PROFILPELAJAR.COM

חוק ההגירה והאזרחות
Immigration and Nationality Act of 1965
	סמל ארצות הברית
פרטי החוק
מדינה	ארצות הברית
גוף מחוקק	89th United States Congress
שטחים שעליהם חל החוק	ארצות הברית

חוק ההגירה והאזרחות של ארצות הברית (באנגלית: Immigration and Nationality Act of 1965, נקרא גם "חוק הארט-סלר", על שם מחוקקיו) נחקק בשנת 1965. חוק זה שינה את אופן חלוקת מכסות ההגירה לארצות הברית. חוק זה מבטל את "נוסחת המוצא הלאומי" שהייתה נהוגה בארצות הברית משנת 1921. החוק הוא אחד מחוקי היסוד בחוקי האזרחות של ארצות הברית.

החוק מגדיר מכסות הגירה על פי ארץ המוצא, וכן מדרג המקנה עדיפות למהגרים בעלי מקצועות נדרשים ולמהגרים בעלי קרובי משפחה בארצות הברית. כמו כן הוא מגביל את מספר המהגרים הכולל ל-170,000 בשנה, לא כולל מקרים חריגים, כמו מהגרים בעלי משפחה מדרגה ראשונה.

מאז שנחקק בשנת 1965 עבר החוק שינויים טכניים בלבד. למשל, בשנת 1996 נוספה לחוק דרישה לרשום בטופס הבקשה מספרי טלפון של מעסיקים פוטנציאליים.

רקע

הנשיא לינדון ג'ונסון חותם על נוסח החוק בטקס חגיגי למרגלות פסל החירות, 3 באוקטובר 1965

בשנת 1921 נחקק בארצות הברית "חוק ההגירה והאזרחות של 1921" (אנ'), ובו נכלל חישוב של מכסות הגירה על פי "נוסחת המוצא הלאומי", נוסחה שהגבילה את ההגירה על בסיס היחס הקיים בין הקבוצות האתניות באוכלוסייה. נוסחה זו נועדה לאפשר איחוד משפחות, ועם זאת לצמצם את מספר המהגרים שהם חסרי השכלה, ולמנוע שינויים בהרכב האתני של האוכלוסייה. חוק זה נחקק כחוק זמני לשעת חירום, אך לא בוטל עד 1965. הנוסחה העניקה עדיפות למהגרים ממערב אירופה על פני מהגרים ממזרח אירופה, הקריביים, אסיה ואפריקה.

נוסחה זו נחשבה לאפליה על בסיס מוצא, ומנוגדת לזכויות האדם הבסיסיות. בשנת 1952 חובר דו"ח מיוחד לבקשתו של הנשיא הארי טרומן, בשם "Whom We Shall Welcome" ("מי מוזמן להגר אלינו"). הדו"ח אומץ כמדיניות רשמית על ידי הנשיא ג'ון פיצג'רלד קנדי, והתקבל בבית המחוקקים בשנת 1965. מגילה ובה נוסח החוק של 1965 נחתמה על ידי הנשיא לינדון ג'ונסון בטקס חגיגי למרגלות פסל החירות.

החוק של 1965 אוסר את כניסתם של "סוטי מין" למדינה, הגדרה שכללה אז גם הומוסקסואלים, שנחשבו "מעורערים בנפשם" או בעלי "נחיתות פסיכופתית חוקתית". בשנת 1990 התקבל תיקון לחוק המאפשר הגירת הומוסקסואלים.

הוראות החוק

אחד המרכיבים העיקריים בחוק הוא ביטול "נוסחת המוצא הלאומי". מהגרים לא נבדקים עוד על פי מוצא לאומי או גזע.

בחוק קיימות שבע דרגות העדפה למהגרים, כך שניתנת עדיפות לקרובי משפחה של אזרחי ארצות הברית ולבעלי מקצועות מבוקשים.

מספר חריגים מקבלים עדיפות גבוהה במיוחד ולא נספרים במכסות ההגירה האחרות, בהם קרובי משפחה מדרגה ראשונה, שרי ממשלה, אנשים שעבדו עבור ממשלת ארצות הברית, ורופאים.

החוק מגביל, בפעם הראשונה בתולדות ארצות הברית, את ההגירה ממערב אירופה.

החוק הגדיר מקצועות מבוקשים על פי רשימה שמתעדכנת מעת לעת על ידי משרד העבודה האמריקאי.

לפליטים ניתנה העדיפות הנמוכה ביותר בחוק.

אשרות עבודה

ערך מורחב – ויזה לארצות הברית

על פי כללי חוק ההגירה והאזרחות של 1965, לחברות בארצות הברית מותר להעסיק עובדים זרים באופן זמני או קבוע על מנת למלא תקנים נדרשים למקצועות מבוקשים. למטרה זו הוגדרו קטגוריות מיוחדות של ויזות, בהן ויזה H-1B ו- H-1B1 המיועדות לבעלי מקצוע ייחודיים, ויזה H-2A המיועדת לעובדים בענף החקלאות, וקטגוריות נוספות.

השפעות ארוכות טווח

תומכי החוק טענו שהוא לא ישפיע באופן משמעותי על התרבות האמריקאית או על הרכב האוכלוסייה. הנשיא ג'ונסון אמר: "זו לא הצעת חוק מהפכנית, והוא לא ישפיע על חייהם של מיליוני בני אדם." אולם מחקרים שבדקו את הרכב האוכלוסייה מצאו שהחוק כן שינה את ההרכב הדמוגרפי של האוכלוסייה, והגדיל את מספרם היחסי של יוצאי אסיה, אפריקה, המזרח התיכון, וכן דרום ומזרח אירופה. החוק הגדיל במיוחד את מספר המהגרים החוקיים והלא-חוקיים מאמריקה הלטינית, ובפרט ממקסיקו.

בשנת 1970 שיעור תושבי ארצות הברית שלא נולדו בה היה 4.7% מהאוכלוסייה, ובשנת 2000 הוא עלה ל-11.1% מהאוכלוסייה.

חלקם של המהגרים בגידול האוכלוסייה האמריקאית היה רק 10% בשנת 1965, והוא עלה ל-25% בשנת 1990, 30% בשנת 2000 ו-36.6% בשנת 2010.

כמו כן, אחוז הלבנים שאינם היספאנים ירד בהתאמה באותה תקופה: 75% בשנת 1990, 70% בשנת 2000 ו-63.4% בשנת 2011.

ההערכה היא כי בסביבות שנת 2042 אנשים לבנים שאינם היספאנים יהוו כמחצית מהאוכלוסייה האמריקאית, והשאר יהיו היספאנים (בעיקר ממוצא מקסיקני), אפרו-אמריקאים, יוצאי וילידי אסיה ואינדיאנים.

לאחר שהתקבל חוק ההגירה והאזרחות בשנת 1965, מהגרים לארצות הברית נתקלו בהזדמנויות ואתגרים רבים. חלקם, למשל מהגרים מהודו, התבססו בארצות הברית והם בעלי הכנסה ממוצעת גבוהה ושיעור עוני נמוכים מהממוצע הארצי, בעוד שאצל מהגרים מווייטנאם, רבים מהם פליטים, יש שיעורי עוני גבוהים. קיים דיון ציבורי ער בשאלות של זהות רב-תרבותית בניגוד למדיניות "כור היתוך", ההשפעה הכלכלית של ההגירה, והחשש מהפיכתה של ארצות הברית לבליל של לאומים ושפות ללא מכנה משותף.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.