בית הגידול האופייני הוא יערות מחטניים ויערות מעורבים של מחטניים ועצים רחבי עלים לאורך פלגים ואגמים. הוא שוכן גם באזורי ביצות. להגנה הוא מכין קן עגול בקוטר של עשרה סנטימטרים בחפירה שהוא מכין בקרקע, בין סלעים או תחת זרזיף מים, ומרפד אותו בזרדים ועלים יבשים. קנים של חדפים אותרו בתוך הסכרים שנבנו על ידי בונים.
תיאור
חדף המים הצפון אמריקני הוא מין המפגין דו-צורתיות זוויגית, כאשר הזכרים בדרך כלל גדולים יותר וכבדים יותר מהנקבות. אורכו של החדף נע בין 13 ל-17 סנטימטרים ומשקלו בין 8 ל-18 גרם. אורך זנבם נע בין 57 ל-89 מילימטרים (יותר מ-40% מאורך הגוף).[3] אורך רגליו בין 17 ל-21 מילימטרים. צבע הפרווה בחלקו העליון של החדף משתנה על פי העונה בין חום בהיר בקיץ לשחור בחורף. לפרווה על הבטן גוון כסוף. בועות אוויר נלכדות בפרווה העבה כאשר החדף צולל מתחת למים. בועות האוויר מבודדות את החדף בפני הקור ומסייעות לציפה של החדף ועוזרות לו גם בהתנהגות המכונה "הליכה על המים". חדף המים יכול לצלול במשך 45 שניות, אבל רק אם הוא שוחה בעוצמה. בועות האוויר מאפשרות לחדף לשחות, אבל ברגע שהחדף מפסיק לשחות, הוא מיד יצוף כלפי מעלה.[4] על רגליו יש ציצת שער, בולטת על הרגליים הקדמיות הגדולות יותר, המאפשרת לחדף לרוץ על פני המים.
משך חייו של החדף כ-18 חודשים.
מערכת שיניים והרגלי תזונה
לחדף המים הצפון אמריקני יש גולגולת גדולה שאורכה בין 21 ל-23 מילימטרים ורוחבה בין 10 ל-11 מילימטרים ונוסחת שיניים 1/1 5/1 1/1 3/3 ובסך הכל 32 שיניים. הם שוחים היטב ומבצעים צלילות קצרות בחיפוש אחר מזון. החדף מעדיף חרקי מים כדוגמת חרקים מסדרת הגדותניים (Plecoptera), וממשפחת הטיפולתיים. ידוע כי הם ניזונים גם מדגים קטנים, צמחים, ושבלולים. חדפים זקוקים להרבה מזון ואינם יכולים לצום יותר משלוש שעות בשל קצב המטבוליזם הגבוה שלהם. משערים כי הם משתמשים באיכון בעזרת קול כדי למצוא טרף. לעיתים הם נוהגים לאגור מזון בחללים בקרקע או בגזעי עצים.
עונת הרבייה של חדף המים הצפון אמריקני נמשכת מדצמבר עד ספטמבר ותקופת ההיריון נמשכת שלושה שבועות כשהוולדות נולדים באביב ובקיץ. נקבות החדפים ממליטות בממוצע שלושה שגרים בשנה. כל שגר יכול להכיל משלושה ועד עשרה ולדות. משקלם בעת הלידה 0.5 גרם.[2]
