האתר נחפר בשנים 1968–1971 על ידי הארכאולוג האמריקאי ויליאם דיוור.
זיהויו ההיסטורי של האתר איננו ודאי. אחת האפשרויות שהוצעו היא העיר המקראית מקדה, שנמצאת על פי המקור המקראי בנחלת שבט יהודה בקרבת תל לכיש. אפשרות אחרת היא העיר שפיר המוזכרת בספר מיכה (על סמך שם הנחל הסמוך - ואדי א-סיפר).
בפתח אחד הקברים הייתה חרותה בסלע כתובת בכתב עברי קדום המתוארכת לתקופה 700–750 לפנה"ס. יחד עם הכתובת היה עיטור בדמות כף יד אנושית. הכתובת נשדדה על ידי תושבי המקום ונמכרה לדיוור כשחפר במקום. הכיתוב מרושל, וניכר שהיוצר התמקד בכף היד ולא בכיתוב. בשל חריתת הכתב המרושלת והחריתות הרבות מסביב לכתובת, התקשו החוקרים לפענח את הכתובת, והפענוח הנפוץ הוא:[1]
הכתובת בכתב עברי קדום (הערה: האותיות הן אילוסטרציה, הן אינן זהות במדויק לאותיות המקור)
תעתיק לאותיות מודרניות
אריהו השר כתבה
ברך אריהו ליהוה
נצרי ולאשרתה הושע לה
לאריהו
כתובת אריהו, עם פירוש אפשרי לכל אות
בפינה השמאלית התחתונה, הרחק מהכתובת העיקרית, כתוב "ולאשרתה", כאשר האותיות ר' וה' כתובות פעמיים, אחת מתחת לשנייה.
אוריהו השר כתבו:
ברוך אוריהו ליהוה נוצרי[2], ולאשרתו הושע לו - לאוריהו.
בדומה לממצאי כונתילת עג'רוד (חורבת תימן) ובמיוחד הכתובות שנמצאו בה, הכתובת מראה שהיו מתושבי ממלכת יהודה שעבדו את יהוה ואשרה כאל ובת זוגו, ולא רק פשוטי העם שבהם.[1][3] היעדרה של אשרה מהמקרא כאלה לגיטימית נובע מעריכתו בירושלים בתקופה שלאחר חורבן בית ראשון, שהוציאה כל אזכור לה במקרא שהחל לעבור קאנוניזציה בימיהם.[4]
הכתובת מחורבת אל כום, יחד עם כתובות חורבת תימן והארכיונים הגדולים שהתגלו בלבנט (כגון במרי, אוגרית ואמר), יצרו מפנה בתפיסת הדת הישראלית הקדומה בעשורים האחרונים, וביססו את היותה נטועה במכלול האמונות הכנעניות/לבנטיניות/שמיות צפון־מערביות שמסביבה.[5][6]
כתובות בני נתניהו
שתי כתובות שנמצאו באותה מערה ובאותו קבר, מיחסות את בעלי הכתובת לאותו אב. הכתובת הראשונה חרותה בסלע משמאל לפתח החדר, והשנייה נצבעה בשחור מעל הפתח. שתי הכתובות מתוארכות למאה ה-7 לפנה"ס.
