חגים ציבוריים בהודו, הידועים גם בתור חגים סטטוטוריים, או חגים ממשלתיים, מורכבים ממגוון של חגים תרבותיים, לאומיים ודתיים שנחקקים בהודו ברמה המדינית או הממשלתית. בעוד שרבים מהחגים הללו מכובדים ומוכרים בפריסה ארצית, החקיקה בכל מדינה משתנה לגבי אילו חגים מוכרים רשמית.
הודו, בהיותה חברה מגוונת מבחינה תרבותית, חוגגת חגים ופסטיבלים רבים, אך ישנם רק שלושה פסטיבלים לאומיים: יום הרפובליקה (26 בינואר), יום העצמאות (15 באוגוסט), וגנדי ג'יאנטי (יום הולדתו של גנדי - 2 באוקטובר).[1][2]
הינדים חוגגים כמה פסטיבלים הודיים במהלך השנה. לפסטיבלים הינדיים יש משמעות דתית, תרבותית ועונתית אחת או יותר. קיום הפסטיבל, הסמליות, וסגנון ועוצמת החגיגה משתנים מאזור לאזור ברחבי הארץ. רשימה מקוצרת של הפסטיבלים הפופולריים יותר מובאת להלן.
גרסאות השהנשאהי והקדמי של הלוח הזורואסטרי אינן משלבות שנים מעוברות ומכאן היום של שנת הלוח הגרגוריאני שבו נחגגים ימים אלו זז קדימה עם הזמן. הגרסה השלישית של לוח השנה הזורואסטרי, המכונה פאסלי (בהודו) או בסטאני (באיראן), משתלבת בהתאם לכללי הלוח הגרגוריאני ובכך נשארת מסונכרנת עם עונות השנה. הפרסים בהודו משתמשים בלוח שנה של שאהנשאהי, בניגוד לזורואסטריםהאיראנים שמשתמשים בלוח שנה של קדמי. הפרסים הצפון אמריקאיים והאירופיים התאימו את הגרסה שלהם ללוח השנה של פאסלי. הבדלים אלו גורמים לשינויים בתאריכי החגים. לדוגמה, ראש השנה הזורואסטרי, נורוז, נופל באביב עבור האיראנים, אך בקיץ עבור הפרסיס.
