בתחילת שנות ה-60 היה עסוק בשיקום הכלכלי של סין מהזינוק הגדול קדימה. הוא עבר לשְׂיָאנְגְטָאן והיה אחראי לטיפוח המחוז כאזור חקלאי לדוגמה, דבר שזיכה אותו בשבחי מאו דזה-דונג. ב-1971 עבר לבירה בייג'ינג ושירת בלשכת המטה של מועצת המדינה (הממשלה) בראשות ג'ואו אנלאי. בשנים 1972–1973 היה מעורב בחקירת פרשת מותו של לין ביאו. בשנת 1973 כבר קיבל מושב בפוליטביורו של הוועד המרכזי. בשנת 1975 מונה לשר לביטחון הציבור וסגן ראש הממשלה. גוופנג ייצג את הזרם המתון, בין תומכי מאו במהפכת התרבות לרפורמיסטים שהתאגדו סביב דנג שיאופינג.
שליט סין
לאחר מותו של ג'ואו אנלאי מסרטן ב-1976 מונה גוופנג לתפקיד ראש הממשלה ומיד לאחר מכן גם לסגן יו"ר המפלגה הקומוניסטית. מספר חודשים לאחר מכן מת מאו דזה-דונג, וגוופנג ירש אותו בתפקיד יושב ראש המפלגה הקומוניסטית ובראשות הוועדה הצבאית, ובכך החזיק בשלושת התפקידים המרכזיים בסין. זמן קצר לאחר עלייתו לשלטון נעצרו אנשי כנופיית הארבעה, שעמדו בראש מהפכת התרבות כשליחיו של מאו. מ-1977 בכל הכינוסים הרשמיים נתלו תמונות של גואופנג לצד אלו של מאו. כך גם התבקשו בתי הספר בסין. בתחום הכלכלי הוא החזיר את מדיניות התכנון המרכזי על פי הדגם הסובייטי, שהייתה נהוגה בסין לפני הזינוק הגדול קדימה.
בפועל לאחר תקופת שלטון קצרה עלה כוחו של דנג שיאופינג, ולמרות מעמדו הרשמי של גוופנג כשליט אבסולוטי, כוחו פג, אם כי דנג שהיה השליט בפועל לא הדיח אותו מייד ולא לקח את תפקידיו.
לבסוף הודח מתפקידיו לאחר התגברות כוחו של דנג שיאופינג ותומכיו, ורשמית נשאר חבר רגיל בוועד המרכזי עד שהודח מתפקיד זה ב-2002.
