החוזה הוא חלק משורת הסכמים שנחתמו בתום ועידת השלום בפריז אשר סיימו באופן רשמי את מלחמת העולם הראשונה, קבעו את הגבולות החדשים באירופה והטילו מגבלות על המדינות המנוצחות. בחוזה טריאנון נקבע אופן פירוקו של החלק ההונגרי של האימפריה.
צוות המשא ומתן האוסטרי הגיע לסן-ז'רמן כבר במאי 1919, אולם הורשה רק להעביר הצעות כתובות לשאר המשלחות בעוד שהשתתפות פעילה בדיונים נאסרה עליו. בית הבסבורג והקיסרות הגרמנית הואשמו בפתיחת המלחמה. בתום הדיונים נמסר החוזה למשלחת האוסטרית ב-2 בספטמבר ונחתם בין אוסטריה ובין 17 מדינות ההסכמה ונספחיה ב-10 בספטמבר בטירת סן-ז'רמן-אן-לאי (כ-19 קילומטרים מערבית לפריז).
השם אוסטריה הגרמנית (Deutschösterreich) שבו נקראה אוסטריה החל מנובמבר 1918 אסור בשימוש. לכן נקראת אוסטריה מעתה הרפובליקה האוסטרית.
הגבלת גודל צבאה של אוסטריה לכוח של 30,000 חיילים לכל היותר, בשירות קבע בלבד. שירות חובה נאסר. מפעלי נשק וציוד לחימה צריכים להיהרס.
אוסטריה מחויבת בתשלום פיצויים למדינות ההסכמה.
אוסטריה מחויבת לאפשר חופש תנועה מוגדר בנהרות ובמסילות ברזל לתוך ומחוץ לאזורים שהיו חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית.
השלכות החוזה
גרמניה והונגריה נאלצו אף הן לחתום על חוזי שלום דומים במהותם להסכם זה אובדן שטח ניכר, הגבלות צבאיות ותשלום פיצויים למדינות ההסכמה.
בעקבות תנאי החוזה נותרה אוסטריה מדינה עם אוכלוסייה בת 6.5 מיליון תושבים, כ-4 מיליון דוברי גרמנית נותרו מחוצה לה, מפוזרים במדינות השכנות. הרוב המוחלט באוכלוסייה שאף לאיחוד פוליטי עם גרמניה (שנאסר ל-20 שנה לפחות) ולא לעצמאות מדינית כפויה.
לשלטון הדמוקרטי לא הייתה מסורת באוסטריה. המלוכנים מימין והקומוניסטים משמאל היוו סכנה ליציבות המשטר.
השוק הכלכלי הרחב של האימפריה האוסטרו-הונגרית (עם אוכלוסייה של למעלה מ-50 מיליון תושבים) נעלם ובנוסף לכך העיק גם נטל פיצויי המלחמה שאותם התחייבה אוסטריה לשלם.
התוצאה הייתה משבר כלכלי עמוק, חוסר יציבות שלטונית ואנטישמיות בממדים מדאיגים.