנצרות ובאסלאם

נצרות

בנצרות מהווה החזון דגם לתחיית המתים באחרית הימים. בנוסף, ובאופן אלגורי, קיימת התייחסות אל העולם כולו כאל "בקעת העצמות היבשות" המלאה באנשים שאינם מכירים את דרך האמת. תפקידו של הנוצרי הוא להחדיר באנושות כולה את הכרת הנצרות ועל ידי כך "להשיב בהם רוח" ולהחיות אותם.

אסלאם

לאבן על-עבאס יש חדית' (פרק מאוסף של הלכות, אגדות וסיפורים) המושפע מהחזון. בו מסופר על אירוע שקרה באזור ושמו דמרדאן, שם התחוללה מגפה. מלאך המוות קרא אל בני האדם "מותו", בעוד הנביא עמד מנגד וציווה עליהם "חיו בשם אללה". עצמות המתים הצטרפו אלו לאלו, הם קמו לתחיה והיללו את שם אללה.

התייחסויות בתרבות ובאומנות

החזון העניק לשפה העברית את הביטוי קרם עור וגידים לתיאור ציורי של רעיון שהתגשם
השורה הפותחת את הפזמון החוזר של המנון המדינה התקוה: "עוד לא אבדה תקותנו" הוא מענה לפסוק י"א: "הִנֵּה אֹמְרִים, יָבְשׁוּ עַצְמוֹתֵינוּ וְאָבְדָה תִקְוָתֵנוּ"
מספר רב של ציורים לאורך הדורות, של רבים מהציירים
תבליט המתאר את החזון משובץ במנורת הכנסת
שמו של הקומיקס Dry Bones מבוסס על חזון העצמות היבשות.
בטקסים רשמיים של מדינת ישראל כגון טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם או טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות, נקרא פעמים רבות החזון, כחלק מהטקס
בתרבות הפופולרית, חיים חפר כתב את השיר ההיתולי "יחזקאל" ובו השורות:

תוכן לילה אחד כשעיניו עצומות
בא אל בקעה מלאה עצמות
עצם אל עצם חיבר ואסף
אלף חתיכות אז הלכו אחריו!

שירו של עמיר בניון "חזון יחזקאל" עוסק בנושא זה
בנובלה העתידנית-האפוקליפטית שלו "Ape and Essence" מביא אלדוס האקסלי ציטוט כמעט מדויק מחזון העצמות. הציטוט משמש חיזוק אסוציאטיבי לתיאור מצבם של בני האדם לאחר מלחמת עולם שלישית, אך גם תוספת לתיאור החזותי של כמויות כבירות של עצמות ממשיות שנותרו מן הנספים במלחמה.
במשחקי סופר מריו לשלדי הקופא (יצורי הצב במשחק) המהלכים קוראים "Dry Bones".

ראו גם

קישורים חיצוניים

יחזקאל פרק לז (ללא ניקוד)
חזון העצמות היבשות מאת יאיר הופמן
חול המועד פסח - חזון העצמות היבשות(הקישור אינו פעיל) מאת יהושע אנגלמן
סרטון ציוני "חזון העצמות היבשות" קישור ישיר בין השואה לתקומה דרך החזון
נפתלי גליקסברג, אתה ידעת, קריאה מחודשת בנבואת יחזקאל, באתר הארץ, 20 באפריל 2007
חזון העצמות היבשות ופשרו (יחזקאל לז א-יד) מאת רימון כשר
תמונות בנושא
חזון העצמות היבשות אריה יואלי, באתר NEWS1

הערות שוליים

^ ספר יחזקאל, פרק ל"ז, פסוק א'-יד
^ מסכת סנהדרין, דף צ"ב, עמוד ב'
^ למען ציון לא אחשה פרקי זכרונות על ציונות, הרב י"ל הכהן מימון, ירושלים תשיד, עמ' 24-23.
^ למשל ראו יאיר הופמן