חולין בעזרה הוא איסור הלכתי לשחוט בעלי חיים כשרים שהם חולין, (=שאינם קודשים) בתוך שטח העזרה שבבית המקדש. במקרה ונשחטו באיסור, הם נאסרים באכילה ובהנאה.
לשיטת ספר היראים איסור זה הוא אחד מתרי"ג המצוות[1].
מקורות האיסור ותוקפו
נאמר בתורה: ”כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן ה' לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ” (ספר דברים, פרק י"ב, פסוק כ"א)
ומכאן למדו חכמים במסכת קידושין איסור שחיטה של חולין בעזרה: ”...כי ירחק ממך המקום וזבחת, ברחוק מקום אתה זובח, ואי אתה זובח במקום קרוב, פרט לחולין שלא ישחטו בעזרה...” (תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ז, עמוד ב')
מלבד הדרשה לאסור את השחיטה הובאו בתלמוד גם דרשות המלמדות שהבשר שנשחט באופן זה נאסר באכילה.
בתלמוד דנו האם איסור זה הוא מדאורייתא או מדרבנן[2].
הרמב"ם[3] כותב שהאיסור הוא "מדברי קבלה". לדעת הכסף משנה האיסור הוא מדאורייתא, ואילו לדעת המגיד משנה האיסור הוא מדרבנן, ודרשות הפסוקים הן רק אסמכתא.
פרטי דינים
- בשר ששחיטתו נעשתה בעזרה נאסר באיסור הנאה[4].
- שחיטה שאינה ראויה שנעשתה בעזרה, אינה בכלל איסור זה, והבשר מותר בהנאה. וכן הדין לחיות טמאות שנשחטו בעזרה[4].
- העונש לעובר על איסור זה (השוחט חולין בעזרה או אוכל מבשר כזה) הוא מכת מרדות[3]. יש ראשונים שנראה מדבריהם שהעונש הוא מלקות[5].
- אין להכניס לעזרה גם בשר שחוט או פירות[3].
- המקדש אשה בחולין שנשחטו בעזרה אינה מקודשת (כדין המקדש אשה באיסורי הנאה)[6].
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ספר יראים השלם סימן קח (מהדורה קודמת שצא).
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת פסחים, דף כ"ב, עמוד א', ודף כ"ג, עמוד ב' שנחלקו בזה רבי מאיר ורבי יהודה, וכן חזקיה ורבי אבהו
- ^ 1 2 3 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ב', הלכה ג'
- ^ 1 2 משנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות שחיטה, פרק ב', הלכה ב'
- ^ ראו תוספות, מסכת פסחים, דף כ"ד, עמוד ב', ד"ה הכל ובצל"ח שם.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת קידושין, דף נ"ו, עמוד ב'
